כוחו הגדול של רוני קובן, שהפך אותו במשך שנים למגיש תוכנית האירוח אולי הטוב בישראל, הוא ביצירת אמפתיה. עם הרבה כנות, הומור עצמי ואכפתיות, הצליח קובן לאורך כמה עונות של "פגישה" (וגם בתוכניות נוספות כמו "יוצאים מהכלל") לגרום לאנשים להיפתח, ולייצר שלל רגעים טלוויזיוניים נוגעים ללב שהופכים את המפורסמים שלנו לבני אדם.
אבל בעונות האחרונות דברים הולכים ומשתנים. אפשר לראות את זה אפילו בלי לצפות בפרקים, רק במבט על הרשימה שלהם ביוטיוב: הם ארוכים יותר, ומתמקדים הרבה יותר בפוליטיקאים (וגם כמות גבוהה של אנשי תקשורת, בעיקר משדה האקטואליה, כי אין ספק שמה שחסר לנו הוא לראות את אותם עיתונאים על המסך, אבל עכשיו בתפקיד המרואיין). גם שיחות עם אנשי תרבות יגיעו מהר מאוד לפוליטיקה ופוליטיקאים, וכמעט אין פרק בלי שעולה בו שמו של נתניהו.
תופעה נוספת בולטת לעין שכבר ספגה ביקורת: הכרטיסיות. פעם קובן ניהל שיחה פתוחה עם המרואיין, כיום חלק ניכר מהטקסט שלו מודפס מראש ומוקרא מן הכתוב. הקיר עם תמונות המרואיין, שפעם היה לב הפרק, הופך לקוריוז היסטורי; במקום להתעמק בילדותו של האורח, קובן יעדיף משחק מתנצח שאפשר לשבץ בפרומו.
הכי מעניין
גם העמדות של קובן עצמו תופסות יותר ויותר מקום על המסך. אם פעם רק צופי טלוויזיה מנוסים ובעלי הבחנה היו מזהים דרך ניסוח השאלות שקובן נמצא בשמאל העמוק, ושגם במקרים הבודדים שהוא מארח מישהו ימני או דתי הוא מקפיד לנזוף בו יותר מאשר להתעניין בעמדותיו, היום כבר הכול על השולחן. קובן אפילו לא טורח להעמיד פנים שהוא מחבב חלק מהאורחים שלו.
לאחרונה, בפרק שבו אירח את רזי ברקאי, אמר קובן את הדברים במפורש: ״במשך שנים סירבתי לראיין פוליטיקאים, חשבתי שהם דפי מסרים מהלכים, ולאחרונה התחלתי לעשות את זה ואני נורא נהנה", ובחצי חיוך גאה הוסיף: "שלא לדבר על זה שאלה הפרקים הכי נצפים״ (הדוגמה שנתן: "מירי רגב מתפתלת פה על הספה"). ברקאי אבחן היטב שקובן מרגיש צורך להשפיע, ופסק ביובש שאין לו יכולת.
יש שימתחו ביקורת על כך שתוכנית טלוויזיה שממומנת מכספי הציבור אמורה לייצג את הציבור הרחב ולא מחנה פוליטי מסוים. אבל תעזבו רגע את שאלת המימון, זו בעיקר טלוויזיה פחות טובה – היא אולי מביאה רייטינג, אבל אינה נותנת לצופה שום ערך מוסף, לא מספרת לו משהו שהוא לא ידע. מה כבר ביקשנו, שמגיש תוכניות אירוח נהדר לא יהפוך לעוד עיתונאי שמתקוטט עם פוליטיקאים?
פגישה עם רוני קובן // כאן 11 וכאן BOXא // 23 פרקים // אובייקטיביות זאת לא מילה גסה