"שיפודי עמוס" היא שיפודייה גדולה, יפה, מאירת עיניים ומזמינה לצד כביש ראשי בעפולה. היא יושבת בשדרת חנויות עם עסקים מכל הסוגים והגוונים. כל החניות תפוסות ובכל החנויות יש לקוחות, אבל האזור לא עמוס. אווירה של מין מהומה נעימה, לא דומה לצפיפות התל־אביבית וגם לא לבלגן הירושלמי. זו עפולה. שיפודי עמוס ממוקמת ממש לצד "הבאסטה של יחיאל", אדם חביב שמוכר ממתקים ופיס ומחלק אספרסו חינם לחיילים. השיפודייה חביבה ומזמינה ממש כמו חברתה לרחוב, מה שנקרא: "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה".
המקום לא מפוצץ, אבל כל הזמן יש זרימה של אנשים. אפשר להזמין שווארמה, אפשר שיפוד פרגית או בגט מעורב. הבחור האדיב המליץ לאפה עגל, אבל משום מה הזמנתי קציצות בסגנון מרוקאי בפיתה. זו הייתה הבחירה הכי טובה שלי בכל השבוע.
הבחורים הצעירים תפעלו את המקום במרץ: ממנגלים, מטגנים, ממלאים ומנקים, והכול בנינוחות ובאווירה טובה. לא הספקתי למצמץ, וכבר הקציצות הגירו שומנים על המנגל והפיתה התחילה להתמלא. חריף אדום, בצל, סומאק, כרוב לבן, טחינה ופטרוזיליה. הפיתות, כמו הבגטים והלאפות, נאפות במקום. אבל את המקצועיות של המקום אפשר לראות בעמדת הסלטים. סלט גזר חריף, סלט עגבניות עם כוסברה ובצל, ירקות מוחמצים, שלושה סוגי מלפפון חמוץ ואפילו טבעות פלפל חריף מוחמץ. לצד כל זה חציל מטוגן, צ'יפס ופלאפל ללא הגבלה, וגולת הכותרת - גסטרונום של ספינג'ים טריים לקנח את הארוחה, כאילו עוד יש למישהו מקום לבצק מטוגן אחרי כל הוואג'ראס הזה.
| צילום: סטודיו מקור ראשון
ועוד יותר טוב. לקחתי לי קערית טחינה, רוטב שום, חמוצים, מלפפון חמוץ עם בצל ושומר, פלפל חריף מוחמץ, חציל מטוגן וצ'יפס. כל מה שצריך ללוות את הפיתה שלי בדרכה האחרונה, ועוד הרבה יותר מזה. ואז הוספתי על הכול שניים־שלושה עיגולי בצק ספינג' מטוגן לקינוח. הייתי שבע רצון עוד לפני הביס הראשון. איזה שפע. על כל התענוג הזה, יחד עם בקבוק סודה, שילמתי 67 שקלים.
עומס טוב. המנגל הותיר אחריו צריבה מפוספסת על שלוש הקציצות השמנמנות וריח חזק של עשן. שתיים מהקציצות ממלאות את הפיתה, והשלישית נדחפת פנימה איפה שכבר אין מקום. שליכטת שום ומזיגה של טחינה מלמעלה משלימות את התמונה בול. הבשר עסיסי, רך ועשיר בתיבול: ירוקים קצוצים, חריפות עדינה מפלפל אדום קצוץ שנילוש לתוך העיסה ומליחות גבוהה. ממש פצצה של טעם, כמו שקציצה מרוקאית צריכה להיות. החריף המוחמץ הרים הכול כמה רמות למעלה הוסיף גם למרקם וגם לטעם. הבצל־סומאק יחד עם הבצל של המלפפונים נתן את הפריכות לביס. המלפפון החמוץ עם החומץ, השמיר והסוכר הזכיר לי את סלט המלפפונים של סבא. הפיתה רכה ואלסטית, מחזיקה הכול מצוין למרות העומס הרב. אחת הפיתות היותר טעימות שאני יכול לזכור. שפע של טעמים חזקים וכולם הולכים יחד מצוין.
העץ הנדיב. לקראת סוף הפיתה, הנייר שעטף את המנה הגיר נוזל שמן וכתום מהקציצות והחריף, תענוג שדרש טיפול של כ־15 מפיות. ואם באורח פלא לא שבעת מהמנה, קח צ׳יפס, סלטים ופלאפל לנשנוש חופשי, ותקנח עם ספינג׳ ללא הגבלה. זו באמת נדיבות שלא רואים בכל מקום. הייתי כל כך מפוצץ, שאם הבחור בדלפק לא היה אומר לי מפורשות: "תאכל מהספינג', אני הכנתי", הייתי מוותר. באמת לא ויתרתי לעצמי, וגם מהספינג' הספקתי ליהנות. אני מחכה כבר לפעם הבאה, אולי אקח לאפה שווארמה עגל.
עוד כתבות בנושא
