הימים האחרונים בישראל מתאפיינים במתח גובר וחוסר ודאות כואב סביב העסקה המתגבשת להחזרת החטופים. מדובר בתקופה קשה, המשלבת עצב עמוק ומועקה עם ציפייה זהירה, רכבת הרים רגשית שמטלטלת בין יגון לתקווה. תחושת חוסר היציבות מלווה בחשש משברון לב, כאשר המחשבה שחלק מהחטופים שציפינו לשובם עלולים שלא להיות בין החיים. בתוך כל זה, אנו נדרשים למצוא איזון ולשמור על החוסן הנפשי שלנו.
"הקשר הרגשי לחטופים בשבי או לבני משפחותיהם, בין אם הוא ישיר ובין אם נובע מהזדהות עמוקה, עלול להעצים את תחושת הפגיעות הרגשית ולעורר קושי רגשי משמעותי בעקבות עדכונים בהתפתחויות", אומרת ד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן וראשת התוכנית לתואר שני בייעוץ חינוכי במכללה למנהל, מומחית לחוסן בקואליציה הישראלית לטראומה. "תחושות אלה עלולות להיות עוצמתיות במיוחד בקרב מי שחוו לאחרונה אובדן או טראומה, אנשים בעלי רגישות גבוהה מטבעם, או כאלה שמוצאים קווי דמיון בינם לבין החטופים ובני משפחותיהם. בנוסף, קבוצות החיות בחוסר ודאות מתמשך, כמו הורים לחיילים או בני זוג של אנשים במצבי סיכון, עלולות לחוות תחושות מתח וחרדה מוגברים".
לדברי דניאלס, מתח ממושך זה משפיע עלינו במגוון היבטים. מבחינה רגשית, אנו עשויים לחוות חרדה, עצב, חוסר אונים ולעיתים גם תחושת כעס או תסכול. תחושות אלה הן טבעיות, אך במצטבר הן עלולות להכביד מאד. "בהיבט הקוגניטיבי, חוסר הוודאות עשוי להוביל לקשיי ריכוז, חוסר סבלנות ותחושת בלבול. המוח שלנו עסוק בעיבוד המידע המתחדש ובעיסוק יתר בתרחישים שונים, מה שמקשה על ביצוע משימות שגרתיות. מבחינה גופנית, המתח יכול לבוא לידי ביטוי בעייפות, כאבי ראש, קושי להירדם או לישון שינה רציפה, ולעיתים גם בתופעות פיזיולוגיות שונות כמו כאבי בטן או מתח בשרירים. בהיבט ההתנהגותי, ייתכן שנרגיש צורך להסתגר, להימנע מאינטראקציות חברתיות, או לחלופין נהיה חסרי מנוחה ונחפש כל הזמן עיסוקים חדשים כדי להסיח את הדעת. התנהגויות אלו עשויות להיות תגובה טבעית למצב, אך חשוב לשים לב אליהן ולא לתת להן להשתלט על שגרת חיינו".
להלן מספר המלצות כדי להתמודד עם התקופה המורכבת:
- שמירה על שגרה יומיומית: חשוב להקפיד על סדר יום קבוע, כולל שעות שינה סדירות, ארוחות מסודרות ופעילויות קבועות. השגרה מסייעת בהענקת תחושת יציבות וביטחון.
- הגבלת חשיפה לחדשות ולרשתות חברתיות: הרצון להימנע מכאב רגשי מוביל אותנו פעמים רבות לבדוק חדשות בתדירות גבוהה יותר, מתוך תקווה לא לפספס מידע חשוב. אך במקום להרגיע, החשיפה המתמשכת מעמיסה על הנפש ויוצרת תחושת דריכות ועייפות. כדי למנוע זאת, כדאי להגדיר זמנים קבועים לבדיקה ממוקדת של חדשות ממקורות מהימנים ולהקפיד על איזון בין מידע להפוגה שקטה. מומלץ לצמצם את זמן חשיפה לחדשות, לבטל התראות קופצות ולעשות שימוש מושכל בהגדרות הרשתות החברתיות, תוך ביטול מעקב אחר דפים ופרופילים שמגבירים אצלנו את רמת החרדה במהלך הגלילה.
- פעילות גופנית: אימון גופני, גם אם קל, מסייע בהפחתת מתח וחרדה. הליכה, ריצה קלה או תרגול יוגה יכולים לתרום רבות להרגשה הכללית.
- תרגול מיינדפולנס: הקשבה מודעת לרגע הנוכחי מאפשרת קבלה של רגשות מורכבים. חשוב לא להימנע מהתמודדות עם כל קשת הרגשות שלנו, אלא לתת להם מקום ולהכיר בהם כחלק מהחוויה העכשווית.
- התמקדות בהווה ובקשרים חברתיים: השקעה בקשרים עם משפחה וחברים מחזקת תחושת שייכות ותמיכה. שיחה עם אדם קרוב או בילוי משותף יכולים להקל על תחושת הבדידות.
- הפנית תשומת הלב באופן יזום לבשורות טובות. למרות הימים הקשים, יש עדין טוב בעולם וחשוב לנו להיות מודעים לקיומו ולדלל אפילו במקצת באמצעותו את הרוע והאכזריות סביב.
- פנייה לעזרה מקצועית במידת הצורך: אין צורך להישאר לבד עם תחושות כבדות. חשוב לדעת כי קיימים גופים המציעים תמיכה רגשית מקצועית. עמותת ער"ן מעניקה שירות עזרה ראשונה נפשית מצילת חיים 24/7 באנונימיות ובאופן מיידי . לקבלת סיוע נפשי חייגו 1201 ובאתר ער"ן https://www.eran.org.il/ בצ'אט, וואטסאפ, פורום, מייל ומסרונים.
- עיסוק בפעילויות מהנות ומקנות משמעות: הקדשת זמן לפעילויות כמו קריאה, בישול, מוזיקה או תחביבים אחרים יכולה להוות הפוגה חיובית מהמציאות המורכבת.
