רוב העבודות יכולות להיות מעייפות, מתסכלות ולעיתים אפילו שוחקות מאוד. אבל כמעט תמיד יש דבר אחד שיכול להפוך גם יום שני ארוך לקצת נסבל יותר: האנשים שאנחנו אוהבים לעבוד איתם.
חברויות במקום העבודה, שנולדות מתוך הקרבה, התסכולים המשותפים והשגרה היומיומית, הפכו לאחת הדרכים הנפוצות והטבעיות שבהן מבוגרים בונים לעצמם קהילה.
"אנחנו מבלים כל כך הרבה משעות הערות שלנו בעבודה, שסביר מאוד שנפגוש שם אנשים שיש לנו איתם תחומי עניין משותפים ושיכולים להפוך לחלק משמעותי ממערכת התמיכה שלנו", אומרת הפסיכולוגית ג'וי הארדן ברדפורד, מייסדת פלטפורמת בריאות הנפש Therapy for Black Girls.
הכי מעניין
אבל בעוד שקל יחסית להתחיל קשר כזה, הרבה יותר קשה להעמיק אותו. המעבר מ"האדם שיושב לידי" למישהו שבאמת תשלחו לו הודעה בערב או תרצו להיפגש איתו בשבת דורש רמה אחרת של אמון ופגיעוּת – וזה עלול להיות מורכב במיוחד בסביבה מקצועית.
בניגוד לחברויות שנוצרות במקומות אחרים, קשרים בעבודה מגיעים עם סיכונים נוספים: כמה נכון לשתף? האם משהו שתספרו על החיים הפרטיים יהפוך למחרת לרכילות משרדית? ומה קורה כשאחד מכם מנהל את האחר?
וגם דחייה יכולה להיות לא נעימה במיוחד כשצריך לפגוש למחרת ליד מכונת הקפה את האדם שלא בדיוק התלהב מההצעה להיפגש.
ובכל זאת, ברדפורד סבורה שהיתרונות המוכרים של חברויות בעבודה – בהם שביעות רצון גבוהה יותר מהעבודה, פחות מתח ורווחה כללית טובה יותר – עולים על החסרונות, כל עוד בונים את הקשר בהדרגה, בתשומת לב ועם גבולות ברורים.
אז איך עושים את זה?
קודם כול, החליטו אם בכלל מתאים לכם להיות חברים
הדבר הראשון שכדאי לזכור הוא שאתם עדיין במקום עבודה. בהחלט אפשר להגיע, לעבוד, לקבל משכורת ולבנות קשרים נעימים ומקצועיים – גם בלי לצאת משם עם החבר הכי טוב החדש שלכם.
"יש יתרון אמיתי בלהיות אדם ידידותי ונגיש", אומרת ברדפורד. "אבל אני חושבת שכדאי להיות הרבה יותר בררנים כשמדובר ממש בליצור חברות עם אנשים שעובדים איתכם".
זה חשוב במיוחד אם קיימים ביניכם יחסי מרות.
"אם הפרנסה שלכם עלולה להיות תלויה בשאלה אם אתם עדיין חברים עם האדם הזה או לא, אולי זה סיכון שלא תרצו לקחת", אומרת ברדפורד. במקרה כזה, ייתכן שעדיף לשמור על קשר לבבי ומקצועי ולא להפוך אותו למערכת יחסים שבה משתפים הכול.
אם המטרה שלכם היא פשוט להכיר חברים חדשים, אפשר כמובן לחפש אותם גם מחוץ לעבודה – דרך חוגים, קבוצות, קורסים, קהילות ואפליקציות שמיועדות לחברויות.
אבל אם אחרי ששקלתם את הסיכונים אתם עדיין מרגישים שיש קולגה שהייתם רוצים להכיר טוב יותר, אפשר להתקדם.
עוד כתבות בנושא
חברים לעבודה, אילוסטרציה | צילום: AP
ספרו משהו שהייתם מספרים לחבר
כדי לעבור מחברות משרדית לחברות אישית, צריך – באופן לא מפתיע – להתחיל להיות קצת יותר אישיים.
האתגר הוא לדעת איך לצאת משיחות החולין בלי לקפוץ מיד לשיתוף יתר, אומרת סוזן דג'ס־וייט, ראש המחלקה לייעוץ ולהשכלה גבוהה באוניברסיטת צפון אילינוי ומחברת שותפה של הספר "Toxic Friendships".
פגיעוּת היא אחד הדברים שמאפשרים לחברות להעמיק, אבל במקום העבודה צריך להפעיל קצת יותר שיקול דעת. המטרה היא לתת לאדם שמולכם להכיר אתכם מעבר לתפקיד שמופיע בחתימת המייל, בלי לשתף דברים שעלולים אחר כך לסבך את הקשר המקצועי.
דרך אחת לעשות זאת היא לזהות פתחים קטנים בשיחה.
אם קולגה מספר שחזר מביקור אצל המשפחה, אל תסתפקו בשאלה "איך היה". אפשר לשאול אם הוא גדל שם, אם הוא קרוב לאחים שלו או אם היה רוצה אי פעם לחזור לגור באזור.
אם הוא מספר על שלב בחיים שאתם מכירים בעצמכם – אירוסים, הקמת משפחה או ילדים שעוזבים את הבית – אפשר להשתמש בזה כדי להעמיק את השיחה, להשוות חוויות ולחלוק סיפורים.
וגם אתם צריכים לתת לצד השני חומר לעבוד איתו. ככל שהאמון גדל, תוכלו להבין בהדרגה אילו נושאים רגישים יותר – חיי זוגיות, למשל, או תסכולים מהקריירה – מתאים לכם להכניס לקשר.
מצאו סיבה להחליף מספרי טלפון
המעבר מסלאק או מהמייל להודעות פרטיות אולי נשמע כמו צעד קטן, אבל לדברי דג'ס־וייט הוא יכול לסמן נקודת מפנה ביחסים.
מבחינה מעשית, מספר טלפון יוצר מרחב פרטי יותר שבו אפשר לדבר בלי לחשוב מי עוד עשוי לראות את ההודעות. אבל מעבר לכך, הוא משנה משהו במהות הקשר: במקום חברות שמתקיימת פשוט כי אתם נמצאים באותו מקום, היא מתחילה להתקיים מתוך בחירה.
"זה יכול לחזק את התחושה ש'אוקיי, אולי באמת נוצרת כאן חברות'", היא אומרת. "'אולי יש כאן משהו עמוק יותר ואנחנו כבר לא רק חברים מהעבודה'".
משם מגיעים גם המחוות הקטנות שבונות חברות לאורך זמן: לשלוח מם שהזכיר לכם את האדם השני, להמליץ על מסעדה או לשלוח "נו, איך היה?" אחרי דייט שהוא סיפר עליו.
והחלק המביך של בקשת המספר לא חייב להיות דרמטי. אם שניכם צופים באותה סדרה, למשל, אפשר לומר: "אתה חייב לכתוב לי מה חשבת אחרי הפרק. מה המספר שלך?"
ואם כבר יש ביניכם קשר נוח, גם "אני הרבה יותר טובה בוואטסאפ מאשר בסלאק" יכול להספיק.
חברים, אילוסטרציה | צילום: AP
תיפגשו מחוץ למשרד
הקרבה הפיזית אולי יוצרת את הקשר הראשוני, אבל היא לא בהכרח מה שישמור עליו.
חשבו על חברים מהלימודים שפגשתם בכל יום וכמעט אינכם מדברים איתם היום, או על שכן שאמרתם לו בוקר טוב במשך שנים בלי להפוך באמת לחברים.
"בעבודה מערכת היחסים יכולה להיות מאוד חזקה ולהרגיש נהדר", אומרת דג'ס־וייט. אבל במסגרת מקצועית אנחנו נחשפים בדרך כלל לגרסה מצומצמת יחסית זה של זה: איך האדם מתנהג בישיבות, על אילו תחביבים הוא מוכן לדבר כשהמנהל בסביבה, ומה הוא בוחר שלא לחשוף.
מפגש במקום אחר מאפשר לראות צדדים נוספים. אולי הקולגה הרבה יותר מצחיק ממה שחשבתם, יש לו חבורה שלמה של חברים שמעולם לא שמעתם עליה, או שהוא מספר סיפורים שלא היה מעלה בדעתו לספר במשרד.
יש לכך גם משמעות נוספת: לדברי ברדפורד, חברות שנמשכת לאורך זמן דורשת לבחור לבלות יחד גם כשאתם לא חייבים להיות באותו מקום ולא מקבלים על זה משכורת.
לכן לא חייבים לחכות לערב הגיבוש הבא. אפשר לצאת יחד לקפה או לארוחת צהריים מחוץ למשרד, או להציע פעילות שמתחברת למשהו שכבר סיפרו לכם שהם אוהבים – שיעור ספורט, סרט חדש או ביקור בשוק בסוף השבוע.
עוד כתבות בנושא
החליטו מה נשאר אישי ומה נשאר מקצועי
גם אחרי שקולגה הופך לחבר אמיתי, עובדה אחת לא משתנה: אתם עדיין עובדים יחד.
יהיו רגעים שבהם התפקיד המקצועי יצטרך לבוא קודם – למשל כשצריך לתת ביקורת לא נעימה, או כששניכם מועמדים לאותו קידום.
במקום להתעלם מהאפשרות שהמצבים האלה ייווצרו, ברדפורד ממליצה לדבר על הגבולות כבר בשלב מוקדם. להבהיר איזה מידע חייב להישאר חסוי, להסכים שלא מרכלים על עובדים מסוימים ולהכיר בכך שלהיות חברים לא אומר שאפשר להתעלם מהאחריות המקצועית.
שיחות כאלה עשויות להרגיש מלאכותיות או מביכות בהתחלה, אבל לדברי ברדפורד, "קיום השיחות האלה בתחילת הדרך מניח את התשתית לכך שבהמשך יהיו פחות קשיים ופחות בלגן".
בסופו של דבר, זו בדיוק הכוונה שמפרידה בין מי שנוח לכם לשבת לידו במשרד לבין חבר שנשאר בחיים שלכם הרבה אחרי שאחד מכם החליף עבודה – והרבה אחרי שהימים המתישים במשרד שחיברו ביניכם הפכו לזיכרון.