כל חייה ידעה אליסון רוז סוהי שיש לה אלרגיה למזון. רוב התגובות שחוותה היו קלות יחסית, והיא מעולם לא סבלה מאנפילקסיס – תגובה אלרגית חריפה ומסכנת חיים.
ב־2017, זמן קצר לאחר שעזבה את בית הוריה ללימודים באוניברסיטה, הכול השתנה. אליסון אכלה מבלי לדעת מזון שהכיל בוטנים ופיתחה תגובה אלרגית קשה. כעבור כמה ימים מתה לאחר שנגרם למוחה נזק חמור מחוסר חמצן.
אביה, מייקל סוהי, כבאי ותיק, הקים מאז קרן על שמה שעוסקת במניעת מקרי מוות מאלרגיות. אפשר היה לצפות שהוא יתמוך באיסור מוחלט על הכנסת בוטנים לבתי ספר. אלא שהמסקנה שלו הפוכה.
הכי מעניין
"אני מבין את ההיגיון מאחורי איסורים", הוא אומר, אבל לדבריו הם עלולים ליצור תחושת ביטחון כוזבת. גם במוסדות שמגדירים את עצמם "נקיים מבוטנים", אלרגנים עדיין נכנסים דרך חטיפים, מכונות מכירה ומזון שמגיע מהבית.
בוטנים | צילום: המכון הוולקני
האיסור מרגיע – אבל הנתונים לא משכנעים
בתי ספר רבים בארצות הברית אימצו לאורך השנים מדיניות של איסור בוטנים ואגוזים. אלא שלדברי ד"ר ליסה ברטניקאס, אלרגולוגית מבית החולים לילדים בבוסטון ומרצה בהרווארד, אין בספרות המדעית ראיות טובות לכך שאיסורים גורפים מפחיתים תגובות אלרגיות.
במחקרים שערכה בבתי ספר במסצ'וסטס לא נמצא כי איסור הכנסת בוטנים מהבית, הוצאתם מתפריטי בית הספר או הכרזה על כיתות "נקיות מבוטנים" הפחיתו את מספר המקרים שבהם היה צורך להשתמש במזרק אפינפרין. בחלק מבתי הספר שהגדירו את עצמם "ללא בוטנים" אף נרשמה שכיחות מעט גבוהה יותר של שימוש באפיפן.
בעיה נוספת היא שההתמקדות בבוטנים ובאגוזים עלולה להסיט תשומת לב מאלרגנים אחרים. חלב, ביצים, חיטה, סויה, דגים, פירות ים ושומשום עלולים גם הם לגרום לתגובות מסוכנות.
"זה מרגיש כאילו זה אמור לעזור", אומרת ברטניקאס על האיסורים, "אבל הנתונים לא תומכים בזה".
אלרגיה | צילום: שאטרסטוק
אז מה כן עובד?
לדברי המומחים שהתראיינו לכתבה, המפתח אינו ניסיון ליצור סביבה שבה אין בכלל אלרגנים – משימה שכמעט בלתי אפשרי להבטיח – אלא בניית כמה שכבות הגנה.
הראשונה והחשובה ביותר היא זמינות של אפינפרין.
באנפילקסיס, אנטיהיסטמינים אינם מספיקים. אפינפרין הוא הטיפול שמסוגל לעצור את התגובה המסכנת חיים, והזמן קריטי: ככל שהטיפול מתעכב, הסיכון עולה.
לכן מומחים ממליצים שבתי ספר יחזיקו מזרקי אפינפרין זמינים ושאנשי צוות יידעו לזהות תגובה חמורה ולהשתמש בהם. הדבר חשוב גם משום שלא כל ילד שחווה אנפילקסיס כבר אובחן מראש כאלרגי.
השכבה השנייה היא הדרכה: צוותי הוראה, עובדי חדר אוכל וגם הילדים עצמם צריכים לדעת לזהות סימנים כמו קושי בנשימה, נפיחות משמעותית, פריחה מפושטת או הקאות חוזרות – ולפעול מיד.
"הביטחון שלכם הוא הדרכה, הדרכה, הדרכה והדרכה", אומרת אמנדה וורן, תזונאית בבתי ספר שעוסקת כבר עשרות שנים באלרגיות מזון. "אי אפשר להבטיח שתצליחו לאסור לחלוטין אלרגן. איסורים לא עובדים. הדרכה ומודעות כן".
אפינפרין | צילום: AP/טרי צ'אה
ומה עם ילדים קטנים?
כאן התמונה מורכבת יותר. המומחים אינם שוללים כל הגבלה. דווקא בגיל הגן ובשנים הראשונות בבית הספר, כאשר ילדים נוגעים באוכל, משתפים מזון ומכניסים ידיים לפה לעיתים קרובות, ייתכן שיש הצדקה לכיתה או לאזור שבו מגבילים אלרגן מסוים עבור ילד עם אלרגיה חמורה ומוכרת.
ככל שהילדים גדלים, המטרה צריכה להשתנות: פחות בידוד ויותר לימוד של ניהול האלרגיה. ילדים יכולים בהדרגה ללמוד לקרוא תוויות, לשאול אם מזון בטוח עבורם, לא לחלוק אוכל, לשאת אפינפרין ולדעת מתי להשתמש בו.
בסופו של דבר, הרי אף ילד לא יישאר כל חייו בבית ספר "נקי מבוטנים". בשלב מסוים הוא יצטרך להיכנס למסעדה, לצבא, לאוניברסיטה או למקום עבודה שבו האלרגנים נמצאים סביבו.
עוד כתבות בנושא
גם לבידוד יש מחיר
למדיניות נוקשה עלול להיות גם מחיר חברתי. וורן מספרת על ילד שישב לבדו בשולחן שיועד לתלמידים עם אלרגיה לבוטנים. לדבריה, הוא ישב עם דמעות בעיניים משום שאף אחד מחבריו לא רצה להצטרף אליו.
שולחנות כאלה אינם תמיד בעייתיים, ויש בתי ספר שמצליחים להפוך אותם למסגרת חברתית ומכילה. אבל מומחים מזהירים שמדיניות שנועדה להגן על ילדים עלולה לפעמים לגרום להם להרגיש שונים, מבודדים או אפילו להפוך למטרה להצקות.
ומה הורים ובתי ספר יכולים לעשות?
העקרונות שהמומחים מציעים פשוטים יחסית:
- לוודא שאפינפרין זמין ושאנשי הצוות יודעים להשתמש בו.
- לבנות מראש תוכנית פעולה אישית לכל ילד עם אלרגיה מוכרת.
- להקפיד על שטיפת ידיים וניקוי משטחים.
- לצמצם שיתוף מזון בין ילדים.
- לבדוק מראש מזון שמוגש במסיבות, בטיולים ובפעילויות כיתתיות.
- ללמד גם ילדים שאינם אלרגיים כיצד לעזור לחבר שמפתח תגובה.
לפי המומחים, אין ראיות לכך שעצם המגע או הריח של מזון גורמים בדרך כלל לתגובה אלרגית קשה; תגובות לחשיפה באוויר אפשריות אך נדירות, ונקשרות בעיקר למצבים שבהם מזון עובר הכנה אינטנסיבית, למשל אידוי של דגים או הקצפת חלב.
השורה התחתונה אינה שבוטנים "בטוחים" לילדים אלרגיים. הם בהחלט עלולים להיות מסוכנים מאוד. אלא שהניסיון להבטיח שבית ספר שלם יהיה נקי לחלוטין מאלרגן מסוים אינו בהכרח הדרך הטובה ביותר להגן עליהם.
במקום חומת הגנה שלא תמיד מחזיקה, המומחים מציעים משהו מורכב יותר – אבל גם מעשי יותר: ילדים שיודעים לזהות סכנה, מבוגרים שיודעים איך להגיב, ואפינפרין שנמצא בהישג יד כשהוא באמת נחוץ.
עוד כתבות בנושא
