בקריירה שנפרשה על פני יותר משישה עשורים הפכה פרטון הרבה מעבר לכוכבת קאנטרי. עם שיער בלונדיני עצום, בגדים נוצצים, הומור עצמי וקול שאי אפשר לטעות בו, היא הייתה לאחד הסמלים המזוהים ביותר של התרבות האמריקנית – זמרת, כותבת, שחקנית, אשת עסקים ופילנתרופית.
היא כתבה יותר מ־3,000 שירים ומכרה יותר מ־100 מיליון תקליטים. בין להיטיה הגדולים נמצאים "Jolene", "Coat of Many Colors", "9 to 5" וכמובן "I Will Always Love You" – השיר שכתבה וביצעה בעצמה שנים לפני שהגרסה של ויטני יוסטון הפכה אותו לאחד הלהיטים הגדולים בתולדות הפופ.
פרטון זכתה ב־11 פרסי גראמי ובפרס גראמי על מפעל חיים, נכנסה להיכל התהילה של מוזיקת הקאנטרי ובהמשך גם להיכל התהילה של הרוקנרול. במקביל לקריירה המוזיקלית היא הפכה לכוכבת קולנוע, בין השאר בסרטים "9 עד 5", "בית הזונות הקטן הטוב ביותר בטקסס" ו"מגנוליות מפלדה".
הכי מעניין
אבל הסיפור שלה התחיל רחוק מאוד מהשטיחים האדומים. דולי רבקה פרטון נולדה ב־19 בינואר 1946 ליד סווירוויל שבטנסי, אחת מ־12 ילדים במשפחה ענייה. אביה היה אריס ובהמשך בעל חלקת אדמה קטנה, ואמה הייתה בתו של מטיף פנטקוסטלי. בבית שבו גדלה לא היו מים זורמים או חשמל, ולילדים כמעט שלא היו צעצועים – אבל היו בו כינורות וגיטרות.
כבר בגיל חמש או שש החלה לכתוב שירים. בגיל שש ניגנה במנדולינה ישנה, ובגיל שמונה קיבלה את הגיטרה הראשונה שלה. כשהייתה בת 13 כבר הופיעה ב"גראנד אול אופרי", המוסד המזוהה יותר מכל עם מוזיקת הקאנטרי האמריקנית.
יום לאחר שסיימה את התיכון – הראשונה במשפחתה שעשתה זאת – עלתה על אוטובוס לנאשוויל כשכל רכושה ארוז בשקיות קניות. השנים הראשונות היו קשות עד כדי כך שלפי הביוגרפיה שלה, לעיתים חיפשה מזון במגשי שירות חדרים שהושארו במסדרונות בתי מלון. ב־1965 חתמה על חוזה ההקלטות הראשון שלה, ומשם החלה העלייה המטאורית.
בניין האמפייר סטייט מואר בוורוד לכבודה של הזמרת-יוצרת האמריקאית המנוחה דולי פרטון, בניו יורק, ב-25 באוגוסט 2026 | צילום: לאונרדו מוניוס / AFP
השירים שנשארו
אחד הרגעים החשובים בקריירה שלה הגיע דווקא מפרידה מקצועית. לאחר שנים של עבודה עם זמר הקאנטרי פורטר ווגונר, פרטון החליטה לצאת לדרך עצמאית. את הפרידה ממנו היא הפכה לשיר – "I Will Always Love You".
שנים לאחר מכן ביקש אלביס פרסלי להקליט את השיר, אך אנשיו דרשו לקבל מחצית מזכויות הפרסום. פרטון סירבה. זו הייתה אחת ההחלטות העסקיות החשובות בקריירה שלה: כשהביצוע של ויטני יוסטון הפך ללהיט עצום ב־1992, זכויות היוצרים נותרו בידיה.
בערך באותה תקופה כתבה גם את "Jolene", בהשראת מפגש פלרטטני של בעלה עם עובדת בנק. השיר הוקלט מאז במאות גרסאות והפך לאחד המזוהים ביותר עם פרטון.
היא נישאה ב־1966 לקרל דין, איש עסקים מטנסי שאותו פגשה כבר ביומה הראשון בנאשוויל. בניגוד לאשתו המפורסמת, דין נמנע כמעט לחלוטין מאור הזרקורים. בני הזוג היו נשואים כמעט שישה עשורים, עד מותו ב־2025, ולא היו להם ילדים.
מבט על פסלה של דולי פרטון המוצב במדשאה הקדמית של בית המשפט במחוז סווייר (Sevier County Courthouse), ב-25 באוגוסט 2026 בסוויירוויל, טנסי. פרטון הלכה לעולמה ב-25 באוגוסט 2026, בגיל 80 | צילום: ג'ייסון קמפין / Getty Images North America / Getty Images via AFP
הרבה מעבר למוזיקה
לצד הקריירה הענפה שלה, פרטון נודעה גם בזכות פעילות פילנתרופית יוצאת דופן. ב־1995 הקימה את "Imagination Library", מיזם לחלוקת ספרים לילדים שנועד, לדבריה, למנוע מילדים אחרים את הקשיים שחווה אביה שלא ידע קרוא וכתוב. לאורך השנים חולקו במסגרת התוכנית יותר מ־300 מיליון ספרים בחינם לילדים ברחבי העולם.
כאשר שריפות ענק פגעו באזור הולדתה בטנסי ב־2016, היא סייעה למאות משפחות שבתיהן נהרסו. במהלך מגפת הקורונה תרמה מיליון דולר למרכז הרפואי של אוניברסיטת ונדרבילט – תרומה שסייעה למחקר שהוביל לפיתוח החיסון של מודרנה.
גם את הצלחתה העסקית הפכה לאימפריה. ב־1986 פתחה את פארק השעשועים "דוליווד" בטנסי, שהפך לאחד מאתרי התיירות הפופולריים במדינה וסייע רבות לכלכלה המקומית. הונה הוערך בשנה שעברה בכ־450 מיליון דולר.
באופן נדיר בעולם הבידור האמריקני, פרטון הצליחה לזכות באהדה משני צדי המפה הפוליטית. היא הקפידה במשך שנים להתרחק מהצהרות מפלגתיות והסבירה שיש לה מעריצים "משני צדי הגדר".
חולצת טי הנושאת את דמותה של דולי פרטון מוצגת כמחווה ליד הפסל שלה בבניין בית המשפט של מחוז סווייר בסוויירוויל | צילום: מליסה סו גריטס / Getty Images North America / Getty Images via AFP
גם את המראה המפורסם שלה היא מעולם לא לקחה ברצינות יתרה. הפאות הענקיות, הנצנצים, האיפור הכבד והבגדים הצמודים הפכו לחלק בלתי נפרד מדמותה. את ההשראה, סיפרה, קיבלה בילדותה מאישה מקומית שהמבוגרים כינו בזלזול "זולה" – בעוד דולי הילדה חשבה שהיא האישה היפה ביותר שראתה.
מאחורי הדמות הצבעונית עמדה אחת מכותבות השירים הפוריות והמשפיעות בתולדות המוזיקה האמריקנית. כפי שאמרה פעם על המראה החיצוני שלה: היא קיוותה שאנשים יצליחו לראות שמתחת לשיער יש גם מוח, ומתחת לכל השאר – לב וכישרון.
עוד כתבות בנושא
