כשחושבים על השפעת המסכים, רובנו מדמיינים בני נוער שדבוקים לטיקטוק או ילדים שמבלים שעות במיינקראפט. אבל מחקר חדש מצביע על קבוצה צעירה הרבה יותר שנמצאת יותר ויותר מול המסך: תינוקות ופעוטות מתחת לגיל שנתיים.
לפי מחקר של Pew Research Center משנת 2025, 62% מההורים לילדים מתחת לגיל שנתיים דיווחו שילדיהם צופים ביוטיוב – עלייה חדה לעומת 45% בלבד ב־2020. יותר משליש מההורים אמרו שהתינוק או הפעוט שלהם צופה ביוטיוב מדי יום. גם הצפייה בטלוויזיה קפצה: מ־63% מהתינוקות ב־2020 ל־82% בשנה האחרונה.
יותר משליש מההורים אמרו שהתינוק או הפעוט שלהם צופה ביוטיוב מדי יום
AP | סמליל יוטיוב
העלייה הזו לא בהכרח משמחת את ההורים. מחקרי Pew מראים שזמן מסך הוא מקור גובר לחרדה הורית, ורבע מההורים לפעוטות הודו שהם מרגישים שלא מצליחים לנהל את זה כמו שהיו רוצים.
הכי מעניין
הממצאים האלו הדליקו נורה אדומה אצל רבקה פרלקיאן, מנהלת בכירה בארגון Zero to Three, שעוסק בהתפתחות בריאה בגיל הרך. בראיון לוושינגטון פוסט היא מסבירה למה השינוי הזה מדאיג, ומה אפשר לעשות אחרת.
מה באמת השתנה בצפייה של תינוקות?
לדבריה של פרלקיאן, יש מעבר ברור מתוכניות טלוויזיה ארוכות לסרטונים קצרים ומהירים – בעיקר ביוטיוב. “ילדים כבר לא ‘רואים טלוויזיה’ כמו פעם. הם צורכים בעיקר וידאו קצר בפלטפורמות סטרימינג, לרוב דרך החשבון של ההורים”.
וזה בעייתי משתי סיבות: פחות סינון ופיקוח על התכנים, וחשיפה לרצף של גירויים מהירים שנותנים “זריקות דופמין” מיידיות. “צריך לשאול מי בעצם אוצר את התוכן שילדים כל כך קטנים נחשפים אליו, ומה בדיוק מוגש להם”.
אילוסטרציה | צילום: שאטרסטוק
מה ידוע על ההשפעה ההתפתחותית?
מחקרים מצביעים על קשר בין צריכת מסכים גבוהה בגיל הרך לבין עיכוב בהתפתחות השפה. החריגים הם תכנים חינוכיים איכותיים ומפוקחים – כמו תכני PBS או פרד רוג’רס – שבהם הקשר הזה לא נמצא.
הבעיה היא שהגדרת “חינוכי” ביוטיוב כמעט חסרת משמעות. כל יוצר יכול לתייג את התוכן שלו כלימודי, בלי לעמוד בסטנדרטים. גם בפלטפורמות סטרימינג יש בעיות, כולל פרסומות משולבות עם תכנים לא מותאמים.
בנוסף יש את “השערת הדחיקה”: כשילד מול מסך – מה הוא לא עושה? משחק חופשי, מגע עם חפצים בעולם האמיתי, אינטראקציות עם אחים או ילדים אחרים. אלו חוויות שהמוח של תינוקות פשוט צריך.
עוד כתבות בנושא
למה צפייה משותפת כן משנה?
רוב ההורים דיווחו שהם צופים יחד עם הילדים – וזה משמעותי. תינוקות מתקשים להעביר ידע ממסך דו־ממדי לעולם אמיתי. אבל כשהורה יושב לידם, מדבר, שואל שאלות, מתאר רגשות ומוסיף מילים – הלמידה משתפרת.
“אפשר להפוך את הצפייה לפחות פסיבית”, אומרת פרלקיאן. “לתאר מה קורה, לשאול שאלות, לתת הקשר. זה לא אידיאלי – אבל זה עדיף בהרבה מצפייה לבד”.
אז מה כן עדיף?
האפשרות הטובה ביותר היא שיחות וידאו עם בני משפחה – סבים, דודים, קרובים. זה תורם ליצירת קשרים אמיתיים. אחרי זה – תכנים ממקורות חינוכיים אמינים. לפעוטות גדולים יותר, גם משחקים אינטראקטיביים מותאמים גיל יכולים לתרום.
אילוסטרציה | צילום: שאטרסטוק
למה הורים בכל זאת נשענים על מסכים?
פרלקיאן מדגישה חמלה. הורים היום לחוצים, עובדים, מותשים. המסך זמין, שקט, מהפנט. אבל אז הילד מבקש עוד, והמאבק מתיש. “זו לא בעיה אישית של הורים – זו בעיה מערכתית”.
רוצים לצמצם מסכים? זה אפשרי
הצעד הראשון הוא תיאום בין כל המטפלים. חשוב להחליט יחד מתי, כמה ואיזה תכנים. יהיו מחאות, יהיה “גל התנגדות”, אבל ילדים יכולים להסתגל. “זה לא מאוחר מדי לשנות כיוון”, היא אומרת.
עוד כתבות בנושא
