בימים אלה נפתחת בבית האמנים בירושלים תערוכה ייחודית של האמנית איריס אהובה פייקובסקי, בשם "באתי לגני", בהשראת מאמרים של הרבי מליובאוויטש, כשהאוצר הוא האמן המוכר שי אזולאי.
פייקובסקי עברה דרך ארוכה ומפותלת עד למקומה כיום כאמנית, בעלת תשובה וחסידת חב"ד. היא נולדה בלוס אנג'לס בשנת 1968, עלתה לארץ בגיל שלוש וגדלה באשדוד. לאחר ששירתה כקצינה בצה"ל השתחררה וטסה לארצות הברית שם חיה במשך עשור והקימה מותג אופנה ששילב ציורים בעבודת יד על בגדים. המותג הצליח ובכל זאת פייקובסקי הרגישה שהיא זקוקה לשינוי וטסה לקטמנדו, נפאל, שם גם נשארה לחיות במשך עשור נוסף.
עוד כתבות בנושא
פייקובסקי, יזמית בנשמתה, החליטה להקים עסקים נוספים. היא פתחה קודם את מסעדת OR2K בקטמנדו, ולאחר מכן הקימה מפעל לייצור בגדים. במקביל היא החלה בתהליך של חזרה בתשובה. בחמש עשרה השנים האחרונות היא מתגוררת ויוצרת בירושלים, יחד עם בעלה שידוע בתור הרב של בית"ר ירושלים. פייקובסקי היא בוגרת השלוחה החרדית של בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים, שם היא עובדת כיום כאסיסטנטית. היא השתתפה בתערוכות קבוצתיות שונות, ביניהן: תערוכה בגלריה החדשה באצטדיון טדי ובמוזיאון ארצות המקרא. "באתי לגני" זו תערוכת היחיד הראשונה שלה.
פייקובסקי נוהגת לצייר בשמן על בד, והשפה שלה היא סוריאליסטית, כאשר היצירות עשויות שכבות שכבות, שאפשר למצוא בהן סמלים וארכיטיפים אוניברסליים לצד דימויים מעולמות החסידות והקבלה. היא מציירת בגדלים שונים – לעיתים ציורים עצומים בגודלם, ולעיתים פורמטים אינטימיים יותר, אך תמיד מתוך חיפוש אחר חיבור בין החומרי לרוחני, בין הגלוי לנסתר.
במקביל לעבודתה האמנותית, היא מנהלת סטודיו בירושלים בשם "הקומה העליונה", שהוא מרחב ליצירה, הוראה ומפגשים אמנותיים. "ההוראה בציור שמן לנשים היא חלק משמעותי מהעשייה שלי, דרך שבה אני חולקת ידע ומאפשרת לאחרות לגלות את הציור כשפה שיש בה הבעה, רגש וביטוי אישי", היא אומרת.
צילום: חלי יוזביץ, צילום פרטי
מה הרעיון העומד מאחורי התערוכה החדשה שלך?
"התערוכה 'באתי לגני' המוצגת בבית האמנים בירושלים שואבת השראה מסדרת המאמרים של הרבי מליובאוויטש, העוסקים ברעיון שהשכינה שורה דווקא כאן, בעולם הזה. הרעיון הזה מלווה אותי בציור: שכבות הצבע, לפעמים על ציורים שנמחקו, הופכות למרחב חי ונושם שבו מתגלים רגעי אור ועדינות. הציורים נבנים לעתים בקפדנות ובמאמץ ציורי ולפעמים ביד קלה ומשוחררת. ה'גן' עבורי הוא מרחב פנימי. מתוך השכבות עולים דימויים כמו איילות, טווסים, הרים מושלגים, היכלות ועצים – סמלים של כמיהה, התחדשות וריפוי. הציורים שלי הם ניסיון מתמשך ליצור בית: לא בית פיזי, אלא מקום שבו הצופה מוזמן לעצור, להתבונן, ולגלות את ה'גן' שבתוכו".
וכך כתב האוצר שי אזולאי על התערוכה שלה: "הביוגרפיה של פייקובסקי כוללת מסע חובק עולם של חיפוש, חקר ובחינת שאלות של זהות. לעיתים נדמה היה לה שהגיעה למקום, ואז המשיכה הלאה בנדודיה ובחקירותיה. כיום, התחנה האחרונה שלה במסע היא עולם הציור. הציור הוא לא רק יצירה אמנותית; הוא 'מחפש בית' – לא בית פיזי, אלא מקום לנוח בו במובן הרוחני, בית המהווה סוד עמוק. בציור ה'בית', הוא נראה כנוחת בשלמות, כמעין חללית היורדת מעולמות עליונים אל העולם הגשמי היומיומי, ויוצרת הכלאה חדשה ומרתקת.
עוד כתבות בנושא
"זהו מאבק בין מהות לבין אילוצי החומר. לעיתים הצבעים בונים שכבות על גבי ציורים קודמים, שנכשלו ונמחקו, כמו זיכרונות של עולמות שהיו. תהליך זה משקף את חייה – העבר לא נעלם, אלא צובר תאוצה והופך לחלק בלתי נפרד ממה שמתהווה כעת. תהליך היצירה שלה הוא לא תמיד מנוחה, אך הוא עולם הנברא כדי לשכון בו".
התערוכה תוצג עד לתאריך 25.10.2025