לא ברור איך גוף מתבקש כל כך לא היה קיים עד היום. אחרי המהלומה שספג העולם היהודי כולו ב־7 באוקטובר, וכמרכיב נוסף בשינוי יחסי הכוחות בין מדינת ישראל ליהודי התפוצות, נאספו השבוע אל ירושלים 50 מנהיגי קהילות יהודיות וארגונים יהודיים מרחבי העולם. זו לא עוד משלחת הסברה, אלא פורום שזכה לכינוי J50 שבא כדי לשבת, לחשוב ולעבוד יחד.
הפורום נוסד בחודש מאי השנה בידי שר החוץ גדעון סער, במהלך הוועידה הבינלאומית נגד אנטישמיות שנערכה במשרד החוץ. מאז, חבריו עומדים בקשר שוטף ביניהם בקבוצת ווטסאפ, מקיימים שיחת זום חודשית, ופעמיים בשנה, כך נקבע, מתכנסים יחד בבירת ישראל.
סביב השולחן בחדר הישיבות במשרד החוץ ביקשנו השבוע מארבעה מהם להסביר את חשיבות החיבור הזה. בשיחה השתתפו ויליאם דארוף, יו"ר ועידת הנשיאים מארה"ב; אדריאן כהן, סגן יו"ר ארגון־הגג של יהדות בריטניה; מאוריס כהן, נשיא הקהילה היהודית באירלנד; ומאורו ברנשטיין, נשיא ה־DAIA, המאגד את הקהילות היהודיות בארגנטינה. מדבריהם עולה בבירור כי הם חולקים יחד דאגה גדולה ודחופה מאוד (וגם שנינויות קטנות של הומור מושחז, חברי, שגם הוא סוג של התמודדות).
כהן, זה הבריטי, מציין כי "מאז 7 באוקטובר, אם לא קודם לכן, נהיה ברור יותר ויותר שהבעיות שכולנו מתמודדים איתן לא מכירות בגבולות. לכן העבודה עם ישראל הפכה לציווי אמיתי בעבור הקהילות, כי אי אפשר להתמודד עם הבעיות הללו בנפרד. אלה תופעות שמתחילות לעיתים קרובות במדינות אחרות ואז חוצות את הגבול או את האוקיינוס. כך למשל המחאות באוניברסיטאות האמריקניות שהתפשטו לאוניברסיטאות הבריטיות, או תוכן מסית ברשתות החברתיות שמופץ בתוך דקות. הדרך היחידה שמאפשרת להתמודד באמת היא באמצעות אסטרטגיות משותפות".
שר החוץ גדעון סער במפגש עם המנהיגים היהודים, דצמבר 2025 | צילום: שלומי אמסלם, לע"מ
דארוף: "אני חושב שבנוסף למנגנון בעבור יהודי העולם בתפוצות, כדי שיוכלו לתקשר זה עם זה, זה גם מנגנון מצוין בשבילנו כדי לתקשר עם משרד החוץ. אינטראקציה קבועה ופורמלית שבה המשרד יכול לחלוק את תחושותיו לגבי מה שקורה בעולם, ואנחנו יכולים להיות מעורבים בזמן אמת".
אל הריאיון הם מגיעים זמן קצר אחרי פגישה עם השר סער, שאמר להם כי "אנחנו עומדים על הזכות של כל יהודי לחיות בביטחון בכל מקום, אבל היום אני קורא ליהודים בבריטניה, אוסטרליה, צרפת, קנדה ובלגיה לעלות ארצה. אני רוצה שתדעו שאני אמשיך בקריאה הזו. למדנו לקחים מההיסטוריה שלנו. אני מאמין שחובתי לעשות זאת ולאפשר ליהודים לגדל את ילדיהם בסביבה שאינה עוינת, בבית האמיתי שלהם - בארץ ישראל".
אני שואלת את דארוף מה הוא חושב על הקריאה של סער לכלל היהודים לעלות ארצה. השר נקב בשמן של חמש מדינות, הוא מדייק. הרגישות הדיפלומטית לא מוזכרת במפורש, אבל ברור כי נזהרים כאן בכבודה של ארה"ב, שעושה מצידה מאמץ להיאבק באנטישמיות – מאמץ משמעותי בהרבה משל ממשלות אחרות.
"חשוב שהאנשים בחמש המדינות האלה יקבלו את ההחלטות הנכונות בעבורם ובעבור משפחותיהם", אומר דארוף, "וחשוב מאוד שמדינת ישראל תהיה מוכנה לקלוט יהודים הזקוקים למקלט. אז אני משבח את הממשלה ואת משרד החוץ על ההכרה שאנחנו נמצאים בתקופה חדשה, ושיהודים במדינות מסוימות בהחלט צריכים לוודא שיש להם תוכנית מילוט".
נושא תשתיות הקליטה בישראל מדובר כאן גם הוא. "כשאני נמצא בארץ, מה שקורה לא מעט, בשיחות עם ישראלים בריטים הם מעודדים אותנו לעלות ארצה ומסתכלים בדאגה על מה שקורה במדינה שבה גדלו", מספר אדריאן כהן. "אבל נושא השיחה השני הוא כמעט תמיד יוקר המחיה ועלות הדיור בישראל. שתי הסוגיות האלו יחד הן חלק מהמצב מבחינה מעשית".
בין אירלנד לארגנטינה
נושא נוסף שנמצא כאן מתחת לרדאר הוא החשש של חלק מחברי הפורום מהאשמות מקומיות בארצות המוצא כאילו הם מעין גיס חמישי. בקשרים שנוצרו מול משרד החוץ הם צמאים לשמוע מסרים ברורים מישראל, ובמקביל מדייקים בעבור הנציגים הישראלים הרשמיים את המסרים שיסייעו לקהילות היהודיות במסגרת שיחותיהם עם מנהיגים בינלאומיים. חלקם מעדיפים לעקוף את הנושא בעדינות ולא להתייחס אליו ישירות.
מאוריס כהן, מאירלנד: "אני חושב שהדבר הראשון שהפורום נותן הוא ההבנה שהאיום הנוכחי הוא חוויה משותפת. זה נותן קצת נחמה, אם כי 'נחמה קרה', לדעת שכמעט כל קהילה מרגישה וחווה את אותו הדבר כמונו. זו גם הזדמנות בעבורנו ללמוד זה מזה. בנוגע לעלייה, וזה לא הוזכר בכנס הספציפי הזה, הרי שבאמריקה, ועוד יותר באירלנד, מספר הישראלים שעזבו את ישראל ומתגוררים שם הוא בעיה נוספת שצריך להתמודד איתה. נראה שבעוד כעשור רוב הקהילה היהודית באירלנד תהיה ישראלית, וישראלים לא יודעים איך לחיות בתפוצות (בכל הנוגע לשמירה על יהדותם; הכ"ח)".
ישראל סגרה את השגרירות שלה בדבלין בעקבות ההתנהלות וההתבטאויות של ממשלת אירלנד, והיחסים בין המדינות במצב רעוע למדי. זה משפיע על הקהילה היהודית?
"גם לצעד הזה יש השפעה גדולה יותר על החלק הישראלי של הקהילה, כי הם צריכים לנסוע לשגרירות בלונדון אם הם זקוקים למסמכים או לדברים דומים. ההיבט הנוסף הוא שהקהילה היהודית מוצאת את עצמה יותר מגינה על ישראל, טוענת למענה, כי אין שגריר שיעשה זאת".
מול אירלנד, ארגנטינה נמצאת בקצה השני של הרצף, כאשר הנשיא חאבייר מיליי שומר על יחסים חמים במיוחד עם ישראל. ברנשטיין אומר כי גם מהעמדה הזו, הקשר הישיר לממשלת ישראל שנוצר באמצעות הפורום משמעותי מאוד. "אנחנו בארגנטינה קהילה ציונית, ויועיל לנו מאוד אם נוכל לדבר עם השר או מישהו שיסביר לנו מה קורה, ואולי לחשוב על פיתוח פרויקטים משותפים. אחד הנושאים החשובים במיוחד בעיניי הוא חינוך. אם לא לבוא לישראל, אז כדי שהדור הבא ימשיך את העם היהודי, חינוך הוא המפתח", הוא אומר, וחבריו מהנהנים.
מה תפקידה של ישראל בחינוך יהודי בתפוצות?
ברנשטיין: "פרויקטים כמו תגלית, למשל. זה חשוב מאוד לעם היהודי, לצעירים, כדי להרגיש שהם יהודים ושהם חלק מהקהילה".
דארוף המריא מאוסטרליה שעות ספורות לפני הטבח בחוף בונדיי. בצהרי שבת ישב לסעודה עם הרב אלי שלנגר, שנרצח למחרת בפיגוע. "אלה זמנים קשים", הוא אומר, "הירי הזה היה יכול להיות לעבר כל אחד מאיתנו, אל כל אחת מהקהילות שלנו. החיבוק ההדדי כאן, וההבנה שקהילות אחרות ומנהיגים יהודים אחרים חווים את אותן עליות ובעיקר מורדות, יוצר קתרזיס שעוזר לנו להתקדם. זו בעיה שלא רק אנחנו מתמודדים איתה, אלא מיליוני יהודים ברחבי העולם. אני חושב שכמנגנון התמודדות, מעבר למסרים, מעבר לאסטרטגיה ולמעורבות ולתיאום בינינו ועם הממשלה, מנקודת מבט פסיכולוגית, ההכרה בכך שאנחנו יחד בזה – מועילה להמשיך הלאה".
כהן מבריטניה מתאר כי בצל מתקפת שמחת תורה, המתקפה במנצ'סטר ביום הכיפורים, המתקפה בחנוכה באוסטרליה ועוד, "יש דאגה אמיתית שהטרוריסטים האסלאמיסטים החליטו שהדרך לפגוע בנו היא לתקוף אותנו בחגים או בימים הקדושים שלנו. מעבר למוות ולפציעות הנוראיות שהם גורמים, זה גם ניסיון לפגוע במורל שלנו וליצור פחד, כי זה אומר שבכל פעם שחג מתקרב, יש חשיבה על אפשרות של טרור".
"מדכא לדעת שאין שום מקום בעולם שיהודים בטוחים בו, ולהבין שלעם היהודי יש מעט מאוד חברים אמיתיים", אומר כהן מאירלנד. חברו הבריטי מוסיף: "אנחנו צריכים להתמודד עם הממשלות שלנו כדי להתמודד עם האיום. רוב הממשלות בבריטניה טובות בהגברת האבטחה, אבל זה לא מטפל בשורש הבעיה, ובלי טיפול בשורש לא נהיה יותר בטוחים". כהן מאירלנד משלים: "צריך לשנות את הרטוריקה, לא רק את האבטחה".
דארוף: "7 באוקטובר הוכיח עד כמה יהודי התפוצות וישראל הם אחד. כולנו חשנו אגרוף בבטן כשישראל הותקפה, ולמחרת הגיעה מהלומה נוספת כששכנינו פנו נגדנו. כקהילה יהודית עולמית אנחנו מתמודדים עם אותו כאב, אותו חוסר בביטחון, ולהיות יחד זה להבטיח שהתפוצות וישראל יעבדו באותו כיוון כדי להבטיח את ההישרדות והשגשוג של יהדות העולם".
החטופים קירבו בינינו
האנטישמיות גואה גם ברשתות החברתיות. אתם חשים שנעשה די בנושא? שזה אפשרי?
ברנשטיין: "זה אף פעם לא מספיק. המפגש בפורום הוא הזדמנות לשנות את זה, להעלות רעיונות, להיאבק מול קמפיין שברור שהוא מתואם, עם סימבוליות מוכתבת, כמו למשל דגלי פלסטין שנהיו נפוצים מאוד בבת אחת מיד אחרי הטבח".
לפני 7 באוקטובר הטרידו את יהודי התפוצות סוגיות כמו אופייה של רחבת הכותל ונושאים נוספים. שאלתי את בני שיחי אם הנושאים הללו עדיין מעסיקים אותם או שהאנטישמיות עומדת כעת במוקד השיח.
כהן הבריטי מדגיש כי יש מגוון דעות בתוך הקהילות, והשאיפה בפורום הנוכחי היא לשמור על קונצנזוס. "למשל, לפני 7 באוקטובר, היו ישראלים שחיים בלונדון שהפגינו מחוץ לשגרירות ישראל נגד הרפורמה המשפטית. זה נפסק כמובן אחרי 7 באוקטובר. המוקד הפך להיות, בין השאר, קמפיין ענק ומושקע בבריטניה סביב החטופים. הרבה משפחות חטופים הגיעו לבריטניה, פגשו את הקהילה ואת נציגי הממשלה. עשינו הרבה עבודה סביב זה. הנושא הפך למשמעותי מאוד, גם בעבור יהודים בריטים וגם בעבור ישראלים החיים בבריטניה. הייתי אומר שזה קירב אנשים".
כהן מאירלנד: "אני חושב שמה שקורה כרגע חשוב כל כך, שאנחנו צריכים להתרכז בזה. אם ירצה השם, נגיע לנקודה שבה אנטישמיות וביטחון קהילתי יהיו משניים".
דארוף: "לא נחזור ל־6 באוקטובר. נעשה כל שביכולתנו כדי להבטיח שנתקדם, ובעזרת השם גם אחינו ואחיותינו הישראלים יתחשבו ב־26 החודשים האחרונים ויכירו בכך שחזרה ל־6 באוקטובר היא תבוסה למעשה, אולי אפילו ניצחון עבור האויב. ברור שכולנו יחד בעניין הזה, ישראל והתפוצות. ברור מאי־פעם שכאשר יהודים מותקפים ברחבי העולם חשוב לצופף שורות. העם היהודי חזק רק כשאנחנו מחוברים ומאוחדים. זה דורש עבודה קשה, אבל כולנו צריכים לעבוד כדי להבטיח שנישאר בכיוון הזה, למען כוחו והישרדותו של עמנו".
גם יהודים שחשבו שהמתחולל בישראל לא משפיע עליהם, קיבלו קריאת השכמה לפני כשנתיים, אומר כהן הבריטי. "גם יהודים אנטי־ציוניים מוצאים עצמם מותקפים יותר ויותר בידי אנטישמים. זה תמיד היה שם, אבל עכשיו העניין הרבה יותר גלוי ברשתות החברתיות. השפה השתנתה. יש הרבה בעיות בשירות הבריאות שלנו עם רופאים אנטישמיים. משתמשים בשפה ארסית יותר ויותר גם כלפי יהודים אנטי־ציוניים, עד כדי כך שמאשימים יהודים בניסיון לשלוט בתנועה הפלסטינית. למעשה, אותם יהודים נענשים על היותם פרו־פלסטיניים מדי. זה מדגיש את הפגיעוּת של היהודים, גם אם הם אנטי־ציוניים. בלי קשר לדעות, מתחדדת ההבנה עד כמה אנחנו מחוברים זה לזה, ועד כמה כל זה קשור ליהודים - למרות שהיריבים שלנו אומרים שמה שמפריע להם קשור לישראל ולמדיניות הישראלית".
המשתתפים אינם אופטימיים ואינם צופים כי גל האנטישמיות הנוכחי יתמתן בקרוב. כהן מאירלנד מזכיר כי בעבר האנטישמיות הייתה עולה בכל פעם שהיה סכסוך פעיל בישראל. כעת, כשלכאורה ישנה הפסקת אש, השנאה לא שוככת. "ההאשמות של 'אתם עושים את זה ואת זה', השתנו ל'אתם עומדים לעשות את זה'. מארק רגב, לשעבר שגריר ישראל בבריטניה, אמר כאן שזה סיפור בן אלפיים שנה".
דארוף: "אם הייתה איזו תקווה שאחרי שיצטמצמו הדיווחים באל־ג'זירה על המלחמה בעזה נוכל לקחת נשימה עמוקה והעוינות תירגע, הירי בסידני הוכיח שזה לא עומד להשתנות. אם היינו נעלמים, אולי זה היה נגמר. הדרך שלנו להתגבר על זה היא להישאר יחד, להיות מאוחדים, למצוא בעלי ברית וליצור קשר עם בעלי ברית כאלה. משרד החוץ מועיל מאוד בעבודה עם הממשלות שלנו. אנחנו יהודים, יש לנו אתגרים, ואנחנו מתגברים, שורדים, ומשגשגים. אם ירצה השם, זה הנתיב שנלך בו".