אלף הסברים והתפתלויות לא יצליחו להקהות את הטעם החמצמץ ואת הצביטה בלב מכך שהר הבית סגור לעליית יהודים ביום שחרורו.
59 שנים אחרי ההכרזה "הר הבית בידינו", לא נעשה אפילו המעט המתבקש והמובן מאליו: לאפשר ליהודים להגיע אליו, לשמוח בו ולהודות עליו במקום שאירע בו הנס.
אלף הסברים והתפתלויות לא יצליחו ליישב את הסתירה בכך שתשעה מעשרת שעריו של המקום הקדוש בעולם ליהודים פתוחים למוסלמים בלבד, ואילו השער המיועד לכל השאר סגור רוב הזמן. זה לא בגלל הערבים – זה שלנו. זו מדיניות שאנחנו, רק אנחנו, חתומים עליה.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
שלא לדבר על החרפה שבתקופת המנדט הבריטי ההר היה פתוח לעליית יהודים ביום שישי, ואילו כיום הוא סגור בפניהם ביום הזה בכל שבוע. קבלו בפקפוק את שבועות הנאמנות לעיר הנצח שנשפכות כמים היום. מי שמשמיע אותן מנציח את מדיניות הצד המחריב.
כבוד השר איתמר בן־גביר, נאמר את האמת: אין לנו ציפיות מראש הממשלה, שמעולם לא טרח להסוות את הניכור שלו לקודשי ישראל בהר הבית, אבל אתה הרי הצלחת למרות התנגדותו העיקשת לחולל שם היסטוריה בשנה וחצי האחרונות. עשית מה שדורות רבים לא הצליחו לעשות: לחדש את ההשתחוויה בהר אחרי לפחות אלף שנות הפסקה, ולאפשר שם תפילה ושירה. והמתחיל במצווה אומרים לו גמור.
יוכיח חודש רמדאן השקט ביותר מזה עשורים שהחזרת ההר לתפארתו, למקום הראוי לו ולנו, לא תבעיר את המזרח התיכון יותר משהוא בוער גם כך.
שום חומה אינה חוצה עוד את העיר לשניים. זו החומה שבליבנו שחוצצת בינינו ובין מימוש חלום הדורות היהודי; שמביאה אותנו לראות צל הרים כהרים ולהתנדב לחסום את עצמנו בעצמנו מלעשות את המתבקש.
בן־גביר, עשה צדק בעיר הצדק. השלם את המהפכה בהר.
השר איתמר בן גביר מניף דגל בהר הבית, ערב יום ירושלים תשפ"ו | צילום: דוברות השר בן גביר