ביום ראשון זכתה קבוצת הכדורגל ברצלונה באליפות ספרד, אחרי שניצחה את יריבתה הגדולה ריאל מדריד 2-0 ב"קלאסיקו" היוקרתי, אחד מהמשחקים הגדולים בעולם. אירוע זה כשלעצמו כנראה לא מעניין רבים מחוץ לעולם הכדורגל, אך מה שבא בעקבותיו מכה גלים רחבים בהרבה.
עוד כתבות בנושא
כחלק מחגיגות הזכייה המסורתיות באליפות, שחקני ברצלונה השתתפו אתמול (שני) במעין "מצעד" ברחובות העיר, כאשר הם עומדים על אוטובוס פתוח וחוגגים יחד עם האוהדים בבירת קטאלוניה. עד כאן הכל טוב ויפה, אך מה שהיה יוצא דופן השנה הוא העובדה שלאמין ימאל - שחקנה בן ה-18 של ברצלונה ואחד הכוכבים הגדולים בכדורגל העולמי - חגג באמצעות הנפת דגל פלסטין.
המקרה, גם אם נמשך זמן קצר בלבד, נתפס בעין המצלמה של רבבות האוהדים וכן של עיתונאים רבים שנכחו במקום - ומיד הפך לאירוע המרכזי של החגיגות והגיע לכותרות החדשות, ולא רק של הספורט. הרשת רעשה וגעשה ואוקיינוס הפרו-פלסטינים החיים בה חגגו את האירוע יותר מאשר את הזכייה באליפות עצמה.
הכי מעניין
המקרה חולל סערה גם בישראל כמובן, אך כצפוי - בכיוון ההפוך. באופן נדיר, אוהדי ברצלונה וריאל מדריד התאחדו (יחד עם כמעט כל שאר האוהדים הישראלים) כדי לגנות האירוע, כאשר שונאי המועדון (שנשיאו, ז'ואן לאפורטה, הוא דווקא אוהב ישראל גדול שגם ביקר בארץ מספר פעמים) אף הגדילו לעשות וקראו לימאל אנטישמי, שמות חיבה נוספים ואיחלו לילד בן ה-18 איחולים מאיחולים שונים - כולל פציעות קשות ואף חמור מכך (נחשו לבד מה).
עוד כתבות בנושא
מועדון האוהדים הרשמי של ברצלונה בישראל, "בארסה מאניה", גינה גם הוא את האקט של לאמין ופרסם את ההודעה הבאה: "המעשה של הילד הטיפש וחסר האחריות, נקיטת צעד פוליטי, באמצע חגיגות אליפות - פגעה בנו וברבבות ישראלים. זאת עובדה ואנחנו מגנים זאת".
"נשלח כבר אתמול בלילה מכתב תלונה חריף ורשמי לבכירים בברצלונה", הוסיפו במועדון, "במחאה על האקט הזה והציפייה שלא להכניס פוליטיקה לספורט ולמועדון שאנחנו כל כך אוהבים, במיוחד כשמאות אלפי ישראלים מהווים כוח צרכני משמעותי ומכניסים מיליונים למועדון הכדורגל ברצלונה. אנחנו יודעים היטב מה חלקכם מרגיש בשעות האחרונות, ויש לכם את כל הזכות להרגיש ככה. אנחנו פועלים כדי שהקול של כולנו יישמע ויילקח ברצינות".
למה אתם מופתעים?
מאמן ברצלונה, האנזי פליק, התייחס גם הוא לאירוע במסיבת עיתונאים, ואמר כי "זה משהו שאני בדרך כלל לא אוהב. דיברתי איתו ואמרתי לו את זה. אני לא אוהב לערב פוליטיקה בחגיגות כאלה, דיברתי איתו על זה. הוא בגיר, הוא בן 18, וזו ההחלטה שלו. אנחנו צריכים להתרכז בלשחק כדורגל ולהבין שהקהל מצפה מאיתנו לדברים".
לאמין ימאל ומאמן ברצלונה, האנזי פליק | צילום: AFP
כאוהד ברצלונה בעצמי (למקרה שלא נתקלתם בעובדה זו בטורים קודמים), חשוב לי להביע גם את השנקל שלי בעניין. ראשית, אומר שעצם העובדה שישראלים רבים הופתעו מכך שלאמין ימאל הוא פרו-פלסטיני, מעט מגוחכת בעיניי.
הכוכב העולה של הכדורגל העולמי הוא מוסלמי, צם ברמדאן, וגם אם אינו דתי אדוק - הוא פעיל מאוד בטיקטוק ובאינסטגרם (כיאה לילד בן 18) וודאי מושפע מהשיח האנטי-ישראלי ברשת. כל אלו, בנוסף לעובדה שאביו התבטא בעבר בעד פלסטין, מובילים למסקנה בלתי נמנעת באשר לעמדותיו.
עוד כתבות בנושא
הבעיה, לטעמי, אינה בדעה של לאמין. לעתים נדמה שאנו שוכחים זאת, אבל גם ספורטאים הם בני אדם. המקצוע שלהם הוא ספורט כמובן, אבל הם לא עיוורים למה שקורה בעולם שבחוץ. בדיוק כמונו גם להם יש דעות במגוון נושאים, וימאל לא יוצא דופן. ותנו לי לגלות לכם סוד: אני בטוח שישנם מאות - אם לא אלפי - ספורטאים גדולים נוספים המצדדים בפלסטינים. כישראלי ודאי שהייתי שמח אם העמדה של ימאל (ושל כל השאר) הייתה הפוכה, אבל הבעיה מבחינתי אינה בדעה שלו - אלא בכך שהוא ביטא אותה ברבים.
תמיכה פומבית בצד מסוים בסכסוך בינלאומי, הוא הבעת עמדה פוליטית. זה בדיוק מה שפליק דיבר עליו וזו בדיוק הביקורת של "בארסה מאניה". שימו לב, לא על תמיכה ב"פלסטין" - אלא על הכנסת פוליטיקה לכדורגל. אין בעיה שלספורטאים תהיה דעה פוליטית - גם אם מדובר בנושאים שהם לא באמת מבינים בהם - אך מצופה מהם לא להביע אותה בראשי חוצות, כי באופן בלתי נמנע היא תפגע באנשים. וככל שמדובר בספורטאי מפורסם יותר - כמות האנשים שתיפגע תהיה גדולה יותר.
אמיר קטאר, נשיא פיפ"א וליונל מסי, בעת הענקת גביע העולם לארגנטינה בגמר מונדיאל 2022 | צילום: Getty Images
יש סיבה שכוכבים גדולים, דוגמת מסי ורונאלדו, נמנעים בכל מחיר מהבעת עמדה פוליטית, בכל נושא שהוא. אני לא מדבר כמובן על פרסומות, אירועי צדקה או קמפיינים כאלה ואחרים - שלא אמורים לפגוע באף אדם, אלא על דעות פוליטיות, במיוחד בנושאים בינלאומיים.
עוד כתבות בנושא
לשניים לעיל, וכן לכוכבים נוספים בסדר הגודל שלהם, יש מיליוני אוהדים ומעריצים ברחבי העולם והם לא מעוניינים לפגוע באף אחד מהם. ואכן - ה"שנאה" היחידה לה הם זוכים היא ספורטיבית בלבד. לאמין יכול וצריך ללמוד מהם, במיוחד אם הוא רוצה להיות כוכב כזה בעצמו.
לא לקלל את החושך
שנית, אני רוצה להתייחס לעצם התמיכה בפלסטינים. חשוב לציין שאין זה המקרה הראשון בו כוכב או דמות מפורסמת בעולם הכדורגל בוחרים צד בסכסוך הערבי-ישראלי ו"עומדים עם פלסטין".
שחקן העבר של ריאל מדריד וזוכה כדור הזהב של 2022, קארים בנזמה (שגם הוא מוסלמי), הביע תמיכה פומבית בתושבי עזה במספר הזדמנויות מאז 7 אוקטובר. כמו כן, פפ גווארדיולה, מאמנה של מנצ'סטר סיטי (וברצלונה לשעבר, שנחשב על פי רוב לאחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה) גינה בנאום לפני מספר חודשים את "רצח העם בעזה" וטען כי "העולם נטש את פלסטין".
פפ גווארדיולה | צילום: AFP
במקרים כאלה, התגובה המיידית של האוהד הישראלי הממוצע היא לקלל את הידוען, לקרוא לו אנטישמי ולאחל לו את האיחולים לעיל. גם פה, לדעתי, יש החמצה מהותית של הנקודה.
לא כל אדם התומך בצד הפלסטיני בסכסוך הוא אוטומטית אנטישמי או אדם רע. כמובן, לא חסרים כאלה, אך חשוב להבין שאנשים רבים בעולם המערבי עושים זאת באמת ובתמים מכיוון שהם מאמינים שזה הדבר הטוב, הנכון והצודק לעשות.
עוד כתבות בנושא
אין זה סוד שתקשורת המיינסטרים הבינלאומית מציגה את ישראל דרך קבע באור שלילי ואת הפלסטינים כצד החלש והמסכן שלא עשה כל רע, והרשתות החברתיות - המלאות בתוכן אנטישמי המכיל שקרים בוטים נגדנו - כמובן מקצינות את התופעה. כתוצאה מכך, מיליוני אנשים ברחבי העולם מולכים שולל אחר נרטיב שקרי מבלי לדעת שהוא כזה - ובוחרים לתמוך בצד הפלסטיני.
נכון, הם מעולם לא היו בישראל, הם לא מכירים את המציאות בה, את ההיסטוריה הארוכה והמורכבת של הסכסוך או את ההקשר הגיאופוליטי הרחב במזרח התיכון. ונכון, את המידע בנושאים אלו הם מקבלים רק מכלי שני ושלישי (או יותר). אך המידע הזה כל כך מגמתי וחד-צדדי, שזה אך טבעי שהם יגבשו עמדה מוצקה בעניין - ושהיא תהיה פרו-פלסטינית. הם לא אנשים רעים, הם פשוט לא יודעים אחרת.
וזה בדיוק המקום בו אנחנו, הישראלים, צריכים להיכנס לתמונה. במקום לברך את לאמין ימאל בשלל ברכות בשל הנפת דגל אש"ף, אנחנו צריכים להסביר לו מה המשמעות של הדגל ואת הטרור שהוא מסמל. במקום לקרוא לגווארדיולה או בנזמה אנטישמים, אנחנו צריכים להסביר להם למה הם טועים. עלינו לפרסם בראשי חוצות ומעל כל במה שעומדת לרשותנו שישראל היא הצד הטוב, הנכון והצודק בסיפור - ושעדיף למי שלא באמת מבין בסכסוך, פשוט לא לעסוק בו.
כן, אני יודע, לא סביר שקריאותינו - שהן טיפה בים - יגיעו לאוזניהם של מושאי הביקורת, אך הם לא מטרתן העיקרית. ככל שנתמיד להשמיע את קולנו ברשת ובזירה הבינלאומית - משימה אותה המדינה הזניחה באופן נפשע - כך נוכל להגיע לקהלים גדולים יותר ברחבי העולם. לכל הפחות, נוכל לגרום לאנשים שאינם אנטישמים ואנטי-ישראלים להבין שהמציאות אינה שחורה-לבנה ושאולי - רק אולי - מוטב לשמוע את שני הצדדים לפני שמגבשים דעה.
אם נדליק את האור במקום לקלל את החושך, נוכל להפוך את העולם למקום טוב יותר - ולזכות באליפות גם מחוץ למגרש.
עוד כתבות בנושא
