דולי פרטון הלכה לעולמה בגיל 80. הזמרת האגדית, נוצרייה שהאמונה תפסה מקום מרכזי בחייה וביצירתה, נודעה בין השאר בשירי חג המולד הרבים שלה. אלא שלצד זה, היו לה גם כמה חיבורים מפתיעים ליהדות. כתבה שפורסמה במגזין היהודי־אמריקני "Forward" מצביעה על הקשר שלה לתנ"ך, על דמויות יהודיות שמילאו תפקיד מרכזי בקריירה שלה, ובעיקר על מיזם שהיה קרוב במיוחד ללבה: עידוד הקריאה בקרב ילדים.
בריאיון למדור "By the Book" של הניו יורק טיימס סיפרה פרטון כי עותק של התנ"ך מונח תמיד על שידת הלילה שלה, לצד "ספר תפילה והרהורים יומי". בספרה האוטוביוגרפי Songteller כתבה: "אני לא כל כך דתייה, אבל אני מאוד מאוד רוחנית. גדלתי בסביבה דתית מאוד, עם רקע מקראי, ואני שמחה שכך היה". ההיכרות הזאת עם סיפורי התנ"ך חלחלה גם ליצירתה, והיא ניכרת בכמה משיריה המוכרים והאהובים ביותר.
שלטים ופרחים נראים למרגלות פסלה של דולי פרטון | צילום: מליסה סו גריטס / Getty Images North America / Getty Images via AFP
בשיריה "Coat of Many Colors" ("מעיל בשלל צבעים") ו־"The Master’s Hand" ("ידו של האדון"), למשל, מופיעים אזכורים מקראיים מובהקים. "Coat of Many Colors" מבוסס על ילדותה של דולי פרטון, שגדלה במשפחה ענייה בטנסי, ושואב השראה ישירה מסיפורו של יוסף. בשיר היא מתארת כיצד אמה תפרה עבורה מעיל משאריות בד, ובמהלך העבודה סיפרה לה על "המעיל בשלל הצבעים שלבש יוסף".
הכי מעניין
בספרה שיתפה הזמרת כיצד הסיפור המקראי הפך בעיניה את המעיל הפשוט לאוצר של ממש: "אמא שלי הכינה לי את המעיל הקטן וכדי לגרום לי להתגאות בו, כפי שאני מבינה היום, היא סיפרה לי את הסיפור מהתנ"ך על יוסף וכותונת הפסים. חשבתי לעצמי: אם זה מהתנ"ך, ואם יוסף היה אדם חשוב, אז גם המעיל הזה חייב להיות מיוחד וחשוב". אלא שכשהגיעה לבית הספר, חבריה לכיתה ראו את המעיל אחרת לגמרי.
דולי פרטון | צילום: AFP
"הילדים פשוט לעגו למעיל הקטן שלי", כתבה. "אני ראיתי בו הרבה מעבר למה שאמא תפרה - היו בו דברים שנתפרו לתוך הגוף שלי, לתוך הנשמה שלי, לתוך כל כולי. אמא הכינה אותו, סיפרה לי את הסיפור וגרמה לכל זה להרגיש אמיתי כל כך. כשהילדים לעגו למעיל, זה שבר את לבי. בדמיון שלי חשבתי שאני נראית ממש כמו יוסף, אבל הילדים לא ראו את זה כך - וזה ריסק אותי".
השיר "The Master’s Hand", שכתבה ב־1971, מעיד על היכרותה של פרטון לא רק עם סיפורי התנ"ך, אלא גם עם ספר דניאל. השיר נפתח בסיפורם של נח והמבול:
בימים שלפני המבול
העולם נעשה מרושע ומושחת.
אך נח היה אדם טוב,
והאדון בא אליו.
והוא אמר לנח: "לך ובנה תיבה".
נח עשה זאת, והשמים החשיכו,
ומבול גדול החריב הכול.
בניין האמפייר סטייט מואר בוורוד לכבודה של הזמרת-יוצרת האמריקאית המנוחה דולי פרטון, בניו יורק, ב-25 באוגוסט 2026. דולי פרטון – זמרת הקאנטרי האמריקאית שצמחה מתוך עוני בטנסי והפכה לענקית תרבות אמריקאית עם להיטים כמו "Jolene" ו-"9 to 5" – הלכה לעולמה בגיל 80; כך מסרה משפחתה ב-25 באוגוסט | צילום: לאונרדו מוניוס / AFP
מלבד נח ואשתו,
שלושת בניהם ונשותיהם,
וזוג מכל מין של יצור
שהתהלך על פני הארץ.
האנשים לעגו לו
וצחקו עליו.
אך נח המשיך במלאכתו עד שסיים אותה,
כי הוא נאחז בידו של האדון.
דולי פרטון | צילום: AFP
בהמשך השיר עוברת פרטון לסיפורם של שדרך, מישך ועבד נגו מספר דניאל. השלושה הושלכו לכבשן האש לאחר שסירבו להשתחוות לצלם שהקים נבוכדנצר מלך בבל, אך ניצלו בדרך נס בזכות נאמנותם לאלוהים. כך תיארה הזמרת את הסיפור בשיר:
שלושה צעירים עבריים בימים קדומים
הובלו אל תוך גחלי האש,
מפני שסירבו להתכחש לאדון
ולא צייתו לפקודה.
הכבשן שאג כסערה אדירה,
אך הצעירים העבריים לא נפגעו.
הלהבות דעכו בידו של האדון...
שדרך, מישך ועבד נגו
לא פחדו מגחלי האש,
כי הם נאחזו בידו של האדון.
פרחים בשדרת הכוכבים של הוליווד לזכרה של דולי פרטון | צילום: AFP
"אני מכירה היטב את סיפורי התנ"ך, כמו אלה שאני מזכירה בשיר הזה", כתבה פרטון ב־"Songteller". אלא שהחיבור שלה ליהדות לא הסתכם רק במקורות המקראיים. מיזם הצדקה שלה, "Imagination Library", המחלק ספרים בחינם לילדים, שימש השראה לפילנתרופ היהודי הרולד גרינספון בהקמת "PJ Library" - מיזם שמעניק לילדים ולמשפחות ספרים בעלי תוכן יהודי.
"אני תמיד חשה כבוד כש־Imagination Library שלי מעוררת השראה באחרים", אמרה פרטון. גם במסלול שהוביל אותה מכוכבת קאנטרי לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם התרבות האמריקנית, מילאו יהודים תפקיד משמעותי. שורשיה המוזיקליים של פרטון היו בקאנטרי ובגוספל, אך באמצע שנות ה־70, כשהקריירה שלה החלה לדשדש, היא ביקשה לפרוץ לקהל רחב יותר.
דולי פרטון | צילום: AFP
שני אנשי תעשיית המוזיקה היהודים, שניהם ילידי ברוקלין, מילאו תפקיד מרכזי במהלך הזה. פרטון עצמה העניקה קרדיט רב לסנדי גאלין, מהסוכנים הבולטים בתעשיית הבידור האמריקנית משנות ה־70 ועד שנות ה־90, שסייע לה לפרוץ מעבר לעולם הקאנטרי ולהצליח גם בפופ. בהמשך הוא ליווה את התרחבות הקריירה שלה גם לטלוויזיה, לקולנוע ואפילו לעולם פארקי השעשועים.
ב־1977 שכנע גאלין את פרטון להקליט את "Here You Come Again", שכתבו בני הזוג היהודים בארי מאן וסינתיה וייל. להפקת השיר והאלבום שנשא את אותו השם גויס גארי קליין, גם הוא יליד ברוקלין. המהלך התברר כהצלחה גדולה: הסינגל נכנס לעשירייה הראשונה במצעד הפופ והפך ללהיט הפופ הגדול הראשון של פרטון, ואילו האלבום היה הראשון שלה שמכר מיליוני עותקים.
שלטים ופרחים נראים למרגלות פסלה של דולי פרטון | צילום: AFP
במקביל, פרטון שמרה על מעמדה בצמרת הקאנטרי: השיר שהה במשך חמישה שבועות בראש מצעד הסינגלים בז'אנר, ואף העניק לה את פרס הגראמי הראשון בקריירה, בקטגוריית הביצוע הקולי הנשי הטוב ביותר בקאנטרי. בשנים שלאחר מכן הפיק קליין כמה להיטים נוספים שלה. הקשר המקצועי עם גאלין, לעומת זאת, התרחב הרבה מעבר לעולם המוזיקה.
גאלין שכנע את פרטון להקים את פארק השעשועים "Dollywood" בטנסי, והשניים אף ייסדו יחד את חברת ההפקות Sandollar. בין הצלחות החברה היו הסרט "אבי הכלה", בכיכובו של סטיב מרטין, וסדרת הטלוויזיה המצליחה "באפי ציידת הערפדים". החברה הייתה שותפה גם להפקת הסרט התיעודי על מגפת האיידס "Common Threads: Stories from the Quilt", שזכה בפרס האוסקר ב־1990.
דולי פרטון | צילום: AFP
גאלין הפיק גם את הסרטים "Rhinestone" ו־"Straight Talk", שבהם כיכבה פרטון. היא אף הנציחה את הקשר ביניהם בשיר "Sandy’s Song", שכתבה ללחן של "Greensleeves". ב־Songteller תיארה את החברות ביניהם: "היינו קרובים מאוד, והקשר שלנו היה מלא אהבה. באנו משני עולמות שונים לחלוטין, אבל איכשהו פשוט התחברנו. הוא היה אחד מאותם חברים שאתה פוגש ופשוט יודע שיהיו החברים שלך לנצח".
במשך תקופה מסוימת השניים אף חלקו דירה באפר איסט סייד במנהטן. לאחר מותו של גאלין ב־2017 סיפרה פרטון בריאיון: "אף אחד לא ממש הצליח להבין איך לילדה נוצרייה מהדרום ולבחור יהודי מניו יורק יכול להיות כל כך הרבה במשותף. אבל הקשר בינינו היה אמיתי". ובכן, הקשר היהודי של פרטון ניכר לא רק ביצירה שלה, אלא גם באנשים שליוו את הקריירה שלה ובמיזמים שהשפעתם נמשכה הרבה מעבר לבמה.
עוד כתבה בנושא
