חוץ מלהיות חג מתן תורה, שבועות הוא גם חג של חיבור - לאדמה, לתוצרת המקומית, לעונות השנה, ולאנשים שיוצרים אוכל באהבה ובשתי ידיים. בין גבול הגליל העליון לתחתון, בכניסה למושב כחל, שלט מאיר עיניים מודיע לנו שהגענו ל"מקום יפה לקפה". שם פשוט, אבל מדויק להפליא. באמת מקום יפהפה, ילדים משחקים, ציפורים מצייצות. הכינרת מנצנצת ברקע, ובינה לבינינו חוצץ שדה של קוצים סגולים. מזג האוויר נאה אף הוא, ברקע מתנגנת מוזיקה אמריקאית קלאסית רגועה וסביבנו תמהיל ישראלי מלבב של מטיילים, תושבי המקום וחיילים בסדיר ובמילואים שעצרו להתרעננות על הכביש הראשי. פסטורליה של טרם חג.
שתינו קפה טוב, חם, חזק ומר במידה, בכוסות רחבות כאלה של בית, ואז הזמנו: חצי סנדוויץ' סביח וחצי סנדוויץ' טונה, כל אחד ב־22 שקלים, בורקס גבינה ב־15 שקלים בתוספת ביצה קשה ב־5 שקלים.
השיר הפשוט של הלחם. כריך הטונה טרי, רענן וחמצמץ. מלא בהרבה חסה עם קראנץ' משובח, סלט טונה רטוב מלא בכל טוב, מיונז, פלפלים קצוצים, עגבנייה וחמוצים. מרגישים שסלט הטונה מעובד טוב כמו שצריך, ועורבב לכדי ממרח שעדיין מכיל בתוכו צ'אנקים. גם סנדוויץ׳ הסביח נהדר. רך, בפנים הרבה ביצה, במידת עשייה מתאימה. חצילים קלויים, טחינה טובה, ירקות פריכים, חמוצים וזעתר. יחסי מילוי לחם מצוינים של 30 אחוז לחם ו־70 אחוזי מילוי, הכול בתוך לחמניית קמח מלא פשוטה וטרייה, ולא צריך יותר מזה. שני הסנדוויצ'ים טובים כל כך בעיקר בזכות הרבה ירק טרי ופריך. כריכים פשוטים אך מצוינים.
שלוש פינות. הבורקס המשולש טרי מאוד וטעים מאוד. תערובת פיצוחים מלמעלה - זרעי חמנית, שומשום וגרעיני דלעת קלויים - מוסיפה רובד של קראנצ'יות על בצק העלים המתפצח. הבורקס מלוח במידה יפה, ובצד יש אחלה של זיתים, ואין בעולם כמו הביס הפינתי של בורקס. הדרורים סביבנו גם ששו מכל העניין וקיפצו בין השולחנות לאסוף את מנת חלקם.
בעלת הבית. בין המנה העיקרית למנה האחרונה ישבנו לדבר עם בת־שבע, הבעלים. אחרי 14 שנה של ניהול חברת קייטרינג שגדלה לממדים מתישים, נמאס לה. היא רצתה משהו ביתי יותר, מקום שיאפשר לה לעבוד בקצב שלה ולעשות מה שהיא באמת רוצה. את המקום הזה הם פתחו ממש שנייה לפני המלחמה. בגלל הלוקיישן הנוח על הכביש יש פה כמובן סטנדרט של קפה וקרואסונים לעוברים ולשבים שצריכים עצירה מהירה, אבל העניין האמיתי שלהם הוא במרכיבים העונתיים והמקומיים - בדיוק כמו בחג הביכורים הבא עלינו לטובה.
טעם של עוד. לכבוד שבועות הזמנו לקינוח עוגת גבינה פיסטוק - סגנון של עוגת גבינה ניו־יורק עם טוויסט מזרח תיכוני. גבוהה, מאוד גבינתית, במרקם גם אוורירי וגם דחוס. לא מתוקה מדי, עם חמאת פיסטוק בתוך העוגה, ולמטה קראסט פיסטוק ללא גלוטן במרקם מצוין. בציפוי מלמעלה שמנת חמוצה ופיסטוקים גרוסים. עוגה מעולה, וגם הפרוסה גדולה ונאה.
היה כל כך טעים, אז טעמנו גם פאי דובדבנים. חמוץ, מר ומתוק. כמעט כמו סוכריית דובדבן. בצק פאי דק, פריך אבל לא מתפורר, טבעוני. במילוי יש דובדבני אמרנה ובצד קצפת מתוקה משלימה יפה את הטעימה. העוגות עלו 34 שקלים לפרוסה, והן טעימות מאוד.
ביס אחרון, עוד קצת מהאוויר מול הכינרת וחזרנו לכביש. אם אתם עולים צפונה או סתם מחפשים עצירה מצוינת על הדרך, שווה לכם לקפוץ. זה באמת מקום יפה לקפה.
עוד כתבות בנושא
