אנחנו היום מסיימים את מספר הלאווים שאדם יכול לעבור אם הוא מדבר לשון הרע. כמו כן, נלמד טיפה על עוצמת העונש למדבר לשון הרע.
עוד כתבות בנושא
חפץ חיים, שיעור 17:
הלאו השישה עשר: "לא תחניפו את הארץ"
"אם בסיפור הלשון הרע או הרכילות הוא מתכוון להחניף לשומע, כגון שיודע שהשומע שונא את אותו האדם שהוא מספר עליו ועל ידי זה שמספר לו ימצא חן בעיניו, עובר גם על איסור חנופה. וכן שייך אופן נוסף של חנופה, לגבי המקבל, אם אחד מספר בגנות חברו והשומע יודע שאין דיבורו בדין - ואף על פי כן הוא מנענע בראשו להסכמה, ואפילו מוסיף כמה מילים לפגם מפני שקיבל טובות מהמספר - עובר על לאו החנופה, וצריך בשעת סיפורו להתחזק שלא לסייע לו אפילו בתנועה אחת (!) שייראה ממנה שהוא מסכים לסיפור. ואם המספר ישמע לתוכחתו - חייב גם להוכיחו".
הכי מעניין
הלאו השבעה עשר: "לא תקלל חרש"
"מצוי מאוד שהמדבר לשון הרע מתוך כעס, הוא גם מקלל בשם ה' את מי שהוא מדבר עליו, ובזה הוא עובר על לאו גמור של 'לא תקלל חרש', ואפילו אם מקלל בשם ה' בלועזית - גם כן אסור, ועובר גם אם מקללו שלא בפניו".
סיכום הלאווין
"הרי חישבנו שבעה עשר לאווין המצויים בדרך כלל על ידי סיפור לשון הרע, ויש מהם שחייבים עליהם מיתה בידי שמיים, או שמפסיד על ידם חלקו לעולם הבא. ואם סיפר לגוי, עוונו הרבה יותר חמור".
שיעור יומי בחפץ חיים | צילום: תמונת החפץ חיים: ארכיון התצלומים בבית לוחמי הגטאות; עיצוב: סטודיו מקור ראשון
שמירת הלשון, שיעור 17:
קיצור פרק ה' בשער הזכירה: עונשם של בעלי לשון הרע
בעל לשון הרע מביא על עצמו נגעים (צרעת)
"כמה גדול עונשו של בעל לשון הרע, שמביא על עצמו נגעים על ידי דיבורו, ונעשה על ידי זה מצורע מוחלט. וראה עד היכן החמירה התורה בטומאת מצורע, שהוא חמור יותר מטומאת זב ומבעל קרי ומטמא מת, שאינו ראוי לבוא אפילו למחנה ישראל. והתורה אמרה על מצורע 'בדד יישב' כי הוא הבדיל בין איש לאשתו ובין איש לרעהו".
מרים נענשה על לשון הרע
בעל "שמירת הלשון" מפרט לנו את הסיפור שאנחנו מצווים לזכור בכל יום, כחלק מעשר הזכירות - וכמה הוא תמרור אזהרה בוהק עבורנו: "מרים הנביאה, אחותו של משה רבנו ואהרן הכהן, נענשה על לשון הרע שדיברה על משה רבנו".
"והרי הדברים הם קל וחומר: א', מרים דיברה על אחיה הקטן ממנה, שאנחנו יודעים שהיא הצילה אותו, המדבר על מי שגדול ממנו על אחת כמה וכמה". לצערנו אנחנו לעתים יכולים לדבר על אבא, אמא, אח, אחות או רב - וזה חמור בהרבה מאשר מרים הנביאה.
"ב', מרים שדיברה לא שמעה אותה שום בריה, רק הקדוש ברוך הוא בלבד, המדבר בגנות חברו ברבים על אחת כמה וכמה".
"ג', מרים לא התכוונה לומר לשון הרע, אלא דיברה בשביל להכריע לטובתו, אותם הרשעים המתכוונים לומר לשון הרע על חבריהם, לחתוך את חייהם - על אחת כמה וכמה שיחתוך הקדוש ברוך הוא את לשונם".
המרגלים מתו מיתה משונה בעוון לשון הרע
"המרגלים מתו מיתה משונה בעוון לשון הרע, שהשתרבב לשונם ונפל על טבורם, והיו תולעים יוצאים מפיהם ונכנסים בלשונם - ומלשונם נכנסים בטבורם".
"בוא וראה מהמרגלים כמה גדול כוחו של מוציא שם רע: המרגלים הוציאו שם רע על עצים ואבנים, הם דיברו על דיבת הארץ, ואף על פי כן נענשו כל כך. המוציא שם רע על חברו, שזה נפש אלוקית, על אחת כמה וכמה".
עוד כתבות בנושא
