נדמה שהחברה שלנו כבר יודעת לדבר על כמעט הכול, ועדיין, כשמדובר בפורנוגרפיה –אופפות את הנושא שתיקה ובושה. אצל גברים במגזר הדתי לאומי הבושה מתוארת פעמים רבות כמאבק פנימי בין ערכים לבין דחפים, בין רצון לשליטה ביצרים לבין צורך נפשי חזק.
עוד כתבות בנושא
לדברי הרב רפי אוסטרוף, מחנך למיניות חיובית ומחברם של מספר ספרים העוסקים בהלכה ומיניות, ההבחנה הראשונה שצריך לעשות היא בין שימוש לבין התמכרות. “צריכה גבוהה של פורנוגרפיה ביומיום, השקעת זמן רב סביב השימוש, חשק חזק, הפרעה בתפקוד בעבודה או במשפחה, המשך שימוש למרות בעיות בינאישיות לצד ויתור על פעילויות חשובות - כל אלה הם סממנים של התמכרות”, הוא מסביר. “מי שצופה אחת לכמה זמן למשך זמן קצר, לא עונה על רוב הקריטריונים הללו, ולכן לא ייחשב מכור. בציבור הדתי, עצם הצפייה נוגדת את הערכים הדתיים, ובכל זאת, לא הייתי מגדיר זאת כהתמכרות. גם מי שלא קם בבוקר לתפילה פועל בניגוד לערכי הדת שלו, אבל זה לא אומר שהוא ‘מכור לשינה'. ועדיין, צריך לדעת שיש לצפייה השלכות מרחיקות לכת על מערכות יחסים".
ההגדרה הקלינית של 'מה נחשב התמכרות?' אינה הנושא המרכזי לדברי אוסטרוף, אלא הבושה שמלווה את התופעה. “הנושא הזה נשמר בסוד כי הוא באמת נוגד את רוב הערכים שעליהם אנו גדלים. גם מי שאינו דתי, יודע שזה דבר שצורכים בפרטיות, משום שהוא מייצג משהו שלילי”.
הכי מעניין
מתוך הניסיון בשדה הזוגי ניתן לראות שסוד כזה אינו נשאר סוד פנימי בלבד, אלא הופך למשא כבד. גברים רבים מתארים תחושה של חיים כפולים. בחוץ תפקוד, בפנים בושה ושחיקה. ההסתרה אינה נובעת מחוסר נאמנות, אלא פעמים רבות מרצון להגן על בת הזוג, לא להכאיב לה ולא לערער את הדימוי שהיא מחזיקה עליהם כזוג. עם זאת, ההגנה הזו גובה מחיר רגשי גבוה. היא יוצרת כיווץ פנימי, ירידה בחופש להיות טבעי והתרחקות מהחיוניות.
הרב רפי אוסטרוף | צילום: נעמה שטרן
"מי שחי בסוד אפל – חייו קשים מנשוא"
הרב אוסטרוף מתאר את ההשפעה של הסתרה ממושכת בצורה חדה: “סוד הוא רע לאדם. מי שחי בסוד אפל, במיוחד כשהוא נוגע לחיים האינטימיים, חייו קשים מנשוא. קשה לעשות הפרדה בין מה שאדם צורך בפורנו לבין מה שקורה בינו לבין אשתו במיטה. בסוף זה חודר פנימה". במכתב שהגיע אליו מגבר דתי, נחשפת ההתלבטות הזו בדיוק. הכותב מספר על קושי לפנות אל אשתו ולדבר על רצונות מיניים שנולדו בעקבות חשיפה לפורנו: "אני מרגיש לא לגיטימי. מרגיש בושה, יצרי, בהמי. יש בי חלק שלא מצליח לקשר בין אימהותינו הצדקניות לבין הרצונות שאני מעלה כאן. מצד אחד, אני רוצה להישאר נאמן לעולם הערכים שלי, מצד שני, לא יכול להתעלם ממה שראיתי".
הקול הזה חושף לא התמכרות במובן הקליני, אלא קונפליקט של זהות. ואכן, רוב הגברים שחווים שימוש חוזר בפורנו מדווחים על קושי מול עצמם. התחושה היא שהרגל ישן חוזר במיוחד בתקופות עומס: לחץ בעבודה, עייפות, אחריות הורית, או חוויה של אי הצלחה. במצבים כאלה, השימוש בפורנו הופך לאמצעי הרגעה לא מודע, לעיתים אפילו לפני שהוא הופך למשהו מיני. זה לא מייצר בהכרח ריחוק מבת הזוג, אלא מעיד על ריחוק מהעצמי, על צורך רגשי שלא קיבל מענה טוב יותר.
ועדיין, למרות שהשורש הוא אישי, ההשלכות כן מגיעות לזוגיות. גברים שנאחזים בסוד זמן רב מדי מתחילים לאבד את הביטחון להיות טבעיים בתוך הקשר. הם חוששים לחשוף את החולשה שבבסיס ההתמודדות - שילוב כואב של בושה, ערכים ודימוי עצמי. הרב אוסטרוף מציב את הדברים בפרופורציה: “אני לא רואה את זה בהכרח סימן למשבר זוגי. זה פשוט חזק מהרבה מאד גברים. לחלק זה ממשיך הרגלים מהרווקות. זה לא בהכרח מעיד על חוסר ביחסי אישות או אינטימיות זוגית. בכל בית, אחד מבני הזוג נמצא יותר בטלפון מהשני. האם זה מעיד על משבר זוגי? לא בהכרח. פשוט הטלפון חזק מאיתנו. האם זה פוגע בזוגיות? בהכרח כן, כי אם הטלפון שלי מעניין אותי יותר מאשר אשתי אז זו פגיעה".
הדיבור וההודאה הם תחילת הריפוי
התמכרות לאתרים | צילום: שאטרסטוק
הניסיון הטיפולי מראה שהיכולת של גבר לדבר על הפורנו היא נקודת מפנה. כשגבר מוכן להפסיק לנהל את עצמו דרך הסתרה ולהתחיל לדבר, מתרחשת תנועה של ריפוי, לא רק של הזוגיות אלא של תחושת הזהות שלו. הרב אוסטרוף מזכיר כי “לאישה (או לאיש, במקרה הפוך) יש תפקיד חשוב בהקמת בן הזוג מתוך הבנה ואמפתיה. היא צריכה להבין שהיא לרוב לא יכולה לחוש את עוצמת השליטה של פורנו על גברים, ולכן לא להיות שיפוטית אלא לבוא מתוך רצון לעזור. כמו שאין מה לכעוס על מי שאוכל יותר מדי, אלא להבין את חוסר השליטה שלו, כך גם כאן. כמו כל משבר בזוגיות, צריך למצוא את הסטינג הנכון, לדון לכף זכות, להושיט יד במקום להאשים. ירידות ובוז לא יוציאו אדם ממקום שהוא ממילא לא רוצה להיות בו".
בסופו של דבר, ההתמודדות עם פורנו בתוך זוגיות איננה מבחן נאמנות וגם לא מבחן מוסר, אלא התמודדות אנושית. כשהסוד מפסיק להיות אישיו פרטי ועובר להיות חלק מהשיח המשותף, גם אם זה לא קל, מתחיל תהליך של ריפוי. היכולת לדבר על המקומות שבהם אנחנו הכי מתביישים עשויה להביא לקשר אמת, להעמיק את תחושת הקרבה ולאפשר לזוג להתייצב יחד גם מול מה שמביך וכואב. אז, גם אם ההתמודדות לא נעלמה, כבר לא צריך לשאת אותה לבד והדבר יוביל בסופו של דבר לצמיחה משמעותית בזוגיות.