בחודש שעבר המטפס יוני כץ עשה היסטוריה כאשר הפך לישראלי הראשון שזכה במדליית זהב בסבב גביע העולם היוקרתי. "מה שחיבר אותי לענף היה קודם כול האהבה לאתגר", הוא מספר, "לנסות ולהצליח במשהו שבשלב הראשון נראה בלתי אפשרי. אתה כל הזמן מנסה ומנסה. כשאתה מצליח פתאום זה נראה קל, אבל אז מגיע משהו גדול ומסובך יותר. בשלב מסוים זה הופך להיות כבר מעבר לעיסוק עצמו. אלו החברים שלך, הקהילה. עבורי זה סוג של מיקרוקוסמוס של החיים".
ענף הטיפוס, שהחל פעם כתחביב של הרפתקנים וחובבי אתגרים בלבד, הפך בשנים האחרונות לאחד מענפי הספורט המסקרנים והצומחים בעולם. הטיפוס כובש עוד ועוד קירות, אולמות, מסכים ולבבות, וכעת נדמה שגם ישראל נמצאת במרכזו של הטרנד עם עונת שיא שבה חמישה ישראלים העפילו למעמדי גמר בגביע העולם לבוגרים ושני ישראלים הוכתרו כאלופי אירופה לנוער. ״אני חושב שהעובדה שאנחנו מדינה קטנה שבה כל הספורטאים המובילים מתאמנים יחד ודוחפים זה את זה קדימה עוזרת לנו להצליח. תוסיף לזה אנשי מקצוע מצוינים ואיגוד שעושה עבודה נהדרת ומפיק תחרויות מקומיות מצוינות, ותקבל את הרקע לפריחה הזו. בעבר, אחרי שסיימתי את החלק שלי כמטפס, הייתי שופט את שאר החברים שלי. היום יש שופטים בכל תחרות והכול הפך למסודר ומקצועי יותר. ההצלחה גם הובילה לכך שקיבלנו תקציב מפרויקט של הוועד האולימפי ששמו 'מזיזי מחוג', שנתן לנו אופציה למחנות אימון בחוץ לארץ עם הנבחרת. זה עזר מאוד״.
עד לזכייה המפתיעה באוקטובר, כץ השתתף בעבר רק בגביע עולם אחד. התחרות התקיימה לפני שנתיים וחצי, והוא סיים אותה במקום ה־40.
גם הפעם, כץ הגיע לגביע העולם לאחר עונה שהחלה עבורו הרבה פחות טוב. ״העונה שלנו מתחילה עם תחרויות מקומיות בליגת העל, שבהן אתה מייצג את המועדון שבו אתה מתאמן בארץ. אחרי שסיימתי במקומות ה־16 וה־18 בשתי התחרויות הראשונות, ידעתי שאם לא אסיים בתוך ששת הראשונים באליפות הארץ, לא אהיה העונה חלק מנבחרת ישראל, מה שבאופן אוטומטי ימנע ממני לייצג את ישראל בתחרויות בינלאומיות. לשמחתי הצלחתי לאסוף את עצמי, השגתי תוצאה טובה באליפות אבל עדיין לא סיימתי בארבעת הראשונים ולא זכיתי באפשרות להתחרות בגביעי העולם, אלא בתחרויות מדרגים נמוכים יותר באירופה״.
האהבה לאתגר. כץ זוכה בגביע העולם | צילום: באדיבות המצולם
למרות פתיחת העונה המגומגמת, בחודשים האחרונים כץ העלה הילוך עם מדליית כסף בסבב האירופי וחצי גמר אליפות אירופה לבוגרים, נוסף למדליית ארד באליפות אירופה עד גיל 21. ״ההצלחה הזאת הובילה את הצוות לתת לי הזדמנות להתחרות ברמה הגבוהה ביותר וככה הגעתי לגמר ביוטה. בשום רגע נתון לא ראיתי את עצמי כמועמד לזכייה".
התחרות, שהתקיימה באצטדיון בייסבול לעיני אלפי אנשים, כללה מספר שלבים. "בשלב הראשון היינו 90 אתלטים שחולקו לשתי קבוצות. השלב הזה כלל חמישה מסלולי טיפוס שונים, ולכל מתחרה יש חמש דקות להשלים כל מסלול. במוקדמות היו לי יותר ציפיות מעצמי אז הלחץ קצת השפיע לרעה, אבל במסלול השלישי כבר הרגשתי נוח יותר, הדברים זרמו והצלחתי להתברג בתוך 24 המתחרים שעלו לחצי הגמר״.
יחד עם כץ העפילו לחצי הגמר אור מרק, עדי ברק ותומר יעקובוביץ׳, ועם איילה קרם, שהשתתפה בתחרות הנשים שנערכה במקביל, קבעו הישג שיא עם העפלה של חמישה ישראלים למעמד היוקרתי. ״חלום הילדות שלי היה להעפיל לחצי גמר בגביע העולם, מה שבארץ עד לפני כמה שנים נחשב להישג אדיר. בחצי עצמו התרגשתי מאוד, הייתי מלא אנרגיה ונתתי כל מה שאני יכול כי ידעתי שאולי זו ההזדמנות האחרונה שלי להיות במעמד כזה. לשמחתי הצגתי יכולת גבוהה והצלחתי להתברג בשמינייה הראשונה שעלתה לגמר עם אור מרק שהצטרף אליי״.
כץ, שכבר השיג את חלום הילדות שלו, מצא את עצמו לפתע בחלום אחר והחליט לעשות הכול כדי שלא לתת לו לחמוק ממנו. "הייתה מישהי שהעבירה אותי בין האזורים השונים באצטדיון, ביקשתי ממנה להיות קרוב לבמה ורק חיכיתי לרגע שייתנו לי לעלות לתרגיל. הייתי חסר מנוחה. הנציגה שאלה אותי אם הכול בסדר וניסתה להרגיע אותי, אבל הרגשתי שזו התחושה שאתה צריך שתהיה לך במעמד כזה. בגמר עצמו היו ארבעה מסלולים שכל אחד מהם מעניק לך עד 25 נקודות: 100 נקודות לצבירה בסך הכול״. את המסלול הראשון כץ לא הצליח לסיים וזכה ב־10 נקודות, בדיוק כמו בסיבוב השני. את המסלול השלישי הוא הצליח להשלים, זכה ב־25 נקודות והציב את עצמו בנקודת זינוק לאחד המקומות הראשונים על הפודיום. ״בזמן התחרות אתה יושב מאחורי הבמה ומגלה את המסלול שהציבו לך רק כשתורך מגיע, והאתגר הוא להבין במהירות מה צריך לעשות בשביל לחצות אותו. הייתי אסיר תודה על הזכות להיות במעמד הזה, וכשיצאתי לדרך, גיליתי מסלול מורכב מאוד שהצריך קפיצות גדולות ובכל זאת התאים לסגנון שלי. אני לא זוכר הרבה מהתרגיל אבל פתאום מצאתי את עצמי בפסגה של המסלול, הקהל פשוט השתגע, אז הבנתי שמשהו טוב קרה ושכנראה אהיה על הפודיום״.
כץ (במרכז) לאחר הזכייה, לצד יריביו | צילום: באדיבות המצולם
אחרי כץ עלה על הקיר מתחרה יפני שלא הצליח לסיים את הטיפוס עליו, מה שהבטיח לו מדליה, ולאחר שגם המתחרה הבריטי נכשל במשימה, נקבע שהוא זכה בזהב היסטורי ובפרס נאה של 6,000 אירו. ״כולם זינקו עליי בחיבוקים, והאמת שלא כל כך עיכלתי את האירוע, ראיתי את החברים שמחים אז הבנתי שזה מה שאני צריך לעשות, אבל הייתי די בהלם״, כץ נזכר בחיוך. ״אחרי הגמר יש טקס ששנים ראיתי בתור צופה בטלוויזיה ופתאום הייתי חלק ממנו: אתה מקבל זר פרחים וזורק אותו לקהל. בסיומו לבשתי את המדים הייצוגיים, עלינו לפודיום וקיבלתי את מדליית הזהב כשההמנון מתנגן ברקע״.
יונתן כץ, 20, נולד בקליפורניה, שם למדו הוריו, וחזר לארץ איתם כשהיה בן חמש. הוא חי בתל־אביב, יש לו שישה אחים ואחיות והוא משרת בקריה במחלקת משאבי הנדסה ותכנון על תקן של ספורטאי מצטיין. ״כשהייתי ילד אמא שלי לא אהבה שאני יושב בבית חסר מעש וכל הזמן חיפשה לי פעילויות. בכיתה ד׳ שיחקתי כדורסל במסגרת קבוצתית, אהבתי את זה מאוד והייתי רציני ובעניין, אבל לא ממש בלטתי על המגרש. עם החברים שיחקתי כדורגל בשכונה, ובאותה שנה אמא החלה לקחת אותי מדי פעם לקיר טיפוס בשכונה. באחת הפעמים פגשנו מישהו שהציע להעביר לנו שיעורי טיפוס, ובמשך תקופה אמא ואני התאמנו אצלו. שנתיים לאחר מכן, בגיל 12, הצטרפתי למזלי לקבוצה ששמה ׳פרופרמנס רוק׳. היא הפכה עם השנים להפועל מטפסי תל־אביב, ומאז אני שם, מתאמן עם אסף חילי, המאמן שלי״.
כץ לא בלט באופן מיוחד בשלב הראשון שלו בענף ושם דגש על הנאה מהטיפוס ופחות על תחרותיות. ״בהתחלה זה היה כמו חוג בשבילי. התאמנתי פעמיים בשבוע בקבוצה ועוד כמה פעמים עם חברים כי פשוט אהבתי את זה מאוד. התחרויות פחות עניינו אותי, עד שהגעתי לאחת מהן ופתאום התחברתי לרצון לנצח, מה שהוביל אותי להכפיל את מספר האימונים השבועי ולהוסיף גם אימוני כוח. היום אני כבר מתאמן מראשון עד שישי, ארבע שעות טיפוס בבוקר עם עבודה טכנית וטקטית, ואחרי מנוחה אני חוזר בערב לעבודה סיזיפית יותר, לפעמים אימוני משקולות ולפעמים תרגילים על הקיר. חלק מהאימון הוא לחוות קירות שונים, אז במשך השבוע אני נע בין חיפה, תל־אביב ומכון וינגייט. הטיפוס מצריך שילוב בין כוח לקואורדינציה, אי אפשר באמת לנתק את הדברים, וצריך ליצור איזון בין המרכיבים״.
עד כמה הממד המנטלי קריטי במהלך הטיפוס?
״הממד המנטלי קריטי בענף שלנו כי כפי שכבר סיפרתי, חלק מהעניין הוא שאתה יוצא למסלול שאתה לא מכיר וצריך לפצח אותו בביטחון, עם קבלת החלטות מיידית וטובה. אני נותן הרבה דגש לעניין עם תרגילי ריכוז, נשימות ומדיטציות מדי פעם. לאחרונה התחלתי לעבוד עם פסיכולוג ספורט, ובשורה התחתונה - הכי חשוב להיות מודע לעצמך ובעיקר חשוב לתפוס את הספורט בצורה טובה ובריאה״.
ההצלחה צפויה להעלות את רף הציפיות ממך. אתה מוכן?
״הניצחון שלי משנה דברים, אבל אני עוד לא באמת יודע מה זה אומר. אני נותן לדברים לשקוע, אבל חושב שזה יהיה מאתגר, ומסקרן אותי לדעת מה יהיה. בתחרות על גביע העולם יצאו ממני דברים שלא יצאו לפני כן. למדתי על עצמי דברים שלא ידעתי ונזכרתי עד כמה אני אוהב להיות שם, וכמה חשוב לי לזכור את כל האנשים שאיתי לאורך הדרך הזו, החברים שלי והאנשים שעזרו לי״.
ב־2016 החליט הוועד האולימפי הבינלאומי להפוך את ענף הטיפוס לענף אולימפי, שרשם הופעת בכורה במשחקי טוקיו 2021 בשלוש קטגוריות שונות, ובהן גם זו שבה כץ מתחרה, מה שהופך אותו באופן טבעי למועמד למשחקי לוס־אנג׳לס 2028. ״הקריטריון לאולימפיאדה הוא קשוח, עם 14 משתתפים בלבד שיעפילו לתחרות בקונסטלציות שונות. אבל אני לא מתכוון לעסוק בכמה זה קשה, אלא להמשיך לעבוד כל יום, לקבל סיפוק מההשתתפות בכל תחרות ברמה גבוהה בדרך ולעשות את הכי טוב שאפשר", מצהיר כץ, ״כרגע אני מדורג 20 בעולם, אבל אני לא חושב שהדירוג העולמי משקף כרגע את הרמה שלי, בגלל שהתחריתי רק בגביע עולם אחד עד כה״.
מה השאיפות שלך להמשך?
״השגתי עכשיו מטרה והגשמתי חלום גדול, אבל יש הרבה דברים שאני רוצה לשפר. להתאמן טוב יותר, להגיע בגישה טובה יותר לתחרויות, ומסקרן אותי לדעת עד כמה רחוק אצליח להגיע. בעונה הבאה אני מקווה להשתתף באליפות העולם הראשונה שלי, שתתקיים בפראג. אצא למשחקי אירופה ולסבב התחרויות באירופה, ואני מקווה שאצליח. המטרה הרחוקה יותר היא להיות רופא, אני עוד לא יודע איזה, אבל יהיו לי מספיק שנים בלימודים להבין במה ארצה להתמחות. כל עוד יש לי הזדמנות להתחרות אני רוצה לנצל אותה, כי זה משהו שלא יחזור אבל חשוב לי לעשות את זה רק כשאני נהנה וזה משמעותי עבורי. כשיגיע הרגע להמשיך הלאה, אמשיך״.
מטפסת באולימפיאדה, אילוסטרציה | צילום: איי.אף.פי
אתה מרגיש בטוח להתחרות כיום כישראלי בעולם?
״אנחנו מצניעים את הזהות שלנו בחוץ לארץ ליתר ביטחון, והיו צופים בתחרויות שהניפו גם דגלי פלסטין אבל לא היה בזה שום דבר מאיים מבחינתי. אני רוצה שהתחרויות יעזרו לקרב בין מדינות ואנשים, גם אם זה צעד קטן. יש לי קשר עם מתחרים מהעולם, וכמה מהם שאלו אותי איך אני מרגיש עם הדגלים ביציע. אני מניח שחלק מהם מסתייגים כרגע מישראל אבל מבחינתי זה שלהם וזה לגיטימי. לא חוויתי שום דבר אישי מול ספורטאי אחר, והאמת? יפתיע אותי אם זה יקרה״.
מבחינת מעטפת יש לך היום כל מה שאתה צריך?
״אחרי ההישג באליפות אירופה לנוער נכנסתי לעתודה הישגית, אחרי ההישג בבוגרים הצטרפתי לסגל של הבוגרים והזכייה האחרונה אמורה לשדרג אותי, מה שיעניק לי מלגה חודשית גבוהה יותר ויעזור לי מאוד, כי את חלק מהדברים אנחנו עדיין מממנים בעצמנו. אני מקבל גם סיוע בטיפולים רפואיים וליווי של תזונאית, בחברת גרויטי ישראלי עוזרים לי עם נעליים ויש לי כל מה שאני צריך״.
יוני כץ | צילום: יוסי אלוני
מה תעשה ביום כיף?
״קל לשמח אותי, אני אוהב חברים, לטייל בטבע, להכין אוכל טעים. אני אוהב לקרוא וללמוד דברים חדשים, למרות שלאחרונה ניסיתי ללמוד לנגן בגיטרה וקצת התייאשתי. רוב הסיכויים שגם ביום חופשי אלך לטפס, אני פשוט מאוד אוהב את זה ובוחר בזה בכל יום. אני חושב שיש בטיפוס משהו ממכר כי בפגרות הקצרות שיש לנו זה מאוד חסר לי, אבל אני לומד גם לנוח ושזה בסדר לשחרר רגע. הרצון הוא כל הזמן להשתפר ולהתקדם. קשה לשחרר לפעמים כי אני אומר לעצמי שביום שאני נח מישהו אחר מתאמן ויהיה טוב ממני. וכן, יש בזה משהו קצת אובססיבי״.
עוד כתבות בנושא
