בשיאו של פברואר, כששגרת השנה כבר נכנסה לקצב מלא, אנחנו מגלות שהמרתון האמיתי רק החל. המטרות האישיות ממתינות שנעמוד בהן, הציפיות שלנו מעצמנו ושל הסביבה מאיתנו – ממשיכות לטפס, וברקע מתגנבת השאלה המתבקשת: איך שומרים על אנרגיה, מיקוד ואיזון בתוך כל העומס הזה? ומה עם המוח שעובד שעות נוספות?
בכל פעם שנדמה שעוד משימה או בקשה תוקפת אותנו - גם אם מדובר רק במייל מהבוס - מופעל המנגנון ההישרדותי הידוע "הילחם או ברח", מנגנון עתיק שנועד להציל אותנו מסכנות מיידיות, אבל בשנת 2026 הוא מופעל גם מול לוח שנה עמוס מדי. בכל הפעלה כזו הגוף מוצף בהורמוני סטרס, וכשהדבר קורה שוב ושוב, הגוף משלם מחיר. זאת אומרת, אנחנו. אפשר להרגיש את זה בתשישות הכרונית, בשיער הלבן שהופיע פתאום, בחוסר הסבלנות כלפי הסביבה ובתחושה הכללית שהאנרגיה שלנו הולכת ואוזלת.
לא מדובר רק בתחושות אמורפיות, כיום ההשלכות של העומס והמתח מגובים גם במחקרים שונים. כך, למשל, על פיHarvard Health Publishing , הפעלה חוזרת של תגובת לחץ, חריפה או כרונית, עלולה לגרום לנזקים בריאותיים של ממש: כאבי ראש, כאבי בטן, כאבים בחזה, בחילות והפרעות עיכול. לצד אלה מופיעים גם סימפטומים רגשיים כמו עצבנות, קשיי ריכוז ונטייה להסתגרות. מחקרים אף מצביעים על קשר בין לחץ כרוני ליתר לחץ דם ולשינויים במבנה המוח, שעלולים להוביל לדיכאון ולהתנהגויות ממכרות.
הכי מעניין
כדי לעצור את הסחרור הזה לפני שהוא הופך לשגרה, חוקרי הרווארד מציעים ארבע טכניקות פשוטות, כאלה שאפשר לבצע כמעט בכל מקום, ושעוזרות להחזיר שליטה גם ברגעים לחוצים במיוחד.
כיווץ ושחרור
עושים אגרוף (מאגרפים את היד), מחזיקים אותו כך למשך 20 שניות ואז משחררים. חוזרים על הפעולה כמה פעמים, ושמים לב לתחושות בגוף בזמן הכיווץ ובזמן ההרפיה: יצירת מתח יזום ושחרורו מאפשרת לגוף ולמוח לזהות מתי אפשר להרפות באמת - ולא רק להישאר בכוננות תמידית.
נשימה עמוקה ואיטית
שאיפה עמוקה שממלאת את הריאות ואת הבטן, ואחריה נשיפה איטית וממושכת. חוזרים על הפעולה עד שמורגשת ירידה במתח. נשימה כזו מאותתת למוח שאין סכנה מיידית, מפעילה את המערכת שאחראית על רגיעה ומסייעת להאט את קצב הלב ולאזן את לחץ הדם.
מנטרה חיובית
בחירה במילה אחת או במשפט קצר וחיובי, כמו - אני מסוגל, אני עושה את המקסימום שלי, או גם זה יעבור. חזרה עליו תוך נשימה עמוקה במשך חמש עד עשר דקות. כשהמוח ממוקד במסר אחד ברור, יש פחות מקום למחשבות טורדניות שמזינות את הלחץ.
נשימה ריבועית
שאיפה של ארבע שניות, עצירת נשימה לארבע שניות, נשיפה של ארבע שניות והפסקה של ארבע שניות לפני תחילת מחזור חדש. הטכניקה הזו, שמוכרת גם מעולמות הספורט והעבודה תחת לחץ גבוה, מכניסה קצב וסדר ומוציאה את המוח ממעגל הדאגה.
כל הפעולות הללו עובדות על אותו עיקרון: להעביר את המוח ממצב חירום למצב רגוע ומבוקר. כשהגוף מבין שהוא לא בסכנה, רמות הורמוני הסטרס יורדות - והמערכת כולה מתאזנת.
ההשפעה מורגשת תוך דקות, אבל היעילות הגבוהה ביותר מגיעה כשמתרגלים את הטכניקות גם בשגרה. זה בעצם אימון למוח, כמו אימון כושר, רק שבמקום שרירים אנחנו מחזקים את היכולת להתמודד עם לחץ. ההבדל בין מי שמתרגל את הטכניקות האלה באופן קבוע לבין מי שלא, הוא ההבדל בין מי שיודע לשחות לבין מי שמנסה ללמוד איך נושמים בזמן שהוא טובע. לדעתנו, עדיף ללמוד את זה מראש.