כשהולכים ברחוב דוד המלך בירושלים, העיניים מתרגלות במהרה למלונות פאר, מבנים עתיקים ולנוף חומות העיר העתיקה. גם מסעדות פזורות ברחוב בשפע, עם ניחוח יוקרתי ואפילו קצת אירופי. אבל המסעדה שאנחנו מגיעות אליה הפעם דווקא לא בולטת בנוף. למעשה, היא מסתתרת בתוך חצר עתיקה וקסומה, לא רחוק משדרות ממילא, ועדיין מצליחה להיות אחת המסעדות המסקרנות והמפוארות באזור.
David 16 נקראת, באופן פשוט ולא מתאמץ, על שם הכתובת שלה. הליכה קצרה בשביל אבן מרחיקה אתכם מרעש הרחוב ומכניסה לאווירה אחרת לגמרי: שולחנות מוקפדים, נברשות ותאורה חמה ושקטה. זו לא הצעקנות של המלונות הסמוכים, אלא אלגנטיות קלילה בהרבה. מקום שמשדר מהרגע הראשון: אנחנו לא מנסים להרשים, אבל איכשהו מצליחים.
עוד לפני שניגשנו בהתרגשות למלאכת האכילה, מנהל המסעדה מגלה לנו סוד: חדר אח"מים נסתר, שבו עומד על המדפים מבחר יינות ובקבוקי וויסקי במחירים שקשה לדמיין. בחדר מפוזרות ספות עור סביב שולחן שעליו סיגרים, ומנהל המסעדה מספר לנו על קצה המזלג כמה מהשמות הגדולים שכבר ביקרו בו.
הכי מעניין

חדר העישון במסעדת David16 | צילום: עדי מעתוק
החדר מאפשר את הדיסקרטיות והשקט הדרושים למי שלא ממש יכול לשבת באמצע מסעדה הומת אדם ולאכול בנחת. והשוס הגדול? אתם לא חייבים להיות אנשי עסקים כבדים או ראשי ממשלה. מספיק להזמין את החדר מספיק זמן מראש וחוויית האלגנט שלכם תמריא. רק אל תיסחפו עם הבקבוקים שעל המדפים – חשבון הבנק שלכם, בכל זאת, נשאר אותו חשבון בנק.
אחרי הפתיחה המרשימה הגיע הזמן לחלק העיקרי. צלחות התחילו להיערם מולנו עם מגוון מנות פתיחה: סביצ'ה בקר, פטה כבד, ארטישוק ולחם מחמצת משובח, שהגיע לצד ממרחים של עגבניות, פסטו, שום קונפי ועוד.

מנת הארטישוק הירושלמי | צילום: עדי מעתוק

קרפצ'יו חציל | צילום: עדי מעתוק

קוקטיילים שהשאירו טעם של עוד | צילום: עדי מעתוק
הטעמים השתלבו היטב, אבל חלק מהמנות בהחלט דורשות אהבה גדולה לבשר על שלל צורותיו – פנימיות וחיצוניות. אחרי שניסינו לצלוח את סוף מנות הפתיחה, עברנו לעיקריות.
כאן המבחר כבר רחב יותר. לצד ניוקי פטריות, סלמון ולברק בתנור, יש בוקטיני אסאדו שהיה נהדר, משביע ועשיר במיוחד, ובהמשך גם פילה עגל, פריים ריב ואנטריקוט צלוי למביני עניין.
מבין המיוחדים התרשמנו במיוחד מהפיקנייה בגלייז הדרים על טריו כרישה. זו מנה בגודל בינוני שיכולה להספיק לכמה סועדים, והיא עשויה ברמה גבוהה ומדויקת.

מנת הפיקנייה | צילום: עדי מעתוק
מעבר לטעמים ולאיכות חומרי הגלם, ניכר שנעשתה כאן מחשבה על אופי התפריט, שאותו עיצב ביד בטוחה השף לוי הרוניין. הבסיס ים־תיכוני, אבל הטכניקות מדויקות והמנות מסתכלות גם מעבר לגבולות המטבח המקומי.
ייתכן שזה גם חלק מהסיבה לכך שלמרות שהמסעדה פתוחה רק כשנה, היא כבר הצליחה לצבור לא מעט לקוחות חוזרים, רבים מהם אמריקאים, כך לפחות מספר מנהל המסעדה.
השילוב בין המיקום החבוי, האווירה הלילית המדויקת והיד הבוטחת של השף הרוניין הופך את David 16 לכתובת ששווה לסטות בשבילה מהמסלולים המוכרים – וגם מהמסעדות המוכרות.
ובזכות השירות, המנות וחוויית האירוח, נותר לנו רק לסכם בציטוט מאוצרות השירה העברית: "קלאס באפס מאמץ".
עוד כתבות בנושא









