בתור תושבת תל אביב שמתיימרת להכיר את המקומות השווים בעיר, קצת הובכתי לגלות שעדיין לא ביקרתי בקומראן של השף מושיק רוט – מקום שלא מוצג רק כמסעדה, אלא כחוויה של ערב שלם.
המסעדה שוכנת ברחוב הארבעה בתל אביב, בתוך מגדל זכוכית נאה. הכניסה עוברת דרך מסדרון משרדי די שגרתי, אבל ברגע שהדלת נפתחת נכנסים לעולם אחר: חלל גדול ויוקרתי, אבנים שמזכירות את מערות קומראן, בר מרכזי עמוס ומקומות ישיבה שמסודרים כמעט באופן שיתופי.
כבר בתחילת הערב המלצרים והמארחים מבטיחים לסועדים שבסביבות השעה עשר וחצי "האווירה מתחילה". עד אז יש מספיק זמן להכיר את התפריט הכשר החדש – וגם את צוות המלצרים מקרוב, במיוחד כשישבנו על הבר.
הכי מעניין
משקאות בקומארן | צילום: קאבר 2
לפני שניגשים לאוכל, אי אפשר להתעלם מהאלכוהול, שממלא תפקיד מרכזי בחוויה. צ'ייסר הבית, שמורכב מערק, תות־בננה, קיווי ומיץ לימון, מוגש שוב ושוב בידי מלצרים מחויכים. בהמשך הערב מבינים למה היה חשוב להתחיל ממנו.
אחרי הפתיחה, שכללה גם לחם עננים לצד חריפים וטחינה, הגיעו המנות בזו אחר זו. התפריט מוכיח שוב שאוכל כשר אינו צריך לבוא על חשבון יצירתיות, חומרי גלם טובים או השקעה.
המנה הבולטת ביותר הייתה On the Rocks – צלחת גדולה וצבעונית של דג לבן, טונה אדומה וסלמון, עם מגוון רטבים שהעניקו לה רעננות ועומק. לצדה הגיע סיגר ים במילוי לוקוס, ירוקים ובצל מטוגן, שהוגש עם טחינה וסומאק.
אנילוטי בטטה | צילום: יוסף חיים
גם טורטליני הארטישוק הירושלמי, ברוטב בר בלאן ופקיילה, בלט לטובה. זו הייתה מנה עשירה ומדויקת, שסיפקה הפוגה מוצלחת מרצף הדגים והבשר.
בעיקריות, העוף מנקיש – פיתה לבנונית עמוסה בעוף צלוי, בצל בסומאק וגרמולטה – הציע טעם מקומי, ישיר ומנחם. בגזרת הבשר הגיעו פילה בקר עם קרם שורשים ואספרגוס צרוב, וגם טאקו בקר, שהיה קליל יותר והתאים למי שכבר הגיע לשלב שבו התיאבון מתחיל להיחלש.
המנות הבשריות היו נימוחות, עשויות היטב ובעיקר שידרו איכות. לא כל מנה חייבת להיות מפתיעה או פורצת דרך, אבל כמעט כולן הרגישו מוקפדות ומחושבות.
קובה אווז קונפי | צילום: יוסף חיים
לברק שלם במלח | צילום: יוסף חיים
סשימי אינטיאס | צילום: יוסף חיים
ואז מגיע החשבון.
הקומראן שייכת לזן המסעדות שמבקש מהסועדים לא לחשוב יותר מדי על המחיר בזמן הארוחה. חשבון זוגי הכולל כמה מנות ושתייה יכול לטפס בקלות לאזור האלף שקלים. כבר היו מי שכינו את המקום "חאפלה לעשירים", ולא קשה להבין מדוע.
זו אינה מסעדה ליציאה ספונטנית באמצע השבוע. עבור רוב הישראלים מדובר בבילוי ששומרים ליום הולדת, יום נישואים או אירוע חגיגי במיוחד. המחיר גבוה, ולעיתים גבוה מאוד, אבל גם התמורה אינה מסתכמת רק באוכל.
כדי להבין את הקומראן באמת צריך להישאר עד שהערב מחליף צורה.
בסביבות השעה עשר וחצי הווליום עולה, רקדניות נכנסות לחלל בתלבושות צבעוניות, המלצרים מתחילים לסובב מגבות באוויר והשולחנות הופכים כמעט בלי התראה לחלק ממופע. יש שופרות, אביזרים, כדורים שמונפים מעל הראש וקצב מזרחי שקשה להישאר אדישים אליו.
מי שמחפש שיחה שקטה וארוכה כנראה יעדיף בשלב הזה לעבור למרפסת. אבל מי שבא לחגוג ימצא את עצמו נסחף די מהר. גם אם בהתחלה יש רגעים מעט מביכים, עם המשקה הנכון הם חולפים.
בתוך זמן קצר הקומראן הופכת לבועה. מצד אחד נתיבי איילון, מהצד השני רחוב תל אביבי מנומנם, ובפנים מוזיקה, אוכל, יין והמולה שמחה. המחשבות על מחר – וגם על גובה החשבון – נדחות לסוף הערב.
הקומראן לא מנסה להיות עוד מסעדת שף. היא מוכרת ערב שלם: אוכל, אלכוהול, מוזיקה ומופע. מי שמחפש ארוחה שקטה כנראה לא ימצא כאן את מבוקשו. אבל מי שמגיע כדי לחגוג, לאכול טוב ולצאת בתחושה שהיה באירוע ולא רק במסעדה, יתקשה למצוא בישראל חוויה כשרה דומה.
עוד כתבות בנושא
