איתן צויק (28), שחקן, יוצר ומחזאי מירושלים, נשוי לתהל, גדל בבית בעל שורשים חרדיים. הוריו הכירו בשידוך, חלק מבני משפחתו עדיין חרדים, וסעודות השבת המשפחתיות אצל סבא וסבתא היו חלק בלתי נפרד מילדותו. כיום הוא משחק בהצגה "אבידות ומציאות" בתיאטרון החאן, ביים את ההצגה "אחיזת עיניים", ועובד על המחזמר החדש שיצר, "שבבים", מחזמר ראפ חסידי שמחבר בין עולם הישיבות למועדוני הסלסה בתל אביב.
"היינו עושים סעודות שבת אצל סבא וסבתא. כל המשפחה הייתה מגיעה וכולם היו שרים יחד שירי שבת וניגונים", הוא מספר. "ויש לי דוד, אלי, שהוא חילוני לגמרי. אבל כשהוא היה שר את השירים האלה, פתאום היה בו משהו הכי יהודי והכי שייך בעולם, למרות שמבחוץ הוא נראה בדיוק ההפך. בתור ילד זה תמיד שרט אותי, לא הצלחתי להבין את זה".
אותו דוד, אלי, הפך להשראה למחזה החדש שלו. "הסיפור הוא בעצם הסיפור שלו. הוא היה בחור ישיבה למדן, עילוי של ממש, אבל התמודד עם הפרעות קשב חמורות, בתקופה שבה ילד עם הפרעות קשב נחשב לבחור שלא בסדר".
הכי מעניין
סיפורו של אלי, שהחל את דרכו בעולם הישיבות והפך לאחד ממדריכי הסלסה המובילים בתל אביב, עומד במרכז "שבבים", מחזמר ראפ חסידי על זהות, אהבה ושייכות, שיעלה בבכורה במסגרת פסטיבל הקומדיה הישראלי על שם אפרים קישון בירושלים, שיתקיים בין 18 ל־22 באוקטובר. ההצגה משתתפת בתחרות הפקות המקור של הפסטיבל, המתקיים השנה בפעם החמישית.
שבבים, מחזמר ראפ חסידי | צילום: יאיר מיוחס
איך הסיפור של אלי מתחבר לסיפור האישי שלך?
"כשגדלתי, גם אני לא ממש מצאתי את עצמי במסגרת הדתית. חיפשתי קצת לצאת החוצה. למדתי תיאטרון בסטודיו מעורב, ואחר כך המשכתי למכינה מעורבת. תמיד הייתי הדתי היחיד במסגרות האלה.
"מצד אחד הרגשתי מאוד מחובר לערכים הדתיים והמסורתיים, ומצד שני רציתי שייפתח בפניי עולם חדש. פתאום אני לומד עם בנות, עם מורים חילונים לתיאטרון, וזה פותח לי צוהר למקום שמאוד מסקרן אותי. בהמשך הלכתי ללמוד משחק בניסן נתיב.
"השאלה הזאת, מי אני, לאן אני שייך ואיפה הבית שלי, מאוד מתכתבת עם הסיפור של אלי. הוא אדם שמבחינה חיצונית נראה רחוק מאוד מהעולם הדתי, אבל מחובר עמוק לשורשים וליידישקייט. עשינו כמובן הרבה שינויים בסיפור המקורי, אבל דרכו אני מנסה לבדוק אם אפשר להיות גם וגם, ואם קיים איזשהו מקום באמצע".
"לא באתי לעשות הנחות לאף אחד"
אתה חושב שהחברה החרדית מסוגלת להכיל אנשים כמו אלי, שלא מתאימים למסלול המצופה מהם?
"לצערי, לא בצורה הזאת. אבל אני מאמין שכן אפשר למצוא איזשהו אמצע ולחפש את הנקודות המחברות. בסוף, כשאני מגיע לסבא שלי, הוא סבא שלי. הוא אוהב אותי ואני אוהב אותו. אני אוהב את המשפחה שלי.
"בתקופה האחרונה, כשיש כל כך הרבה מקום לפילוג ולשנאה, ההצגה מדברת גם על זה. אני לא בא לעשות פה הנחות לאף אחד, לא למגזר הדתי ולא למגזר החילוני. אבל אני משתדל לבוא ממקום של אהבה, להבין את המצוקה ואת המורכבות של שני הצדדים.
"הרבה פעמים הצגות שעוסקות בחברה החרדית מביאות ביקורת מבחוץ. זו לא המטרה שלי. אני מאוד אוהב את המגזר, את היהדות, את התרבות, את הניגונים ואת המסורת. כל השפה המוזיקלית שלנו שואבת מהעולם הזה. גם כשאנחנו עושים ראפ, הביט מבוסס על ניגונים חסידיים אמיתיים. עולם הדימויים שלנו מגיע מהמקורות, מפסוקים ומתפילות. משם מגיע הלב של היצירה".
מהישיבה למועדון הסלסה: איתן צויק על מחזמר הראפ החסידי "שבבים" | צילום: יאיר מיוחס
אז איפה נמצא אלוהים במחזמר שעוסק כל כך הרבה בעולם הדתי?
"בהצגה, קצת כמו במגילת אסתר, אלוהים לא נמצא שם. במודע החלטנו להוציא את אלוהים מהמשוואה, כי השאלה בעיניי היא חברתית. השאלה היא איך החברה מסתכלת עלינו. איך עולם הישיבה מסתכל על הבחור שרוצה לצאת החוצה, ואיך העולם החילוני, שאמור כביכול לקבל אותו, מגיב כשהוא פוגש מישהו קצת יותר חרדי ממה שהוא רגיל.
"במודע החלטנו להוציא את אלוהים מהמשוואה, כי השאלה בעיניי היא חברתית"
עופר חג'יוב | איתן צויק
"בחור חרדי שנכנס למועדון סלסה ולא מוכן מיד להשיל מעליו את כל השכבות שהוא מגיע איתן, זה גם עניין. זה מטען שצריך לפרק.
"אני הרגשתי את זה בעצמי כשהגעתי לבית הספר למשחק. פתאום צריך להתחשב בבחור ששומר כשרות, או שלא נוח להתפשט לידו מאחורי הקלעים. כולם צריכים להתגמש. זו סיטואציה חברתית מורכבת לשני הצדדים".
אתה לא חושש מביקורת של החברה החרדית ?
"ברמה האישית, ביקורת קצת מפחידה אותי. אבל אני באמת מאמין שאני עושה את זה ממקום לא שיפוטי, לא מתוך זלזול. יש ביקורת שיושבת אצלי הרבה זמן, ואני חושב שאנחנו מביעים אותה בצורה הוגנת, ונותנים גם קונטרה מהצד השני.
"חשוב לי שמי שמגיע מהעולם הדתי ירגיש שהוא מכיר את מה שהוא רואה על הבמה. אנחנו לא מנסים לייצר קריקטורה של החברה החרדית".
"ההורים שלי התחילו כחרדים והתחתנו בשידוך בגיל 19"
איך המשפחה שלך הגיבה למחזה?
"ההורים שלי התחילו את החיים שלהם כחרדים. הם התחתנו בגיל 19 בשידוך, לפי הספר, ולאט לאט צמחו ביחד. היום אמא שלי דתייה־לאומית ואבא שלי כבר לא דתי. הם הצליחו ליצור בית עם ערכים משותפים והמון אהבה, ונתנו לנו את התחושה שאנחנו יכולים לבחור את הדרך שלנו בלי שישפטו אותנו.
"כשבחרתי ללמוד תיאטרון, הם גיבו אותי במאה אחוז. היו מקפיצים אותי פעם בשבוע למודיעין כשלא היו אוטובוסים, נוסעים 45 דקות לכל כיוון ומחכים עד שהשיעור יסתיים.
"אחי היום לא שומר שבת, אחותי כן, ואני לומד תיאטרון עם חבר'ה חילונים. והכול בסדר ובאהבה. זה הבית שגדלתי בו".
מהישיבה למועדון הסלסה: איתן צויק על מחזמר הראפ החסידי "שבבים" | צילום: יאיר מיוחס
והם אהבו את מה שראו על הבמה?
"הם ראו גרסה ראשונית ומאוד אהבו אותה. כמובן שהייתה להם ביקורת, בעיקר על הפרטים הקטנים: איך החסידים לבושים, איפה הגרב צריכה להסתיים ואיך הבגדים צריכים להיראות. הם בעצם בודקי המציאות שלנו.
"יש רגע בהצגה שבו אלי נכנס למועדון סלסה ושומע מוזיקה לטינית. הדרך שלו להתחבר אליה היא להפוך אותה בראש לניגון חסידי. כשהוא יוצא החוצה, הסלסה כבר מבוססת על הניגון. ההורים שלי מאוד אהבו את הקטע הזה. הם אמרו שזה מוזר מאוד, אבל מגניב".
עוד כתבות בנושא
מה הקשר בין גמרא לראפ?
למה בחרת לספר את הסיפור דווקא דרך ראפ?
"בראפ יש משהו שמאוד מזכיר לי לימוד גמרא. הקצב, המשמעויות הכפולות, השנינות, המשחק עם המילים והשימוש בטקסט. כשאנחנו עושים סצנה של בחורי ישיבה שלומדים סוגיה, הראפ פשוט יושב בצורה טבעית על התחושה הזאת.
"בראפ יש משהו שנורא מזכיר לי לימוד גמרא. יש בזה משהו בקצב, במשמעות הכפולה ובשנינות"
יאיר מיוחס | מהישיבה למועדון הסלסה: איתן צויק על מחזמר הראפ החסידי "שבבים"
"ההשראות המרכזיות שלי הן 'המילטון' ו'שכונה על הגובה' של לין־מנואל מירנדה. הוא סיפר שכאדם לטיני הוא לא מצא מספיק תפקידים בתיאטרון, ולכן החליט לכתוב לעצמו את ההזדמנות. הוא עשה את זה, והמחזות שלו זכו להצלחה אדירה.
"זה משהו שמאוד דיבר אליי. אני יכול לכתוב לעצמי תפקיד שאף אחד כנראה לא היה נותן לי. הרי אף אחד לא חושב עליי כראפר, אז אני יוצר לעצמי את התפקיד הזה.
"גם ההצגה 'העיר הזאת' הדליקה אותי עוד כשלמדתי במכינה, לפני כעשור. רציתי לקחת את העולם של 'שטיסל' ולהכניס אותו לתוך 'המילטון'".
איך גורמים לשחקנים שלא גדלו בעולם החרדי להציג אותו בצורה אמינה?
"השחקנים שלנו מגיעים מרקעים מגוונים, ולא כולם מכירים את העולם החרדי. חלק משמעותי מהחזרות הוקדש להיכרות עם החברה הזאת. ראינו סרטונים, למדנו איך מתלבשים, איך מתנהגים ואיך מדברים.
"מצד אחד חשוב לנו לדייק בניואנסים, ומצד שני זה מחזמר ראפ, כך שהריאליזם נמתח. רצינו שמי שלא מכיר את העולם ירגיש שהוא מגלה משהו חדש, גם אם הוא לא מבין כל מושג, ושמי שמגיע מהחברה הדתית או הדתל"שית ירגיש את המוכרות והביטחון".
מהישיבה למועדון הסלסה: איתן צויק על מחזמר הראפ החסידי "שבבים" | צילום: יאיר מיוחס
"אני עדיין מחפש את האמצע"
אתה גם כותב, גם מביים וגם משחק בתפקיד הראשי. איך מצליחים לשלב בין הכול?
"זה אתגר מורכב. ברגע אחד אני צריך לכתוב סצנה, ברגע אחר לשחק אותה, ובאותו זמן גם להסתכל כבמאי על התמונה הגדולה ולבדוק שהדרמה וההעמדה על הבמה עובדות נכון.
"אני עושה את זה יחד עם איתי סלהוב, חבר שלי מהכיתה בניסן נתיב. כבר ביימנו יחד את 'אחיזת עיניים' בתיאטרון החאן. גם כאן הוא משחק, אבל הוא גם העין החיצונית שמחזיקה את המכלול.
עוד כתבות בנושא
"אני כותב את המחזה כבר ארבע שנים וחצי. הוא השתנה המון לאורך הדרך, ובמיוחד בשלושת החודשים האחרונים של העבודה עליו".
הדרך לבמה החלה בפרויקט חממה בסטודיו למשחק ניסן נתיב בירושלים. בהמשך הוצגה גרסה ראשונית של כחצי שעה, שהגיעה לידיו של יפתח ליבוביץ', המנהל האמנותי של תיאטרון האינקובטור ופסטיבל הקומדיה הישראלי. בעקבותיה הוזמן צויק להמשיך ולפתח את ההצגה בחממת היוצרים של התיאטרון. הפרויקט זכה לתמיכת מפעל הפיס, וכעת יעלה במסגרת תחרות הצגות המקור של הפסטיבל.
"זה מאוד מרגש שנותנים מקום ליוצרים צעירים", אומר צויק. "רוב היוצרים והשחקנים שלנו מתחת לגיל 30. אנחנו קבוצה צעירה שמאוד אוהבת ליצור יחד".
אם בחור ישיבה שמרגיש שהוא לא שייך יגיע לראות את ההצגה, מה היית רוצה שהוא ייקח ממנה?
"אני מאמין שיש איזשהו אמצע. אני עדיין לא מצאתי אותו, אבל אני ממשיך לחפש. ההצגה הזאת היא הניסיון שלי לחפש את האמצע הזה".
מהישיבה למועדון הסלסה: איתן צויק על מחזמר הראפ החסידי "שבבים" | צילום: יאיר מיוחס
פסטיבל הקומדיה הישראלי: חמישה ימים של יצירה מקורית
המחזמר "שבבים" הוא אחת מחמש הפקות המקור שיעלו בבכורה במסגרת פסטיבל הקומדיה הישראלי על שם אפרים קישון, שיתקיים בירושלים בין 18 ל־22 באוקטובר 2026. הפסטיבל, שחוגג השנה את שנתו החמישית, הפך לבמה משמעותית עבור יוצרים צעירים ולחממה לקומדיה ישראלית חדשה, תוך שילוב בין תיאטרון, סאטירה, סטנדאפ, מוזיקה וקולנוע.
הפסטיבל, מיסודם של תיאטרון האינקובטור ומשפחת קישון, ובתמיכת משרד התרבות, עיריית ירושלים והקרן לירושלים, מציע השנה תוכנית עשירה ומגוונת. לצד הפקות המקור החדשות יופיעו בין היתר גורי אלפי ואלי חביב, רשף לוי, גיתית פישר, נגה ד'אנג'לי, אסף אשתר ויוצרים נוספים. עוד בתוכנית: מופעים לכל המשפחה, קומדיות מוזיקליות, אירועי לילה והקרנות של קלאסיקות קומיות, בהן "סאלח שבתי", "תעלת בלאומילך" וסרטי מונטי פייתון.
במרכז הפסטיבל תעמוד תחרות הקומדיה הישראלית המקורית, שבה יעלו חמש הצגות חדשות: "שבבים", מחזמר הראפ החסידי של צויק; "מלך הקריוקי", מחזמר בורקס פארודי; "נוהל שכן", קומדיה מוזיקלית על החיים בבניין רכבת; "חיים מקסימום פעם אחת", העוסקת בחברות ארוכת שנים; וקומדיית האבל "The Grief Show".
יפתח ליבוביץ', המנהל האמנותי של הפסטיבל ושל תיאטרון האינקובטור, מסביר את הרוח שמאחורי האירוע: "כבר חמש שנים שאנחנו מתעקשים לקחת את הקומדיה ברצינות תהומית בפסטיבל הקומדיה: לבדוק את הגבולות שלה, לפרק אותה, להתווכח עליה, להשתמש בה כדי להסתכל על המקום המשונה שאנחנו חיים בו".
הפסטיבל יתקיים במוקדי תרבות שונים ברחבי ירושלים, בהם בית מזיא לתיאטרון, קולנוע סם שפיגל, סטודיו למשחק ניסן נתיב, נוקטורנו לייב והיכל התרבות בית העם.
לפרטים נוספים, לתוכנית המלאה ולרכישת כרטיסים: אתר פסטיבל הקומדיה הישראלי.
עוד כתבות בנושא
