צום עשרה בטבת הוא היום שבו החל המצור על ירושלים – הרגע הראשון שהוביל לחורבן הבית, והראשון מארבעת צומות החורבן.
דיני הצום
בגלל הזריחה המאוחרת והשקיעה המוקדמת, עשרה בטבת הוא הצום הקצר ביותר. הוא אחד הצומות הקלים, שבהם צמים במשך היום בלבד, החל מעלות השחר ועד לצאת הכוכבים. מי שרוצה יכול להישאר ער עד מאוחר או לקום מוקדם ולאכול עד עלות השחר.
הצום כולל איסור אכילה ושתייה בלבד, אין צריך להימנע מרחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה.
הכי מעניין
חולים, וכן נשים בהריון ומיניקות – פטורים מהצום.
עוד כתבות בנושא
זמני הצום
ירושלים
כניסת הצום: 5:26.
צאת הצום: 17:09
תל אביב
כניסת הצום: 5:29.
צאת הצום: 17:05
חיפה
כניסת הצום: 5:30.
צאת הצום: 17:05
באר שבע
כניסת הצום: 5:27.
צאת הצום: 17:09
עוד כתבות בנושא
הסיבות לצום
בעשרה בטבת אנחנו מציינים את תחילת המצור על ירושלים, כפי שמופיע בספר מלכים-ב פרק כה: "בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי (חודש טבת, החישוב הוא מניסן) בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, הוּא וְכָל חֵילוֹ, עַל יְרוּשָלַיִם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב, וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר". בי"ז בתמוז לאחר שנה וחצי נבקעה חומת העיר, בתשעה באב נחרב הבית, וגדליה נרצח בראש השנה, אירוע שגרם לשארית היהודים לרדת למצרים ולזכרו אנו צמים בג' בתשרי.
כיוון שכבר נקבע צום בעשרה בטבת, הצטרפו לעניינו של הצום עוד שני מאורעות מצערים שחלו סמוך לאותו יום: מיתת עזרא הסופר בט' בטבת, ותרגום התורה ליוונית בח' בטבת.
יום הקדיש הכללי
בי"ב בכסלו תש"ט, פחות משנה לאחר הקמת המדינה, החליטה הרבנות הראשית לישראל שמעתה ואילך יום עשרה בטבת בכל שנה יהיה גם "יום הקדיש הכללי". ביום זה יוכלו קרובי הנספים בשואה שיום פטירתם לא נודע לנהוג במנהגי היארצייט של הנפטרים: להדליק נרות נשמה, לומר קדיש וללמוד משניות לעילוי נשמות הנספים. על פי תקנת הרבנות הראשית, אומרים בבתי הכנסת את תפילת אל מלא רחמים לזכר חללי השואה, לאחר קריאת התורה שבתפילת שחרית. בנוסף לכך, קבעו שכל יתום מאב או מאם יאמר ביום זה קדיש יתום לזכר הנספים בשואה שלא נשאר שריד ממשפחתם, ולכן אין מי שיאמר אחריהם קדיש.
עוד כתבות בנושא
