השאלה:
אני מנסה להבין אם ואיך להשתמש ב"השלכות טבעיות" עם בתי, כמעט בת ארבע, במצבים שבהם אין השלכה ברורה. אם אנחנו מתארגנות ליציאה לגינה, למשל, אני יכולה להזכיר לה שאם היא לא תתלבש יהיה לנו פחות זמן לשחק, והיא בדרך כלל מגיבה לזה.
אבל בערב, סביב שגרת השינה, זה נהיה קשה יותר. היא לא באה כשקוראים לה, לא רוצה לצחצח שיניים ולא מסדרת צעצועים. אני מתקשה למצוא השלכה שתהיה גם יעילה וגם נכונה. אנחנו לא צועקים, לא מכים ולא משתמשים ב"פסק זמן". הדבר היחיד שנשאר הוא זמן הסיפור, אבל זה רגע חשוב של חיבור בסוף היום ואני לא מוכנה לוותר עליו כעונש.
היא לא באה כשקוראים לה, לא רוצה לצחצח שיניים ולא מסדרת צעצועים | צילום: שאטרסטוק
שמתי לב שאם היא לא גמורה מעייפות, היא בדרך כלל משתפת פעולה. האם אני יוצרת "מפלצת" אם אני לא נותנת השלכות כשאני יודעת שהיא פשוט עייפה מדי?
הכי מעניין
התשובה:
קודם כול, את ממש לא לבד. כמעט כל הורה נתקע בשלב כזה מול ילד שלא משתף פעולה - בין אם מדובר בילד בן ארבע ובין אם במתבגר בן 14. אצל ילדים בני ארבע זה אפילו אופייני במיוחד: זה גיל שבו העצמאות מתחילה לפרוץ החוצה בעוצמה.
כאשר רעיון כמו “תסדרי”, “תתלבשי” או “תצחצחי שיניים” לא מגיע מהם, לא תמיד מתחשק להם להיענות. זו לא בהכרח “התנהגות רעה”, ובוודאי לא סימן לכך שהילדה הופכת למפלצת. זו תגובה התפתחותית נורמלית של ילד שמתחיל לחוות את עצמו כאדם עצמאי.
המטרה שלנו כהורים אינה לגדל ילד שמציית באופן עיוור. המטרה היא לגדל ילד שרוצה לשתף פעולה עם האנשים שהוא סומך עליהם ואוהב אותם.
את חוששת שאם לא תחלקי השלכות, משהו ייהרס בסמכות ההורית שלך. אבל נסי לחשוב על זה מהצד השני: אם היית מותשת עד קצה היכולת שלך, ומישהו היה מעניש אותך על כך שאת לא מתפקדת, איך היית מרגישה כלפיו? האם זה היה גורם לך לרצות לשתף איתו פעולה? סביר יותר שהיית מרגישה פגועה, כועסת ומנותקת.
כאשר ילד קטן עייף מדי, עונש לא מלמד אותו מיומנות חדשה. הוא גם לא מחזק את הקשר ביניכם. לעיתים הוא רק מוסיף מאבק על מצב שבו הילד ממילא נמצא בקצה.
אם מישהו היה מעניש אותך על כך שאת לא מתפקדת,האם זה היה גורם לך לרצות לשתף איתו פעולה? סביר יותר שהיית מרגישה פגועה, כועסת ומנותקת | צילום: שאטרסטוק
הבעיה היא שאת מנסה לפתור את המצב אחרי שההתנגדות כבר התחילה: מה עושים אחרי שהיא לא באה, לא מצחצחת, לא מסדרת? זה המקום הכי חלש לפעול ממנו, במיוחד עם ילדים צעירים.
המהלך היעיל יותר הוא לשאול מה קורה לפני ההתנגדות. מה מוביל לכך שהיא מסרבת להתלבש, לצחצח או לסדר? יכולות להיות לכך הרבה תשובות. אולי היא צריכה יותר בחירה ועצמאות. אולי המשימות גדולות עליה והיא זקוקה לליווי צמוד יותר. אולי קשה לה לעבור ממשחק לשגרת ערב. אולי היא מקבלת תשומת לב כשהיא מתמהמהת, וגם תשומת לב שלילית היא עדיין תשומת לב.
אחרי שתנסי להבין מה קורה שם, כדאי לשתף גם אותה. ילדים בני ארבע הרבה פעמים מפתיעים ביכולת שלהם להסביר מה מפריע להם, אם שואלים אותם בזמן רגוע ולא באמצע מאבק.
אפשר לומר לה, למשל: “שמתי לב שכאשר אני מבקשת ממך לצחצח שיניים, את אומרת לא ונשארת לשחק. אני יודעת שאת יודעת לצחצח, אז מה מקשה עלייך להגיע?” אולי תגלי שהיא לא רוצה להפסיק באמצע משחק, אולי היא לא אוהבת להיות לבד בחדר האמבטיה, אולי השרפרף לא נוח לה, ואולי היא פשוט צריכה שתבואי איתה.
מתוך התשובה שלה אפשר לבנות פתרון. אם קשה לה לעזוב את הלגו, אפשר להחליט שמשחקים יחד עוד חמש דקות, שמים טיימר ויזואלי, ואז הולכים יחד לצחצח שיניים. כך יש גם חיבור, גם סוף ברור לפעילות, וגם מעבר רך יותר לשלב הבא.
זה עלול להרגיש כאילו את “נכנעת”, אבל פתרון משותף אינו כניעה. זו הורות בוגרת יותר. השלכות יכולות להיות כלי במקרים מסוימים, אבל הן לא צריכות להיות הכלי הראשון שנשלף. המטרה היא לא רק לגרום לילדה לעשות את מה שביקשת עכשיו, אלא לעזור לה לפתח מיומנויות: מעבר בין פעילויות, שיתוף פעולה, ויסות עצמי וקשר בטוח עם ההורה.
כן, לפעמים תהיה השלכה טבעית: אם מתעכבים, נשאר פחות זמן משחק. אם לא מתארגנים, משהו בשגרה מתקצר. אבל במקרה של שעת השינה, ובעיקר כשאת יודעת שהיא מותשת, כדאי לחשוב פחות במונחים של ענישה ויותר במונחים של מניעה, ליווי והקדמת השגרה.
בדקי את שעות השינה, זמני הארוחות, עומס הפעילות במהלך היום והאם שגרת הערב מתחילה מאוחר מדי | צילום: שאטרסטוק
אם את רואה שהעייפות היא הגורם המרכזי, בדקי את שעות השינה, זמני הארוחות, עומס הפעילות במהלך היום והאם שגרת הערב מתחילה מאוחר מדי. לפעמים שינוי קטן - להתחיל את המקלחת והצחצוח רבע שעה מוקדם יותר, לצמצם גירויים לפני השינה, או להפוך את הסידור למשחק קצר יחד — עושה יותר מכל עונש.
ואם העייפות קבועה, חריגה או מלווה בקשיים נוספים, כדאי להתייעץ עם רופא הילדים.
את לא יוצרת מפלצת כשאת בוחרת לא להעניש ילדה עייפה. להפך: את מזהה מה באמת קורה לה, ומנסה לעזור לה לעבור את הרגע הקשה בלי להפוך אותו למאבק כוח. זו לא חולשה הורית. זו בדיוק העבודה ההורית.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
