פרשת בראשית: האם אנחנו מקווים לשגרה ברוכה או לשפע מפתיע?

השנה, ב"ה, אנו מגיעים לשבת בראשית אחרי שבוע מופלא, של חזרת החטופים החיים, תחילת השבת החללים, הפסקת המלחמה והופעתו של מנהיג המעצמה הגדולה בעולם בכנסת ישראל במופע תמיכה יוצא דופן בעם ישראל ובמדינה, תוך שהוא מתחיל את דבריו, בעיצומו של יום הושענא-רבה, בדברי שבח והודיה לבורא יתברך, אלהי אברהם, יצחק ויעקב.

נדמה שהתקוות שלנו מן השנה החדשה נעות בשני מסלולים, לאו דווקא מקבילים, ובמידה מסוימת אפילו מנוגדים. מסלול אחד הוא מסלול שמייחל לשנה של שיגרה, אחרי השנים המוטרפות שעברו עלינו. החל משנות הקורונה בתחילת העשור, עבור לשנת המחלוקת סביב המהפכה המשפטית והמשך לשתי שנות המלחמה. הגיע הזמן לשנה "משעמממת" ושגרתית. המסלול האחר הוא מסלול של ציפייה, שבעקבות תחילת השנה וברכותיה נזכה בשנה הזאת לשפע מפתיע של ברכת ה', הצלחות בתחום המדיני, הבטחוני והכלכלי, הסכמי שלום ושיתוף פעולה עם שכנותינו ומדינות בעולם כולו, ומעל הכל, שלום בתוכנו. עיצוב סדר פוליטי וחברתי מתוקן יותר ובריא יותר. הקב"ה שמע את קריאות ההושענא שלנו בסוכות, ואם יבחר להוליך אותנו במסלול הזה, דומני שנשמח לוותר על המסלול הראשון, הצנוע והרגוע.

כיון שהזכרנו שני מסלולים, עלתה בדעתי דמותם של שני אישים שיש להם תפקיד בפרשת השבוע, בכינונו של העולם שאחרי חטא אדם הראשון ואשתו, הגירוש מגן עדן, רצח הבל וגירושו של קין. שני האישים הללו קרויים באותו השם: למך. האחד בנו של מתושאל, משושלת קין, והשני בנו של מתושלח, משושלת שת.

שני הלמכים ידועים יותר בזכות בניהם. למך לבית קין הוא אביהם של יבל, יובל, תובל קין ונעמה. למך לבית שת הוא אביו של נח, גיבור הפרשה הבאה, פרשת המבול והתיבה ואבי כל המין האנושי ששרד וקם מחדש אחרי המבול.

מן הסתם אין זה מקרה, שבשתי השושלות יש שם זהה, ושניהם אבות לאישים שהשפיעו באופן משמעותי על העולם. לדעת חז"ל הם גם היו מחותנים: נעמה בת למך בן מתושאל היתה אשתו של נח בן למך בן מתושלח.

על למך השני, אבי נח, לא מסופר דבר מלבד הופעתו ברצף של עשרת הדורות שמאברהם עד נח. הוא נולד למתושלח אביו בהיותו בן מאה שמונים ושבע, ילד את בנו נח בהיותו בן מאה שמונים ושתים ונפטר כעבור חמש מאות תשעים וחמש שנה, בגיל שבע מאות שבעים ושבע (777!). הוא נפטר צעיר מכל המנויים ברשימה, מלבד חנוך שנלקח בטרם עת, דבר הבולט במיוחד בהשוואה לאביו מתושלח שהאריך ימים מכולם ונפטר בגיל תשע מאות ששים ותשע (969). עוד נאמר עליו שקרא את שם בנו נח לאמור: "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'". לא מפורש בכתוב במה ניחם נח את בני דורו. חכמים מציעים כמה הסברים, כגון, שהצליח לביית את השור לשירות האדם (בראשית רבה כה ב), או שהמציא את המחרשה שהקלה על עבודת האדם ומיעטה את קללת "בזעת אפיך תאכל לחם" (מדרש הגדול, בראשית ה כט), או שהיה בקי בחכמת האדמה, אבי האגרונומים (רד"ק). נראה שכולם מתבססים על כך שנח תואר אחרי המבול, כשנטע כרם, כ"איש האדמה". יש אומרים שהיתה בלמך יכולת נבואית וקרא לבנו על שם העתיד, בין אם העתיד הקרוב יותר, במאות השנים הראשונות לחייו, שבהן קידם את התרבות החקלאית, ובין אם בעתיד הרחוק יותר, כאשר שיקם את העולם כולו אחרי המבול. יש מי שאומר שנח נקרא כך מפני שהיה הבן הראשון שנולד אחרי מות אדם הראשון, וסברו שכעת נשלם עוון האדם והעונש הכרוך בו (רשב"ם). בכל אופן, למך לבית שת, מבטא בשם שקרא לבנו את התקווה לשיקום העולם בדרך של נוחם ונחמה.

על למך הראשון, נכד נינו של קין, (דור 7 לקין), מסופר הרבה יותר, יחסית. היו לו שתי נשים, עדה וצילה, והוא שר לפניהן שיר שמובנו עמום: "עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי: כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה". המדרשים והפרשנים חלוקים בדעותיהם מה פשר הדבר. האם יש בתורה ביקורת על כך שנשא שתי נשים, האם הנשים התרחקו ממנו והוא ניסה לקרבן בהסבירו להן שאינו דומה לקין אבי אביו הרוצח, או שהוא מעיד על עצמו שהוא עצמו רוצח כאבי אבותיו קין והוא הרג את קין במו ידיו. בין כך ובין כך, ניכר מתוך דבריו ויחסו לנשיו שעולמו היה מורכב ומסובך ורחוק מאד מתודעת הנייחות והנוחות שביקש להנחיל קרובו הרחוק, למך בן מתושלח.

למך הקיני גידל עם נשיו שלשה בנים, שכל אחד מהם כונן אבני יסוד של התרבות האנושית. יבל היה אבי יושב אהל ומקנה. הוא המשיך את דרכו של הבל רועה הצאן, ופיתח את מקנה הצאן ועולם המסחר, לצד חיי הנדודים באוהל, באורח חיים נוודי שלימים נעשה נפוץ באזורנו, היה משלח ידם של אבותינו ומתקיים במידה מסוימת ברחבי הארץ והאזור כולו עד היום. יובל היה אבי האמנויות, בעיקר המוסיקה: אבי כל תופש כינור ועוגב. תובל קין היה אבי התעשיה והטכנולוגיה: "אבי כל חורש נחושת וברזל".

שלא כלמך השתי שביקש מנוחה והנחיל את בקשת המנוחה לבנו, למך הקיני ביקש תיקון על ידי עשייה פעלתנית, שיש בה גם סיכונים ואתגרים לא פשוטים, והוא הנחיל לבניו את העשייה הפעילה של תיקון העולם והתרבות האנושית, דרך שאינה מבקשת מנוחה אלא אדרבה, תנועה ויזמות.

חשוב להדגיש שבקשת הנוחות והמנוחה של למך השתי לא נבעה מבטלנות אלא חיפשה דרך להקל את העומס של ב"זעת אפיך תאכל לחם". הוא ציפה מבנו שינחם את הבריות "ממעשנו ומעצבון ידינו". למך זה ונח בנו מצפים לעולם של שלווה, השקט ובטח, עולם שמאפשר יצירה פורייה ועשירה לא פחות מן העולם הדרמטי והדינמי של למך הקיני ובניו.

כל משפחתו של למך הקיני נספתה במבול וכך גם משפחתו של למך השתי (הוא עצמו נפטר לפני המבול). למך השתי זכה שבנו נח יהיה האדם שממנו יתחיל העולם מחדש אחרי המבול. לפי חז"ל, אשתו של נח היתה נעמה, בתו של למך הקיני, אחותו של תובל קין, ואם כן, לדברי חז"ל, העולם החדש שאחרי המבול נבנה כהרכבה של שני המחותנים, אבי נעמה ואבי נח. בעולמנו משמשות זו לצד זו שתי הגישות, הקינית והשתית, הפעלתנית והנינוחה.

יתכן אם כן שאפשר לצפות ולייחל לכך שגם בעולמנו, נזכה להנות השנה משני העולמות, גם מנחמתו ונינוחותו של נח, אבל גם מן החדשנות היזמית והפעלתנית של משפחת נעמה, אשתו ואם ילדיו.

כן יהי רצון.