המלחמה המתמשכת לא השאירה את הפצעים רק בשדה הקרב. לצד הפצועים הזקוקים לשיקום פיזי, אלפי לוחמים, מילואימניקים ובני משפחותיהם מתמודדים מאז 7 באוקטובר עם מציאות נפשית שלא תמיד נראית מבחוץ: חרדות, עייפות מתמשכת, קושי לחזור לשגרה, זוגיות שנשחקת וחיים שנעצרו באמצע.
גור ארד, בן 32 מהרצליה, מכיר את זה מקרוב. עד המלחמה הוא היה ספורטאי, יוצר תוכן בתחום הכושר ואורח החיים הבריא, וגם משתתף ב"נינג'ה ישראל". הוא עסק בהרצאות לנוער, בהתפתחות אישית ובקידום אורח חיים בריא, פיזי ונפשי. לדבריו, ערב 7 באוקטובר הוא היה בתקופה טובה בחייו.
"עד 7 באוקטובר הייתי בנקודה מאוד טובה", הוא מספר. "עבדתי הרבה שנים במערכת הביטחון, בצבא ובעיסוקים אחרים, אבל במקביל הרציתי בתיכונים ובחטיבות, עסקתי בהתפתחות אישית, אורח חיים בריא נפשי ופיזי, והייתה לי קהילה ברשתות החברתיות. הרגשתי שאני נותן ערך והשראה".
הכי מעניין
“אני לא גור שאני מכיר. אני לא מכיר את הבן אדם הזה, וזה בן אדם שאני לא רוצה להיות"
ואז הגיע הבוקר ההוא. עוד לפני שקיבל את ההקפצה הרשמית, ארד כבר הבין שמשהו חריג מתרחש. "בשש וחצי בבוקר כבר עליתי על ציוד", הוא משחזר. "עליתי לשמור על היישוב שלי, מכבים־רעות. שעתיים אחר כך כבר הוקפצתי".
משם החלה תקופה ארוכה מאוד של שירות מילואים, לחימה, חשיפה לסיפורים קשים וחיים אישיים שנדחקו שוב ושוב הצידה. לדבריו, עד למסע הטיפולי שעבר ביוני האחרון, הוא הרגיש שהוא הולך ודועך.
"כל מה שידעתי, כל הכלים והגישה הטובה שהייתה לי פשוט דעכו", הוא אומר. "אני לא יודע לשים את האצבע על דבר אחד. זה שילוב של הלחימה, של 500 ימים מחוץ לבית, של הסיפורים שהגיעו מ־7 באוקטובר ושל כל מה שקרה מאז. אלה דברים שבן אדם שפוי לא יכול לעכל, בטח לא כשהוא חלק מהסיטואציה".
גור ארד | צילום: באדיבות המצולם
המחיר הגיע גם הביתה. "הייתי בזוגיות, ולא הצלחתי להתאושש ולהרים את עצמי", הוא מספר. "ברור שגם לא הצלחתי לדאוג לזוגיות. בסוף בת הזוג שלי לשעבר סיימה את הקשר. ממש הרגשתי איך אני חופר לעצמי את הבור וצונח לתוכו".
ארד ניסה לפנות לעזרה. לדבריו, הוא עבר בין פסיכולוגיות, מטפלות ופסיכותרפיסטיות. "כל מה שיכולתי, כל מה שידעתי, ניסיתי. אבל זה לא עבד. הייתי בנפילה חופשית".
באותה תקופה הוא פגש חבר, גם הוא מילואימניק ששירת ימים רבים, שהשתתף בסדנה של עמותת אמפא. "הוא אמר לי שהחיים שלו השתנו מקצה לקצה", מספר ארד. "ראיתי איך הוא חזר לעצמו, איך שמחת החיים שלו חזרה, איך הזוגיות שלו התחזקה. אמרתי לעצמי: גם אני רוצה".
סדנת אמפא לטיפול בטראומת חייל מילואים | צילום: יח"צ
עמותת אמפא עוסקת בקידום והנגשה של רפואה אינטגרטיבית, המשלבת גוף, נפש ורוח. מאז 7 באוקטובר מתמקדת העמותה, בין היתר, בליווי חיילי מילואים ואוכלוסיות נוספות המתמודדות עם תסמיני חרדה וטראומה בעקבות המלחמה. סדנת InHeal "מתחילים מחדש" נמשכת חמישה ימים, מתקיימת בבית מלון בפנסיון מלא וללא עלות, ומיועדת למילואימניקים שחוו שהות ממושכת בחזית ומתקשים לחזור לשגרה.
התוכנית משלבת טיפולים אישיים, סדנאות קבוצתיות ותהליך הדרגתי הכולל איזון של הגוף, עבודה רגשית ובניית כלים לחזרה לחיי היומיום. עבור ארד, הכניסה לסדנה הייתה כמעט ניסיון אחרון לעצור את הנפילה.
"באתי בנקודת ייאוש", הוא אומר. "אמרתי לעצמי שאם זה לא עובד, אני כבר לא יודע מה אעשה. כי אני לא גור שאני מכיר. אני לא מכיר את הבן אדם הזה, וזה בן אדם שאני לא רוצה להיות".
סדנת אמפא לטיפול בטראומת חייל מילואים | צילום: יח"צ
הוא החליט להתמסר לתהליך באופן מלא. "באתי ביום ראשון בתשע בבוקר, וידעתי שאני בלי טלפון עד חמישי אחר הצהריים", הוא מספר. "התנתקתי מהרשתות החברתיות ומהפלאפון לחמישה ימים. ראו מיד את ההבדל בין מי שהתמסר לזה לבין מי שנשאר עם הטלפון".
אחרי יומיים, לדבריו, התחילה "רכבת הרים". "זה היה על רייס: לופים, ירידות ועליות. חווים את זה ברמה הנפשית. אלה דברים לא קונבנציונליים, לא דברים שהכרתי. אולי על חלקם שמעתי, אבל לא באמת עשיתי. לאדם מבחוץ אולי קשה להבין את החשיבות שלהם, אבל כשמתמסרים לזה, זה וואו".
הקבוצה שבה השתתף הייתה מגוונת מאוד: גברים ונשים, משוחררים טריים משירות סדיר לצד בני 40 ו־50, אנשים מרקעים שונים, עם דרגות שונות של פתיחות לעולם הטיפול וההתפתחות האישית.
"היו שם אנשים שלא חשבת שאי פעם ישתפו פעולה עם סדנה כזאת", הוא אומר. "גם הם אמרו שבחיים לא שמעו על מדיטציה או התפתחות אישית. אנשים שחיים רק את העולם הפיזי שרואים בעיניים. ואז את רואה את השינוי שחל בהם, את האסימונים שנופלים. התובנות שהם שיתפו אחר כך היו מעוררות השראה".
עוד כתבות בנושא
בסיום הסדנה, הוא מספר, המשתתפים התקשו לעזוב. "נשארנו בווילה עוד שלוש שעות. פחדנו לצאת מהחממה הזאת, כמו שקראנו לה. היינו באורות. הרגשנו כאילו אנחנו מוקפים באיזו הילה. הדבר שהכי הפחיד אותי היה לשכוח ולאבד את זה".
מאז, הוא מנסה לשמר את מה שקיבל שם באמצעות תרגול יומיומי. "כבר כמעט חודש שאני עושה את זה כדי לשמר את מה שקיבלתי שם", הוא אומר. "כשיצאתי, עדיין לא פתחתי את הטלפון. רציתי להיות עם עצמי ועם כל התובנות. בדרך הביתה עצרתי בבית קפה. המקום היה מלא אנשים, ואני הרגשתי כאילו אני בעולם משלי. לקחתי שתייה, ישבתי מול הנוף — וחזרתי לנשום".
המשפט הזה, "חזרתי לנשום", חוזר שוב ושוב בדבריו. "מאז 7 באוקטובר הייתי בחרדות. לא הצלחתי לנשום, לא הצלחתי לחשוב, לא הצלחתי להיות שנייה אחת עם עצמי", הוא מספר. "הייתי חייב את הרשתות החברתיות רק כדי לא להיות עם הראש שלי. לגולל באינסטגרם על הספה, רק לא להיות עם המחשבות הנוראיות".
סדנת אמפא לטיפול בטראומת חייל מילואים | צילום: יח"צ
עכשיו, לדבריו, משהו השתנה. "חזרתי להרגיש משהו שלא הרגשתי הרבה זמן. אני יכול להשקיע בלימודים ובעסק שלי, חזרתי להתאמן, לשבת עם חברים ועם המשפחה, לחייך, לשמוח, לא להיות כבוי. ממש לחזור לחיות. לפני זה הייתי כלוא בתוך המוח שלי".
עם זאת, ארד אינו מתאר את הסדנה כסוף הדרך, אלא כנקודת התחלה. "המסע שלי עכשיו הוא לשמר את זה בכל יום", הוא אומר. "לזכור להרגיש את זה ולהעצים".
כשנשאל מה היה משנה או מרחיב בפעילות, התשובה שלו פשוטה: "הייתי רוצה שיעשו את זה בשביל כולם, לא רק למילואימניקים".
בישראל שאחרי 7 באוקטובר, המשפט הזה מקבל משמעות רחבה יותר. המלחמה יצרה צורך עצום באנשי טיפול, בפיזיותרפיסטים, בפסיכולוגים ובמסגרות שיקום לגוף ולנפש. אבל בין המערכות הגדולות והמספרים הבלתי נתפסים, יש גם אדם אחד שמנסה לחזור להיות עצמו. עבור גור ארד, אחרי יותר מ־500 ימי מילואים, זוגיות שהתפרקה ותקופה שבה לא הצליח להיות רגע לבד עם מחשבותיו, החזרה התחילה במקום פשוט מאוד: נשימה אחת שהצליחה סוף סוף להיכנס.
מיכל שרגא סלונים, סמנכ"לית אינטגרטיבית במדיקל קר ומנהלת סדנאות מתחילים מחדש למניעת פוסט-טראומה בלוחמים: " לוחמים שחוזרים משדה הקרב צריכים לעשות מעבר חד מדי בין מצב הישרדותי קיומי לבין שגרת חיים נורמלית. כשחייל נמצא מאה ימים ומעלה במילואים, אי אפשר לצפות ממנו פשוט להניח את הנשק ולחזור הביתה כאילו כלום לא קרה. . טראומה היא לא רק מחשבה או זיכרון בראש, היא נצרבת ממש בתוך התאים ובתוך מערכת העצבים של הלוחם. התפקיד שלנו הוא לעזור לו לזהות את הטריגרים שמפעילים את המנגנון הזה באזרחות, לתת מקום ולעבד את הרגשות הקשים, ולבנות תפיסת חיים חדשה שמאפשרת צמיחה. הלוחמים שעוברים את התהליך מקבלים קבוצת שווים שמבינה אותם ללא מילים, בשילוב כלים פרקטיים שמאפשרים להם להחזיר את השליטה על מערכת העצבים שלהם"
עוד כתבות בנושא
