נעלי בלרינה הן הרבה יותר מטרנד

יש טרנדים שבאים והולכים, ויש פריטים שפשוט גדלים איתנו. נעלי הבלרינה חזרו, אבל אולי הן בעצם מעולם לא עזבו

נעלי בובה | שאטרסטוק — נעלי בובה | צילום: שאטרסטוק

תוכן השמע עדיין בהכנה...

הן היו שם כשהלכתי לבית הספר בבני־ברק, הן נשארו איתי גם כשעברתי לתיכון, ואפילו בחתונה שלי, בשלב שבו הרגליים הודיעו שהן סיימו את האירוע, החלפתי את נעלי הכלה בזוג בלרינות לבנות ושטוחות. יש טרנדים שבאים והולכים, ויש פריטים כמו נעלי הבלרינה שפשוט גדלים איתנו.

פעם בלרינה הייתה עניין די ברור: נעל שטוחה, חרטום עגול ופפיון קטן מלפנים. ידענו בדיוק איך היא אמורה להיראות, ולא היו לה יותר מדי שאיפות להיות משהו אחר. היא הייתה הנעל שאפשר לנעול לבית הספר, לשבת, לבית הכנסת או לאירוע משפחתי בלי לחשוב עליה יותר מדי. אבל היא התבגרה איתנו. בשנים האחרונות החרטום שלה מתחדד לפרקים, הפפיון מפנה מקום לניטים, אבזמים, שרוכים וקשירות, ויש גם רשתות, גימורים מטאליים ושלל וריאציות.

וזה כנראה סוד ההישרדות שלה. היא משתנה מספיק כדי לגרום לנו לרצות אותה מחדש, אבל לא עד כדי כך שנצטרך ללמוד איך לנעול אותה. עם ג’ינס ישר, טי־שירט ומעיל טרנץ’ היא מכניסה משהו מדויק למראה הכי יומיומי שיש. עם מכנסיים רחבים היא רק מציצה מלמטה ועושה את שלה. אבל מבחינתי, המבחן האמיתי שלה היה ונשאר דווקא בשבת בבוקר.

הכי מעניין

כי יש קטגוריה שלמה של בגדים שאנחנו מחזיקות בראש תחת הכותרת “לבית הכנסת": שמלות שיפון דקיקות, חצאיות סאטן, שמלות ארוכות וכל מה שקצת יותר חגיגי משאר השבוע. ואז מגיעות הנעליים. עקבים נראים לפעמים מתאמצים מדי, סניקרס עלולים להוריד את כל העסק לקרקע. הבלרינה בדיוק באמצע. מספיק אלגנטית כדי להתאים לשמלה, מספיק נינוחה כדי לצעוד איתה לבית הכנסת, ומספיק נוחה כדי לא לנהל משא ומתן עם כפות הרגליים באמצע התפילה.

אולי לכן תמיד הרגשתי שהיא קצת כמו נעל של שבת. שמלה טובה, בלרינות, תיק קטן, וסיימנו. והגרסה הנוכחית שלה אפילו עושה טובה לבגדי השבת שלנו: ניטים, רשת או חרטום מחודד יכולים לקחת שמלת שיפון רומנטית או חצאית סאטן ולהוציא מהן בדיוק את כמות המתיקות הנכונה.

לכן אני לא בטוחה ש"טרנד" היא בכלל המילה הנכונה כדי לתאר את שובן של נעלי הבלרינה. טרנדים מגיעים, משתלטים ונעלמים. הבלרינה הייתה איתי בבית הספר בבני־ברק, באולפנית, בחתונה, והיא עדיין כאן.