גם אחרי שמלאו לו שמונים עוד היו נציגי משרד הביטחון מגיעים לביתו של יהושע פלג באשדוד אחת לשנתיים, כדי לוודא שהוא מוסיף לנצור סוד.
הוא נולד בהונגריה ב־1939, וב־1944 עלה ברגע האחרון עם אמו ואחיו הצעיר יהודה לרכבת ההצלה של קסטנר, שהה בברגן־בלזן, ואחרי קום המדינה עלה ארצה. לאחר לימודי הנדסת חשמל בטכניון החל פלג לעבוד כמהנדס בתעשייה האווירית.
מ־1969 ועד יומו האחרון גר באשדוד, בסיסה של חברת התעשיות הביטחוניות אלתא. יחד עם אחיו יהודה הוא עמל על מיזמים עלומים שנמצאים בליבת הטכנולוגיה של מערכת הביטחון, שלאורך השנים זיכו אותו יחד עם גורמים נוספים בשלושה פרסי ביטחון ישראל. כשפרש לגמלאות, התמסר בדיוק באותו מעוף מחשבתי ובאותן יצירתיות, שקדנות וחדוות גילוי, לעבודת דוקטורט שעסקה בהר הבית והמקדש. עיקרה: ניסיון להסביר את חוסר ההלימה בין תיאורי המקדש במסכת מידות ובין תיאוריו בספרי יוסף בן מתתיהו.
הכי מעניין
יכולותיו הנדירות של פלג כמהנדס וכחוקר, ולא פחות מכך סקרנותו ויכולתו לחשוב מחוץ לקופסה, הביאו אותו למסקנות מהפכניות. כדי להבין את הכתבים הקדומים הוא גם טרח ללמוד לטינית ויוונית עתיקה, והדוקטורט שכתב חושף אדם גאון שערער על מוסכמות ששוננו לאורך שנים רבות בחוגים הארכיאולוגיים וההיסטוריים. הנה, לגמרי על קצה המזלג, חידושו המרכזי, אחד מרבים שהובאו כאן לאורך השנים. יהיו הדברים לזכרו הטוב.
הבית השלישי כבר נבנה וחרב
למשך שנים אחדות – כך טען פלג – שכן בהר הבית הבית השלישי. בסתיו 117 לספירה, חודשים אחדים בלבד אחרי שמוּנה לקיסר, ביקר אדריאנוס בארץ ישראל. האימפריה הייתה מותשת לאחר מלחמה קשה שניהל הקיסר הקודם, טראיאנוס, נגד האימפריה הַפַּרְתִּית, ובמיוחד אחרי מרד נורא שהתרחש בשנתיים שקדמו לביקור, שזכה אצל ההיסטוריונים לכינוי מרד התפוצות.
פלג שפך אור על המרד המעורפל הזה, שכמיליון בני אדם ברחבי האימפריה הרומית השתתפו בו, ושהביא למותם של חצי מיליון איש מקרב מחולליו ולמספר הרוגים קרוב לזה בצד של הרומאים. בדיכויו כעבור שנתיים נחרבו הקהילות היהודיות המבוססות מאוד במצרים, בלוב ובקפריסין, וכנראה נותרו חרבות למשך מאות שנים.
העובדה שהמרד הקיף רק את קהילות התפוצות ולא את יהודי הארץ העידה לדעת פלג על כך שמחולליו כבר לא היו ממש יהודים. הוא הצביע על כמה וכמה התייחסויות של היסטוריונים מהעת העתיקה למרד הזה, שטענו שהמורדים היו "יהודים שאינם נאמנים למסורת האבות". פלג קישר זאת להתפשטות העצומה של הנצרות בקרב הקהילות היהודיות עקב שבר החורבן בשנת 70, כתוצאה ממה שנראה כהתגשמות נבואתו של ישו על החרבת המקדש. "לא תישאר אבן על אבן אשר לא תתפרק", התבטא לכאורה אבי הנצרות כשיצא מהמקדש, לפי המקורות הנוצריים. לאחר התממשות הדברים טרחו משמרי מורשתו להפיץ אותם, וכך לעשות נפשות לנצרות.
הנצרות הפכה לאיום חריף לא רק על היהדות המסורתית אלא גם על הקיסרות הרומית. הנוצרים שילמו על המרד מחיר כבד, אבל גם האימפריה הרומית הוכתה. הקיסר טראיאנוס מת בקיץ 117, כנראה בשל תשישות מהקרבות הקשים, ובנו המאומץ אדריאנוס ירש את הקיסרות. הרושם בארמון הקיסר ברומא היה אז שאין אפשרות להכחיד את הנצרות באמצעות מלחמה כוללת, וגם החלת משטר אימים נגד נאמניה לא יועיל. אדריאנוס היה אז בן 41, בעל השכלה רחבה, והוא חיפש פתרון אחר. ביקורו בארץ ישראל הביא אותו למסקנה שיש להכות בנצרות מתחת לחגורה באופן מתוחכם, ולא במלחמה גלויה.
בלי שמץ של סימפתיה ליהדות – אויבת ותיקה של רומא מקדמת דנא – החליט אז הקיסר לשתף עמה פעולה נגד הנצרות. הוא ודאי הכיר את נבואת ישו על חורבן המקדש וירושלים, ודווקא בגללה החליט לקומם את המקדש מהריסותיו. בכך, חשב, ישמוט את הקרקע מתחת לבסיס האמונה הנוצרית ויפגע במקור המשיכה המרכזי שלה, אשר פעל כמטה קסם על המונים ברחבי האימפריה.
ביקורו של אדריאנוס בארץ הקודש כלל בין השאר מפגשים עם אחד ממנהיגי הדור היהודיים, התנא רבי יהושע בן חנניה, ושיחותיהם של השניים מצוטטות בשפע במקורות חז"ל. בשנת 118 לספירה, טוען פלג, הורה אדריאנוס על שיקום המקדש וירושלים. "איגרת בר נבא", שהותיר אחריו נוצרי מודאג מהימים ההם של ראשית שלטון אדריאנוס, מספרת בתדהמה על התמורה הזו ביחס הקיסרות ליהודים: "ושוב נעשתה ההצהרה שהעיר, ההיכל ועם ישראל צריכים להיגאל".
פלג היה משוכנע שתיאורי המקדש במסכת מידות, שלא פעם מתנגשים חזיתית עם תיאורי המקדש של הורדוס המופיעים בכתבי יוסף בן מתתיהו, נכתבו לפי ממדי המקדש ששוקם בהוראת אדריאנוס בשנת 118 ונחנך שנה לאחר מכן, הקרוב יותר לזמן חתימת המשנה.
בחפירות שהתקיימו בקצה רחבת הכותל המערבי בשנים האחרונות התגלתה שדרת עמודים מהתקופה הרומית המכונה כיום "הקרדו המזרחי". בחפירות התברר שהרחוב שנחשף שם נבנה לכל המאוחר בשנת 120 לספירה, בעוד שעד אז היה מקובל לחשוב שאדריאנוס הורה על בניית ירושלים מחדש כעיר אלילית רק בביקורו הנוסף בה בשנת 130. פלג, אגב, מסכים שבביקור השני שקיים אדריאנוס בעיר הקודש הפך הקיסר את עורו, והורה על הפיכת ירושלים הבנויה מחדש זה 12 שנה לעיר האלילית איליה קפיטולינה.
מה הרקע למהפך הזה? להבנת פלג, בשנת 130 הגיע אדריאנוס למסקנה ששיתוף הפעולה עם היהדות מוצה ושהנצרות כבר הוכתה מכה ניצחת, כך שלמעצמה אין עוד עניין במקדש היהודי. הברית עם היהודים הופרה. ההלם בחברה היהודית כתוצאה משינוי הכיוון הבוטה של הקיסר הוביל לפריצתו של מרד בר כוכבא, שנתיים לאחר מכן, בהנהגת האדם שלפי הצעת פלג שימש עד אז במשך 12 שנים כנשיא יהודה תחת חסות הרומאים. מקור חז"לי רומז לכך שבהזדמנות הזו, בשנת 130, הורה אדריאנוס גם לשדוד את אוצרות ההקדש היהודיים שנאספו מהקהילות במאמץ רב מאז שנת 118.
יוליאנוס הכופר, שמונה לקיסר האימפריה הרומית בסוף שנת 361 ובעצמו ניסה לשקם את המקדש, אכן טוען כדבר פשוט ששלושה בתי מקדש יהודיים חרבו במהלך ההיסטוריה: "נביאי היהודים – מה יגידו על מקדשם, שנחרב שלוש פעמים ואפילו עתה לא נבנה מחדש?", התמרמר יוליאנוס. עדות לבניין הבית השלישי בתקופת אדריאנוס מצויה גם בכתבי יוחנן כריסוסטומוס, בישוף משפיע במאה ה־4 וה־5 לספירה: "היהודים יזמו וניסו פעם, פעמיים ושלוש לשקם את ההיכל תחת הדריאנוס, קונסטנטינוס ויוליאנוס, אבל הוטחו לאחור. פעם היו אלה חיילים שעצרו את קשיות עורפם; לבסוף אש שפרצה מהיסודות".
לדעת פלג, כריסוסטומוס התייחס לשלושה ניסיונות כושלים להקים את המקדש, אבל פירט רק לגבי שניים מהם מדוע נכשלו. בימי שלטון קונסטנטינוס (324־337 לספירה) ניסיון יהודי עלום לבניין הבית נבלם בידי חיילים רומאים, ובימי יוליאנוס (363 לספירה) – עקב אש שפרצה מהיסודות. אי הפירוט לגבי ניסיון הבנייה הנוסף נבע לדעת פלג מכך שהוגה הדעות הנוצרי ידע היטב שהניסיון היהודי לקומם את המקדש מהריסותיו בימי אדריאנוס דווקא צלח, למשך 11 שנים כאמור. המקדש נחנך בשנת 119 לספירה וחרב בשנת 130, ומכיוון שייסוד הבית הזה היה בגדר סתירה גלויה ובוטה לנבואת ישו, כריסוסטומוס הקפיד להסוות את ההצלחה היהודית היחסית במקרה ההוא.
מעבר לכל המקורות הנוצריים, מקור יהודי מפורש מתייחס להוראת אדריאנוס על הקמת הבית השלישי. המדרש מספר ש"בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שייבנה בית המקדש". מהמדרש משתמע שמתנגדי היהודים – לפי פלג הכוונה לנוצרים שראו בבניין הבית מחדש סטירת לחי לאמונתם - הפצירו בקיסר לסגת מהסכמתו לבניין. אדריאנוס, שלא היה יכול להתיר לעצמו לעורר ציפיות משיחיות עזות מדי בקרב היהודים בשל סכנה מוחשית למרידה, נעתר להצעה והורה על שינוי כלשהו במידות המקדש מקדם, שכלל כנראה צמצום של ממדיו. לדעת פלג, זו אכן הסיבה לכך שהמקדש במסכת מידות מצומצם בהיקפו מזה המתואר בכתבי יוספוס פלביוס.
המדרש מסתיים בלא לספר אם היהודים הסתפקו בהצעה המלכותית המצומצמת או שמא בוטלה עקב כך הקמתו המחודשת של בית החלומות היהודי. פלג משוכנע שהמקדש אכן נבנה אז בשלישית. רק בשנת 130 נסוגו בהם הרומאים מהסיכומים, והיהודים - שהקיצו משנים של חלום מתוק - החליטו להילחם על הישרדות מוקד הכיסופים שלהם בכל מחיר.
אדריאנוס מינה אז ליהודה נציב חדש, ידוע לשמצה: קווינטוס טיניאוס רופוס. במקורות היהודיים הוא מוכר יותר כטורנוסרופוס הרשע, שעל פי הגמרא "חירב את ההיכל", או על פי גרסה של כתב יד מסוים "שרף את האולם, וחרש את העיר וזרעה". החלומות היהודיים הגדולים הושמו לאל. התקוות שיצר אדריאנוס בקרב העם היושב בציון התחלפו בתסכול ובזעם נורא. מרד פרץ, שוד ושבר בכל הארץ. הבית השלישי חרב.
שמלת בטון ומלט
לפלג היה חשבון ארוך עם דגם המקדש המפורסם בעולם, זה שבנה פרופ' מיכאל אבי־יונה בשנת 1964 והוצב במלון הולילנד, וכיום מוצב במוזיאון ישראל. רק בגלל הדגם הזה כל ילד יהודי "יודע" שהמשקוף מעל פתח אולם המקדש הוא ישר, ואילו לפי פלג הוא היה בכלל קשתי. לטענת פלג, לו היה שער גדול כפתחו של אולם בעל משקוף ישר, לא היו הרומאים צריכים להתאמץ להחריב אותו. הוא היה קורס מאליו מיד מעומס המשקל, כמו תקרת פל־קל באולמי ורסאי.
פלג הצביע על מטבע סלע מימי מרד בר כוכבא שאותר ועליו צורת המקדש, ובחזית האולם מופיע שם פתח קשתי – לא ישר, כמו הפתח שיצר אבי־יונה בהולילנד. מה שהביא בכל זאת את אבי־יונה להתעקש שלפתחו של האולם היה משקוף ישר הוא לדעת פלג הבנה מוטעית במשנה במסכת מידות. במשנה שם (ג, ז) נאמר כך: "פתחו של אולם – גובהו ארבעים אמה ורוחבו עשרים אמה, וחמש מלתראות של מילת היו על גביו. התחתונה עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה. שלמעלה ממנה עודפת עליה אמה מזה ואמה מזה. נמצאת העליונה שלושים אמה, ונדבך של אבנים היה בין כל אחת ואחת".
"מלתראות של מילת" הוא ביטוי ביוונית שהחוקרים והמפרשים המסורתיים הסתבכו מעט בפירושו. פלג טען ש"מלתראות" ביוונית משמען גגות בצורת כיפה, ואולי פשוט קשתות. מעבר לעובדה שהמשקוף הישר של פתח אולם המקדש בהולילנד בלתי אפשרי מבחינה הנדסית, וגם איננו תואם את המראה המופיע בממצאים הארכיאולוגיים, הוא אף מותיר את המקור במשנה לא לגמרי מובן. כאשר חמש קשתות נמתחות זו מעל זו, הדבר מסביר היטב את העובדה שכל אחת מהן עודפת באורכה על זו שתחתיה. אם מדובר בקורות ישרות, לעומת זאת, העובדה שכל אחת מהן ארוכה יותר מזו שתחתיה נראית תמוהה וחסרת פשר.
הרומאים חידשו לא מעט בתחום הבנייה, חידושים שמתקדמים מהם לא פותחו עד העידן המודרני. עצם השימוש בקשתות ובכיפות בבנייה היה המצאה רומאית, שאפשרה יצירת מפתחים גדולים בהרבה משהיה ניתן עד אז. פתח שהסתמך על משקוף עץ או אבן ישר היה מוגבל באורכו ובהכרח קטן למדי. בין שאר החידושים, פיתחו אז הרומאים את הבטון. לטענת פלג, על סמך חוקרים שקדמו לו, פיתוח הבטון נולד בעקבות התפרצותו הקטלנית של הווזוב בשנת 79 לספירה, שקברה תחתיה את פומפיי על אנשיה. הרומאים גילו אז שהאפר הוולקני, שהצטבר בשפע רב ברחבי מפרץ נאפולי, יכול להתקשות לאחר ערבובו במים ולשמש חומר בניין קשיח ומצוין. כך הצליח אדריאנוס, למשל, לצקת בשנים 118־128 לספירה כיפת בטון ראשונה על מבנה הפנתיאון ברומא.
בעיני פלג זו הייתה הוכחה נוספת לכך שתיאורי מסכת מידות אינם מתייחסים לבית השני, שחרב בשנת 70 לספירה, אלא לבית השלישי, שבנה אדריאנוס, תוך שיקום זריז של שרידי הבית השני שעוד נותרו אז בשטח.
לדברי פלג, "מלתראות של מילת" אינן אלא קורות קשתיות של מלט, "מילת". נדבך האבנים שחצץ בין קורת מלט לקורת מלט שימש להקשייתה באופן שבו ברזל משמש כיום לייצוב הבטון ולהקשייתו לגוש אחד. כל חמש הקשתות יחד עם נדבכי האבן שביניהן, טוען פלג, התגבשו לגוף שהיה מסוגל לעמוד בלחץ האדיר שהופעל עליו מהקיר בן עשרות המטרים שהתנשא מעל לפתח.
התפרצות הווזוב, שקברה את פומפיי, נתפסה בעיניים יהודיות כעונש על החרבת המקדש בירושלים בידי טיטוס, אבל ייתכן שההתפרצות ההיא גם אפשרה את שיקום המקדש החרב של היהודים. הבטון הרומאי, אייזן בטון, היה יכול להוסיף ולהחזיק את הקשת מעל פתח המקדש השלישי עוד שנים רבות, אבל יוצריו הרומאים לא רצו בכך. אחרי שנים אחדות הם מאסו במקדש היהודי וביהודים בכלל, והחריבו גם אותו.
לעוד טורי "דף הבית"
