"היא לא יכלה לשאת את המחשבה שאהיה שחקן, זה היה החלום שלה"

אורית, 46, משפטנית, שחקנית, מחזאית, מטפלת בפסיכודרמה, מדריכת קבוצות וסטודנטית לתואר שלישי | אביתר, 46, שחקן, במאי, יוצר תיאטרון, מורה דרך מוסמך והמנהל האמנותי של התיאטרון המוזיאלי הישראלי (תמ"י) | גור־ארי, 12 | אריאל, 6 | ליבי, 1.5, כלבת גולדן חברותית

הבית // דירה תל־אביבית טיפוסית במרכז העיר, קומה שישית ללא מעלית. הדירה ישנה אך מלאה אופי, עם ארבעה חדרים, הרבה ספרים, צעצועים, חפצים שמספרים סיפור – ובעיקר תחושת חום.

שינוי // הם גרים שם כשנתיים וחצי. לפני כן התגוררו כמה רחובות משם, ברחוב גרץ, בדירת שלושה חדרים. "שם נולדו הילדים, אבל אחרי הקורונה הרגשנו שאנחנו חייבים שינוי. הבית הקודם כבר לא התאים – היינו צריכים יותר אוויר, קצת מרחב. לעזוב את תל־אביב לא היה רלוונטי. החיים שלנו מאוד פה, ולאביתר יש גם שני אחים שמתגוררים סמוך לנו".

בוקר // בסביבות שש וחצי כבר שומעים תנועה בבית, לא כי המבוגרים שוחרי זריחה אלא כי הילדים משכימי קום, בלי קשר לעונות השנה. אביתר "פוקח עין רק עם הקפה הראשון. אחרי השני הוא כבר עומד, ובקפה הרביעי אפשר לומר שהוא ער". אורית מתחילה את היום עם כוס מים בטמפרטורת החדר ותה צמחים נטול קפאין. אביתר אחראי על הכנת הכריכים. ברבע לשמונה כולם יוצאים יחד – ההורים, הילדים וגם הכלבה ליבי – לטיול בוקר קטן בדרך לבית הספר.

ההיכרות // הם נפגשו כבר בתיכון. אורית למדה בפלך, אביתר בהימלפרב. הוא היה בצופים, שבט "משואות", היא בילתה כמה שנים בעזרא ובבני עקיבא, ובעיקר הייתה פעילה חברתית בנוער האגודה לזכויות האזרח. בגיל 16 התחילו להכיר ולשוחח, "על הברזלים ליד פלך". הם היו חברים טובים במשך שנים, ורק בגיל 24 הפכו לזוג. ההתאהבות הגיעה דווקא במשמרות משותפות בקולנוע סמדר בירושלים. "היינו עובדים יחד, ואז באחת בלילה יורדים לים. זה התחיל כחברות טובה, ופתאום התהפך".

אמונה // הקשר הפך לרציני, עם הרבה עליות וירידות גם ברמת האמונה. אורית גדלה במשפחה דתית עם שורשים חרדיים־ציוניים: סבה היה הרב יצחק יעקב וכטפוגל, ראש ישיבת מאה שערים ואב בית דין. עם השנים החלה בתהליך התרחקות מהדת. אביתר, שהיה תלמיד תיכון דתי, הוריד את הכיפה אחרי שעות הלימודים, וההתרחקות הפכה בהדרגה לדרך חיים חדשה. "זה היה תהליך טבעי, בלי דרמות גדולות".

משחק // שניהם בוגרי בית הספר למשחק ניסן נתיב, והאמנות היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם. אביתר מופיע במופע הקומדיה דל'ארטה "בעיני המסכה", המותאם אישית לכל לקוח או משפחה, עם מסכות שיצרה יהודית גרינשפן. בנוסף הוא מופיע בתור הדמות המדעית "ד"ר מולקולה", מורה דרך מוסמך, ובאופן כללי הוא איש הבמה.

אורית היא שחקנית ותיקה, בעברה בתיאטרון החאן, כותבת, מנחת קבוצות כתיבה, מלווה מחזאים וכותבים ומטפלת בפסיכודרמה. אחרי שגור־ארי נולד היא עשתה תואר שני בטיפול, והיום היא לומדת לתואר שלישי באוניברסיטת בר־אילן.

תחביבים // אורית גם דוברת כמה שפות, חובבת איטלקית (ואפילו גרה באיטליה תקופה, ולמדה שם בישול ואמנות), ולומדת כל הזמן. "לא חשוב מה – העיקר ללמוד".

יחד על הבמה // הם גם מרבים לשתף פעולה. לא מזמן הופיעו יחד כזוג נשוי בסדרה "רצים למשנה", ולטענתם ימי הצילום המשותפים מרגישים כמו מיני־חופשה זוגית.

בר מצווה // המיזם שהם הכי גאים בו הוא "דרשות סטנדאפ לבר מצווה" – או לבת מצווה. יחד עם הילד או הילדה הם מכינים דרשת בר מצווה עם טוויסט קומי אישי, שמשלבת את פרשת השבוע, הומור משפחתי וחוויה חינוכית. אורית כותבת, אביתר אחראי על התחקיר והעבודה עם הילד או הילדה, והתוצאה קסומה. "זה תהליך מרגש, משפחתי, עמוק ומצחיק. אנחנו לומדים להכיר כל משפחה לעומק, וזו זכות".

חינוך // אביתר גדל במשפחה ירושלמית עם ארבעה ילדים. אביו הוא אסטרופיזיקאי, אמו עבדה בתפקידי ניהול באוניברסיטה העברית. אחרי שנפצע בגיל 16 ושבר את ברכו, נקטע חלומו להיות לוחם בצה"ל, והוא שירת שירות משמעותי בחיל החינוך.

הוראה // אורית גדלה במשפחה דתית בשכונת רמות, ואז המשפחה עברה להתגורר ברמת־שרת. יש לה אחות אחת. בצבא אורית שירתה כקצינת הוראה לאוכלוסיות מיוחדות – "כמו פלך, רק במדים". אחר כך למדה משפטים ועשתה סטאז' בפרקליטות, אבל הלב משך לאמנות.

לימודים // כשהייתה סטודנטית למשפטים, אמו של אביתר הייתה סגנית הדקן בפקולטה. אביתר נהג לבוא לבקר אותה במשרד, ובין לבין גם לכרוז לה ברמקול. "הוא היה בא להטריל אותי".

הסבה מקצועית // אורית הייתה כמעט עורכת דין כשאביתר החל את לימודיו בניסן נתיב. "היא לא יכלה לשאת את המחשבה שאני אהיה שחקן. זה היה החלום שלה, שלא התגשם". דווקא אחרי שסיימה את ההתמחות, החליטה לעזוב את הכול וללכת ללמוד משחק בעצמה. "קיוויתי שהיא תעשה כסף ואני אגדל את הילדים, אבל יצא שהפכתי למפרנס העיקרי – והיא הלכה לעשות תיאטרון מצאנו דרך לא רק לשלב בין יצירה למשפחה, אלא גם להכניס לתוך היומיום שלנו הומור, אמת, ולא מעט גמישות".

להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il