ציד היהודים יצא לדרך מתוך פנקסי הכנסיות. כן, המרדף אחר יהודי אירופה החל מאותם ספרים שבהם רשמו כמרים במשך מאות שנים לידות, טבילות ונישואין.
עבור הנאצים, שחיפשו שושלות יוחסין, היה זה אוצר בלום: דרך הרישומים של אנשי הדת הנוצרים ניתן היה לקבוע מי נשא אבות יהודים (ולכן יכול היה להישלח למחנות ריכוז) ומי יכול להתהדר באבות מ"גזע ארי". החקירה הכפולה הזו נחשפה הודות לעבודתה המדוקדקת של מורוונה בלואט, חוקרת תולדות השימור וחברת מחקר נלווית בוורצ'סטר קולג' שבאוניברסיטת אוקספורד - בריטניה.
"בשנות השלושים והארבעים", מסבירה החוקרת בריאיון לתקשורת המקומית, "המשטר הנאצי ששלט בגרמניה גייס משקמי ספרים וכימאים כדי להפוך לקריאים את הרישומים שנשמרו בכנסיות - דפי נייר שלעתים היו מלוכלכים, מעופשים ושבריריים בגלל פגעי הזמן והמזג. זה היה הון למי שביקש לשחזר גנאלוגיה משפחתית. מטרת הפרויקט הייתה לשחזר את המעמד הגזעי שעובר בירושה". באמצעות רישומי לידות, טבילות ונישואין אפשר היה, למשל, לגלות אם נוצרי נשא לאישה יהודייה - ואז הילדים, גם אם הוטבלו, יכלו להיחשב יהודים.
הכי מעניין
תחילה ניתן היה לבודד אותם בגטאות, ובהמשך לשלוח אותם למחנות ריכוז ולמחנות השמדה כגון ברגן־בלזן, אושוויץ ודכאו. בספרי הרישום העבים ניתן היה לאתר גם המרות דת - יהודים שהפכו לנוצרים - תופעה שהלכה והתרחבה לאחר שהתברר לאן חותרת מדיניותו של אדולף היטלר, שכזכור מונה לקנצלר גרמניה ב־30 בינואר 1934. בארכיון הפדרלי הגרמני בברלין שמורים מסמכים שממחישים את שיתוף הפעולה של כורכים, משקמים וכימאים עם המשטר הנאצי.
יהודים צועדים בשלג בשואה. | צילום: באדיבות מאיר אינדור
יהודים צועדים בשלג בשואה. | צילום: באדיבות מאיר אינדור
נשים וילדים יהודים מגורשים מבתיהם בידי חיילים רומנים, יולי 1941. | צילום: הארכיון הפדרלי הגרמני
מיון חפצי הנרצחים באזור 'קנדה', אושוויץ-בירקנאו, מאי 1944. | צילום: באדיבות ארכיון יד ושם
תשמישי קדושה שנגזלו מבתי כנסת ובתים יהודיים על ידי הנאצים והתגלו לאחר המלחמה על ידי כוחות בעלות הברית. | צילום: באדיבות ארכיון יד ושם
גרמנים אתניים בוזזים את רכוש היהודים אשר גורשו, שידלוביץ, פולין, 1942. | צילום: באדיבות ארכיון יד ושם
"הם השתמשו בכישוריהם בגרמניה ובמדינות הכבושות. בפועל הם יצרו מרשם של מי שאפשר להרוג", מדגישה בלואט. מעין רשימת חיסול, כהגדרתה. "הם הרחיקו לכת הרבה מעבר לנדרש כדי לכפות רישום גזעי של האוכלוסיות, היא מוסיפה. ובכן, המסמכים מציפים כעת את תפקידם של משקמי הספרים בשואה. שישה מיליון יהודים נרצחו במחנות ההשמדה, ולפי המחקר מספר רב של משקמים "תרם ישירות לרצח העם במהלך מלחמת העולם השנייה".
ככל שגרמניה כבשה מדינות נוספות, כך התרבו גם משקמי הספרים שעסקו באיתור יהודים: היה צורך לבחון את פנקסי הכנסיות גם בפולין, אוסטריה, ליטא, בלגיה והולנד. עובדים גויסו בשטח, משום שנדרשה היכרות עם השפה שבה נכתבו המסמכים. הם תוגמלו היטב עבור שתיקתם - שתיקה שנמשכה יותר משמונים שנה. הם לא דיברו, ואיש כמעט לא חקר עד כה את תפקידם של המשקמים בשירות הנאצים. הפרשה צפה מחדש כשבארכיון המדינה הגרמני נמצאו מכתבים העוסקים בניקוי פנקסי הכנסיות ובמטרה המטרידה שעמדה מאחורי המהלך.
שער הכניסה למחנה אושוויץ | צילום: מתוך ויקיפדיה
"מצאתי מסמכים רשמיים מטלטלים, וגם תכתובות בין פקידים שונים שדנו ברישומים בתקווה לאתר בהם טוהר גזעי", מספרת בלואט. "למרות חשיבותם הפוטנציאלית כמסמכים היסטוריים, המשקמים השתמשו בתהליכים מזיקים. הם לא ביקשו להבטיח את שלמות הפריטים, אלא רק להפוך אותם לקריאים - משום שכך נדרשו". כתבי היד מולאו בגליצרין כדי להבהיר את הדפים, אך הדבר הפך אותם לשבריריים יותר והם נקרעו. במקרים אחרים חומרים שנועדו לרכך את הנייר גרמו להתנפחות סיביו. הכול מתועד במכתבים שנמצאו - טעויות והצלחות גם יחד.
אחד המסמכים ששרד את ה"טיפול" המדובר מציין כי בשנת 1940 גויס רב־אומן לשיקום ספרים בשם פרנץ קראוזה, מנייסה שבפולין. באחת האיגרות המצורפות כתב פקיד נאצי: "ספרי הכנסייה, המצויים אף ביישוב הקטן ביותר, הם ללא ספק המקור החשוב ביותר להיסטוריה של האוכלוסייה, להוכחת יוחסין ולגנאלוגיה". כך הפכו דפים שנועדו לתעד חיים, בעיקר לידות ונישואין, לכלי בירוקרטי קר ואכזרי, שסימן מי יחיה ומי יישלח אל מותו.
עוד כתבות בנושא
