צח מיטרני ורונן דניאל, לוחמי אגוז במילואים, צברו יחד יותר מ־400 ימי שירות. כשהשגרה התחילה לחזור, הם חברו לשף שון בר דוד ולעומרי בן הרוש ופתחו מחדש את האפיסרי בנתניה. הגענו לארוחת צהריים וגילינו אוכל טעים, שירות שמחבק ושף שקשה לא לחבב
תקופה ארוכה החיים של צח מיטרני ורונן דניאל התנהלו בין צווי מילואים, שירות באגוז וחזרות קצרות הביתה. יותר מ־400 ימי מילואים הצטברו לשניים יחד, ובשלב מסוים, לצד החזרה לחיים האזרחיים, נולד גם הרצון לבנות מחדש מקום שמתעסק בדברים הכי בסיסיים ונעימים: אוכל, אירוח ואנשים. הם חברו לשף שון בר דוד ולעומרי בן הרוש, כדורגלן נבחרת ישראל לשעבר, ויחד חידשו את האפיסרי במתחם פיאנו סנטר בעיר ימים שבנתניה.
אנחנו הגענו דווקא בצהריים, כשהאפיסרי נמצאת בנקודת האמצע של הזהות המשתנה שלה. בבוקר היא פועלת כבית קפה עם מאפים, ארוחות בוקר וקפה; בצהריים נכנסות לתמונה מנות חמות ואוכל שאפשר גם לקחת הביתה; ולקראת הערב האופי משתנה שוב לכיוון של בר אוכל עם דגים, יין וקוקטיילים.
הכי מעניין
על הנייר, מקום שמנסה להיות שלושה דברים שונים לאורך אותו יום עלול בקלות להתפזר. בפועל, לפחות בשעות שבהן ביקרנו, האפיסרי הרגישה נינוחה ובטוחה בעצמה. האווירה נעימה והתחושה הכללית היא שאפשר להיכנס לארוחה, לקפה או לפגישה ולהישאר קצת יותר ממה שתכננתם.
אבל עוד לפני האוכל, מה שתפס אותנו היה האירוח.
השירות היה סופר־מזמין. לא רק במובן של חיוך בקבלת הפנים, אלא בדרך שבה ניגשו לשולחן, הסבירו, המליצו ונתנו לנו להרגיש בנוח. שון בר דוד עצמו יצא מהמטבח, דיבר איתנו בגובה העיניים ובחיוך, ובעיקר נתן תחושה שהוא באמת שמח שמישהו אוכל את האוכל שלו. בתוך עולם מסעדנות שלעתים מתאמץ מאוד לייצר "חוויה", דווקא הדבר הפשוט הזה – אדם שמארח מכל הלב – עשה הרבה מהעבודה.
ואז הגיע האוכל, השקשוקה הירוקה הייתה נדיבה במיוחד בירקות. זוקיני, מנגולד ותרד תפסו בה מקום משמעותי והפכו אותה למנה ירקית ועשירה, כזאת שמרגישה כמו ארוחה של ממש ולא כמו וריאציה ירוקה שנועדה בעיקר להצטלם יפה. היא הגיעה לשולחן נדיבה וטעימה, בדיוק מסוג המנות שקל לחלוק אבל גם די מהר מתחרטים שהסכמנו לחלוק.
לצדה הזמנו טוסט אבוקדו עם ביצה עלומה והמון גבינת פרמזן. טוסט אבוקדו כבר מזמן הפך למנה שקשה להפתיע איתה, ולכן המבחן הוא בעיקר אם עושים אותה כמו שצריך. כאן לא חסכו: האבוקדו, הביצה והפרמזן התחברו למנה מוכרת, מפנקת ומשביעה.
שתי המנות מספרות די טוב את מה שאהבנו במטבח של האפיסרי. בר דוד לא מנסה להוכיח בכל צלחת שהוא שף. האוכל נגיש, נדיב וטעים, ובעיקר כזה שמתחשק באמת לאכול בצהריים. התפריט בשעות האלה כולל גם מנות ביתיות וספיישלים משתנים, בעוד שבערב המטבח עובר לכיוון של טרטר דג, דגים ומנות לחלוקה.
מאחורי המקום עומדים ארבעה חברים שמגיעים מעולמות שונים: בר דוד מוביל את המטבח, מיטרני מגיע מעולם המסעדנות והברים, דניאל מעולמות הטכנולוגיה והעסקים, ובן הרוש מעולם הכדורגל. הקשר ביניהם קדם לפתיחה המחודשת, וחלק ממנו עבר גם דרך תקופת המילואים.
אפשר היה בקלות להפוך את השירות הצבאי לסיפור המרכזי של המקום ולבנות סביבו קמפיין שלם. לשמחתנו, כשיושבים ליד השולחן הוא נשאר ברקע. הסיפור מסביר משהו על האנשים ועל הרצון שלהם לייצר לעצמם מחדש שגרה, אבל הוא לא נדרש כדי להצדיק את הארוחה.
אולי דווקא כאן נמצא החלק היפה בסיפור. אחרי מאות ימים שבהם החיים מתנהלים לפי עולם אחר לגמרי, החזרה לשולחן, למטבח, לאירוח ולשיחה עם אנשים מקבלת משמעות שלא דורשת נאום. לפעמים חזרה לשגרה נראית פשוט כמו שקשוקה ירוקה, טוסט אבוקדו ושף שיוצא מהמטבח כדי לשאול אם היה לכם טעים.
בשורה התחתונה, הגענו להאפיסרי בגלל הסיפור של שני לוחמי המילואים שחזרו ובנו מחדש מקום בנתניה, אבל יצאנו כשאנחנו מדברות דווקא על האוכל ועל האנשים. וזה אולי המבחן הטוב ביותר למסעדה שמגיעה עם סיפור חזק: כשהשקשוקה, טוסט האבוקדו והשירות מצליחים לעמוד לגמרי בזכות עצמם.
האפיסרי נמצאת ברחוב שושנה דמארי 10, מתחם פיאנו סנטר, עיר ימים, נתניה. המקום כשר בהשגחת רבנות נתניה, אפשר לקנות בשישי אוכל מוכן לשבת ויותר מכדאי לצפות בים מעבר לבנין שבמתחם
עוד כתבות בנושא













