מודאגים מהחדירה הטורקית לעזה? בצדק. אבל עוד קודם לכן, כדאי להעיף מבט על מה שקורה בבית פנימה. אתם עשויים לגלות שגבולות הבית עוברים לא רק בעוטף, אלא גם בסְפר התל־אביבי ובסמטאות התחנה המרכזית.
השבוע הגישה פרקליטות המדינה כתב אישום נגד שלושה אזרחים טורקים, עובדים זרים לשעבר. לפי כתב האישום, השלושה – אוקטאי אסצ'י, רחמן גוקייר ויונס אוזל – גויסו על ידי מפעיל טורקי וסוחר נשק איראני, ותכננו להפעיל רשת הברחת נשק ואמצעי לחימה לישראל דרך ירדן. שניים מהם נתפסו סמוך לשער הכניסה לקיבוץ שער־הגולן, והועברו לחקירה משותפת על ידי שב"כ ויאחב"ל.
מבין השלושה, אוקטאי אסצ'י מסתמן כציר המרכזי. הוא הגיע לישראל כבר בתחילת 2023 כדי לעבוד בבניין, אף שלא הייתה בידיו אשרת עבודה. הוא שהה כאן באופן לא חוקי עד יולי 2025, ואז נתפס על ידי רשויות ההגירה וגורש מהארץ. גירושו היה מקרי. בדיעבד, במהלך החקירה התברר כי זמן קצר לפני שגורש מהארץ נוצר קשר בין אסצ'י ובין אחמט פרלידאר, המוגדר בכתב האישום כ"אדם ממוצא טורקי המתגורר מחוץ לישראל".
לאסצ'י, כך על פי כתב האישום, "נודע אז כי פרלידאר מבריח לתחומי ישראל פועלים באופן לא חוקי. ימים אחדים לפני שאסצ'י נתפס, הציע לו פרלידאר להיות שותף ברשת של הברחת אקדחים למדינת ישראל. פרלידאר הסביר אז כי לו ולשותפיו יש קשר עם סוחר נשק איראני, שדרכו יתקבל מספר רב של אקדחים. כלי הנשק ישונעו לירדן וייקלטו על ידי חבר נוסף ברשת. אותו חבר, הסביר, ידאג להעברת האקדחים לישראל באמצעות פועלים שיסתננו אליה דרך גבול ירדן. תפקידו של אסצ'י יהיה להתמקם בישראל, לקלוט את האקדחים מידם, להחזיקם ולהעבירם לגורמים אחרים על פי הנחיות שיעביר לו פרלידאר, לאסוף מידם את הכסף שיינתן בתמורה ולהעבירו לפרלידאר. בעבור כל זאת, כך על פי כתב האישום, הובטחו לאסצ'י מיליון דולר".
אסצ'י קיבל את ההצעה. חודש בלבד לאחר שגורש מהארץ, במהלך שהותו בטורקיה הוא יצר קשר עם נאשם נוסף, יונס אוזל, ששהה באותה עת בישראל. בהתאם להנחייתו של פרלידאר ביקש אסצ'י מיונס להגיע לאזור התחנה המרכזית בתל־אביב לביצוע עסקת נשק. הוא הונחה לאסוף כסף מחנות בתחנה, להעביר את הכסף לאדם מסוים ולקבל תמורתו אקדח ותחמושת. יונס הגיע ברכבו פעמיים, אסף את הכסף והמתין ארוכות לאיש עם האקדח. אולם בשתי הפעמים, המיועד לא הופיע. מכתב האישום לא ברור אם פרלידאר ניסה לבדוק את אמינותו של אסצ'י, או שאכן הייתה תקלה במסירת האקדח. בכל מקרה, התברר שיונס גילח לעצמו שכר טרחה של 5,000 שקלים מהכסף שהתקבל.
לאחר שהניסוי־מרחוק לא צלח, כך על פי כתב האישום, סיכם אסצ'י עם מפעילו כי הוא ואדם נוסף, רחמן גוקייר, יסתננו בעצמם לישראל דרך גבול ירדן כדי להפעיל את רשת ההברחות. בספטמבר האחרון עלו השניים על טיסה מטורקיה לסעודיה, ומשם המשיכו לירדן. על פי התוכנית, עם הגיעם לירדן היו אמורים להימסר לידם שלושה אקדחים, שאותם הם היו אמורים להבריח לישראל. ואולם עוד במהלך שהותם בירדן התגלע ריב ביניהם. בסופו של דבר החליטו השניים להסתנן לישראל בלי האקדחים, אך נתפסו על ידי צה"ל באזור קיבוץ שער הגולן.
החיים הטובים
אם כל ההתנהלות העולה מכתב האישום נשמעת לכם קצת מטומטמת, זה ממש לא מקרי. מבחינות מסוימות היא מזכירה את שיטת הפעולה של המודיעין האיראני, המגייס אזרחים ישראלים באופן רנדומלי דרך האינטרנט. העיקרון זהה: גיוס והפעלה מרחוק של אנשים בלתי מיומנים שמכירים אולי את הסביבה הישראלית, אך במקרה שייתפסו – עלותם למערכת אפסית. בשני המקרים מדובר בסחורה מתכלה, וייתכן שהעובדים הזרים הטורקים הם במעמד נחות אף יותר. האזרח הטורקי שעל פי האישום מפעיל את הרשת, אחמט פרלידאר – שלמרות הכיתוב של שמו בכתב האישום יש להגות את שמו "פריידר" – איננו בלתי מוכר לרשויות החוק בטורקיה. המשמעות היא שהיחס לפועלים הטורקים מצד ממשלתם הוא כאל אבק אדם. בשורה התחתונה, מה שמתגלה לנגד עינינו הוא לכאורה שילוב של ריגול והברחה עם סחר בבני אדם.
כדי להבין את הסיפור טוב יותר, עלינו לחזור עשרה חודשים לאחור. בראשית ינואר 2025, מזל"ט ישראלי תקף שלוש דמויות חשודות שניסו לחצות את הגבול מלבנון לישראל, סמוך לחוות שבעא. החשודים נהרגו בתקיפה, אך במשך שבועות איש לא טרח להגיע כדי לדרוש את הגופות. במקביל, שלושה פועלי בניין טורקים שעבדו בעבר בישראל באופן בלתי חוקי, נעלמו. בני משפחותיהם, שנטרפו מדאגה לגורלם, ביקשו מן התקשורת הטורקית לחקור מה עלה בגורלם. ערוץ הטלוויזיה הטורקי TGRT הרים את הכפפה. משיחות עם בני המשפחות הבינו אנשי הערוץ כי השלושה תכננו להבריח את הגבול לישראל דרך לבנון באמצעות אחמט פרלידאר. הם סיפרו כי מרגע שיצאו לדרכם נשמר עימם קשר טלפוני, אך בעקבות כניסתם ללבנון הוא אבד.
| צילום: צילום מסך מתוך רשת Threads
הערוץ הטורקי עשה עבודה מעולה והגיע עד פרלידאר, שאף הסכים לעלות לשידור. אבל אז התברר לו שבשידור ממתינים לו בני משפחות חרדים וזועמים, המאשימים אותו באחריות לגורל יקיריהם שנעלמו. ולא רק בני שלוש המשפחות הללו; לשידור עלו אנשים נוספים וסיפרו על מקרים דומים של הברחות, שלדבריהם פרלידאר היה קשור אליהן ושהסתיימו בטרגדיה. אחד המקרים הללו הוא של אישה שטבעה בנהר הירדן בניסיון להבריח אותה לישראל. הסאגה הסתיימה ב־29 בינואר, כאשר משרד החוץ הטורקי פרסם הודעה רשמית ובה האשים את ישראל במותם של שלושת הפועלים וטען כי ישראל מערערת בכוונה את היציבות האזורית.
מאז חלפו עשרה חודשים. מה קרה בינתיים? שני דברים: ראשית, על פי מקורות המעורים בחקירת הפרשה, אחמט פרלידאר נמלט בינתיים מטורקיה. ושנית, כתב האישום שפורסם השבוע פתח את תיבת הפנדורה הזו מחדש. מעניין לראות כיצד תגיב הפעם ממשלת טורקיה.
היכן אפוא נמצא כרגע אחמט פרלידאר? האם הוא מסתתר? התשובה היא ממש לא. האיש שעל פי כתב האישום שהוגש השבוע עובד בשיתוף פעולה עם סוחר אמל"ח איראני לצורכי הברחת נשק לישראל באמצעות פועלים טורקים, לא טורח להסתתר; להפך. מתמונות שהוא מעלה לרשתות החברתיות כמעט בכל יום נראה שהוא נהנה מהחיים במקום מושבו הנוכחי בפיליפינים. הוא נראה מבלה בריזורט יוקרתי ואוכל במסעדות. בחלק מהתמונות הוא עונד שרשרת זהב כבדה וצמיד במשקל כמה עשרות גרמים לפחות, מתעד את עצמו עם מזוודת כסף ליד בנק פיליפיני, ובוחן מקרוב ציוד מתקדם במרכז למכירת רחפנים.
ככל הנראה, הוא וסוחר הנשק האיראני הפנימו בינתיים שהברחת הפועלים הטורקים לישראל מיותרת למדי. בתנאים הנוכחיים אפשר להבריח מירדן תחמושת לישראל באמצעות רחפנים הממריאים במרחק עשרה קילומטרים מהגבול ונוחתים בתוך כפרים פלסטיניים ביו"ש. משם הם כבר עושים את דרכם הלאה, לפעילות פלילית או למטרות טרור. לאחמט פרלידאר אין יותר מדי סיבות לדאגה, שהרי בין ישראל לפיליפינים ולטורקיה אין הסכמי הסגרה. וממילא צריך לשאול, כיצד לאחר המשדר הדרמטי בערוץ TGRT הצליח פרלידאר לחמוק מידה הארוכה של משטרת טורקיה, ומידו הארוכה עוד יותר של המודיעין הטורקי. האם הוא מקושר לשלטונות באנקרה, או שבשורה התחתונה פעילותו משרתת את מדיניותה העוינת של טורקיה כלפי ישראל, גם אם במחיר חייהם של פועלים טורקים קשי־יום?
טיולי מורשת
אבל כל זה מתגמד מול העובדה שהאיש הזה, אחמט פרלידאר, שעל פי כתב האישום עובד מול סוחר נשק איראני, אומר במהלך השיחה הדרמטית עימו בערוץ הטורקי שהוא מכיר את ישראל וכי הוא חי בה עשרים שנה. אמירה מצמררת בפני עצמה. ואכן, בחינה של הרשתות החברתיות חושפת נוכחות שלו בישראל מגיל צעיר. בדף הפייסבוק שלו, שננעל בינתיים, הוא מצהיר על עצמו כמי שלמד באוניברסיטאות רייכמן ובן־גוריון. באתר המקצועי שלו הוא מוצג כבעל חברת תיירות וכוח אדם המנפיקה אשרות לתיירים ולעובדים זרים. ואכן, בעשרות תמונות שלו מאותה תקופה אנחנו מגלים שני דברים: עד לא מכבר עסקה החברה שבבעלותו בהבאת קבוצות תיירים מטורקיה למסעות עלייה לרגל למסגד אל־אקצא, כולל סיור ברחבי ישראל ובאתרי מורשת עות'מאניים כמו מגדל השעון ביפו – עניין שמשרת היטב את האידאולוגיה האסלאמיסטית והניאו־עות'מאנית של משטר ארדואן.
עוד כתבות בנושא
הדבר השני והלא־פחות חשוב שהחברה עסקה בו הוא הנפקת אשרות עבודה לפועלים זרים. העיסוק הזה מסביר כנראה את התמונות הרבות של פרלידאר עם שלל צעירות פיליפיניות המתחבקות עימו וחוגגות לו ימי הולדת. ובעיקר זה מסביר את היכרותו הקרובה עם סביבת התחנה המרכזית בתל־אביב, מרכז חייהם של העובדים הזרים בישראל. שם קורה הכול. לכן, גם אם אחמט פרלידאר יושב לבטח בפיליפינים, נראה שאין לו שום בעיה להמשיך לתקשר עם חלפנים ומבריחים היושבים בפריפריה התל־אביבית המכונה התחנה המרכזית - בין שמדובר בסחר בנשק, בסחר בבני אדם, או בשילוב בין השניים.
באותו ריאיון מצהיר פרלידאר שהוא מכיר את ישראל עשרים שנה, והוא בהחלט לא משקר. לכן, ההלם האמיתי מגיע כאשר בחפירה ברשת מגיעים לאתר קבוצתי מהסוג המוכר של טיפים לתיירים ישראלים בטורקיה. רואים שם שהאיש, הדובר עברית וערבית צחות ומשלב בדבריו ביטויים בנוסח "שמע ישראל", הספיק גם להוציא קבוצות של תיירים ישראלים לטיולים ברחבי טורקיה. באתר מופיעות תמונותיהם כשהם מצטלמים איתו ושולחים לו לבבות אדומים וברכות.
כתב האישום שפורסם השבוע הוא אולי קריאת השכמה לבדק בית חמור ורציני סביב מה שמתרחש בליבה של ישראל, בתחנה המרכזית בתל־אביב. אנחנו רגילים לשמוע עליה בהקשרים של הזנחה, סמים ופשיעה, אבל אולי זה הרבה מעבר לכך.
עוד כתבות בנושא
