מה עושה כריש לווייתני באורך שמונה מטרים במוזיאון לעיצוב? מה אפשר ללמוד מעטלפים על הדרך שבה אנחנו חווים את הסביבה? והאם בעתיד נאכל גם את האריזה של ארוחת הצהריים שלנו? התערוכה החדשה "המעגל – עיצוב ככלי לשינוי מציאות", המוצגת במוזיאון העיצוב חולון, מציעה להתבונן מחדש בחפצים, בחומרים ובמערכות שמרכיבים את חיי היומיום שלנו, ולבחון כיצד אפשר לתכנן אותם אחרת.
התערוכה, שאצרו טליא ינובר וליאור חרמוני, משתרעת על פני חמישה חללי תצוגה ומאגדת עשרות פרויקטים של מעצבים, אמנים, חוקרים וחברות מהארץ ומהעולם. לצד עבודות של יוצרים בינלאומיים מוצגים בה פיתוחים ישראליים, ובהם פרויקטים שנוצרו בשיתוף מכון ויצמן, הטכניון ושנקר.
בין המוצגים אפשר למצוא שמלה שצומחת ממערכות שורשים, מכונית חשמלית מתקפלת, מתקן להפקת מי שתייה מהאוויר ועבודות שנוצרו באמצעות חיידקים, אצות ופטריות. לצד הרעיונות הטכנולוגיים, התערוכה מציגה גם פתרונות פשוטים יחסית לבעיות מוכרות: בזבוז מזון, אריזות חד־פעמיות והמרחק שעובר האוכל בדרכו אל הצלחת.
הכי מעניין
"המעגל" במוזיאון העיצוב חולון: תערוכה חדשה על עיצוב, טבע וקיימות | צילום: אלעד שריג
כריש ענק ופסולת בת ארבעים שנה
אחד המוצגים הבולטים בתערוכה הוא דגם בגודל טבעי של כריש לווייתני זכר בוגר, באורך שמונה מטרים, שיצר אמנון זילבר מלבידי עץ.
הכריש הלווייתני, הדג הגדול בעולם, ניזון בעיקר מפלנקטון שאותו הוא מסנן מתוך כמויות גדולות של מים. צורת האכילה הזאת חושפת אותו גם לסכנת בליעה של חלקיקי פלסטיק המצויים במים.
הדגם ניצב במרכז מעבדת העיצוב "ים-יבשה", שאצרה נועה קרס. סביבו מוצגים מיצבים אינטראקטיביים המאפשרים למבקרים להתנסות בסינון ובמיון של חלקיקים המדמים מיקרופלסטיק בחופי ישראל.
לצד הכריש מוצגים גם שני חפצים מוכרים במיוחד: שקית אפרופו וגביע קוטג' משנות השמונים, שנמשו מקרקעית ים סוף לאחר ארבעים שנה.
דווקא המפגש עם האריזות הישנות ממחיש את הפער בין משך השימוש במוצר לבין משך הזמן שבו החומר שממנו הוא עשוי נשאר בסביבה.
"המעגל" במוזיאון העיצוב חולון: תערוכה חדשה על עיצוב, טבע וקיימות | צילום: אלעד שריג
מה אם היינו יכולים לאכול גם את האריזה?
חלק אחר בתערוכה מוקדש למזון ולדרך שבה אנחנו מגדלים, מייצרים, אורזים וצורכים אותו.
כך למשל, חברת אנינה, של מידן לוי ואסתי בראנץ, משתמשת בירקות ובפירות שנפסלו לשיווק בגלל פגמים במראה שלהם, אף שהם ראויים למאכל, והופכת אותם לארוחות מהירות להכנה. אבל כאן חומר הגלם משמש גם לייצור האריזה עצמה: מהירקות והפירות מכינים דפים מיובשים, שמהם נוצרת קפסולה תלת־ממדית המכילה את הארוחה.
פרויקט אחר, "האריזה היא האוכל" של שירי אלגור, לוקח את הרעיון צעד נוסף קדימה. הוא מציג חטיפי אנרגיה באריזה אכילה ומנה שהמעטפת שלה עשויה, בין היתר, מאצות ומרכיבי מזון.
גם המעצבות שירה אור וניבי תמיר חוזרות אל המטבח, אבל דווקא אל שיטת הכבישה העתיקה. בפרויקט "כבושים" הן יצרו קפסולה עשויה מלח, שבתוכה מוכנסים זיתים ותבלינים. המלח משמש גם כחומר האריזה וגם כחומר הכובש את הזיתים. כשהתהליך מסתיים, פותחים את הקפסולה והיא הופכת לצלוחית הגשה.
ומה עושים עם האוכל שלא נמכר? האפליקציה הישראלית SpareEat, של לטיסיה יסנר ויונתן פישר טובול, מחברת בין מסעדות, מאפיות, בתי קפה ומלונות שנותרו עם מזון טרי בסוף היום לבין לקוחות המעוניינים לרכוש אותו במחיר מופחת. המזון נארז ב"סלי הפתעה", והלקוחות אוספים אותם בשעה שנקבעה.
לצד אלה מוצגים גם בצק משחק שמיוצר מלחמים וממאפים שלא נמכרו, מערכת ביתית לגידול ירקות ללא אדמה וכוסות קפה רב־פעמיות שמשלבות קליפות של פולי קפה בחומר שממנו הן מיוצרות.
הפרויקטים מציעים דרכים שונות להתמודד עם אותה בעיה: מוצרים וחומרי גלם שמסיימים את תפקידם הראשון, אף שאפשר למצוא להם שימוש נוסף.
עוד כתבות בנושא
"המעגל" במוזיאון העיצוב חולון: תערוכה חדשה על עיצוב, טבע וקיימות | צילום: אלעד שריג
לראות כמו עטלף, להריח כמו תן
אחד החלקים המסקרנים בתערוכה מזמין את המבקרים להתנסות בחושים של בעלי חיים ולגלות עד כמה שונה הדרך שבה יצורים אחרים חווים את העולם.
בעבודה "עטלפון לבן־שוליים" של ניר ג'ייקוב יונסי, המבקרים מרכיבים אוזניות המחוברות לאפליקציה, ושינויי התאורה במרחב מתורגמים בזמן אמת לצלילים. כך הם מוזמנים להתנסות בהבנת הסביבה באמצעות הקשבה, בהשראת יכולתם של עטלפים להתמצא באמצעות איכון הד.
בעבודה המוקדשת לתן הזהוב, שיצרה עתליה בן־חיים, חמישה צינורות מפיצים ריחות שונים מסביבת חולון ומוזיאון העיצוב, ובהם דשא לח, מאפייה, פלסטיק, טחב ואפילו ביוב. המבקרים מוזמנים לגלות כיצד אפשר לחוות את העיר דרך חוש הריח.
מיצב אחר, בהשראת גרביל החולות, מתרגם תנועות המתרחשות מחוץ למוזיאון לפעימות ולרטטים שהמבקרים חשים בגופם. עבודה נוספת מנסה להמחיש כיצד נקבת העש מסוגלת "לטעום" עלים באמצעות רגליה.
במקום לנסות לשחזר במדויק את חווייתם של בעלי החיים, העבודות מתרגמות את עולמם החושי לחוויה שבני אדם מסוגלים להתנסות בה.
"המעגל" במוזיאון העיצוב חולון: תערוכה חדשה על עיצוב, טבע וקיימות | צילום: אלעד שריג
שמלה משורשים ובניין שנותן מקום גם לחיות בר
בגלריה התחתונה מוצגת עבודתה של זינה הולוואי, שבה מערכות שורשים משמשות חומר ליצירת פריטי לבוש. בעבודה אחרת, של תמרה אפרת ושאול כהן, חיידקים משתתפים בתהליך העיצוב וגדלים לצד הדפוסים שנקבעו עבורם.
הפרויקט "בוסתן", של עופר אסף ומעבדת החומרים בטכניון, מציע מבט אחר על אדריכלות. זהו ביתן שהודפס בתלת־ממד מאדמה, סביב עץ מרכזי. בלבנים המרכיבות אותו תוכננו מראש גומחות וחללים שנועדו לאפשר גם לצמחים, לחרקים וליצורים נוספים למצוא בו מקום מחיה.
פרויקט נוסף, של קבוצת Terraform ONE, מציג מבנה המשלב עצים חיים שנשתלו סביב שלדו. עם גדילת העצים הם אמורים להשתלב במבנה, שבו תוכננו גם מקומות מחסה אפשריים לחיות בר.
העבודות הללו מבקשות להרחיב את נקודת המבט המקובלת של האדריכל והמעצב: לא רק כיצד ליצור מוצר או מבנה שישרת את האדם, אלא כיצד לתכנן אותו כחלק מסביבה שבה חיים גם מינים אחרים.
לא רק לדבר על קיימות
הגישה שמציעה התערוכה באה לידי ביטוי גם באופן שבו תוכננה התצוגה עצמה. לדברי המוזיאון, החומרים, המעמדים ואמצעי התצוגה נבחרו מתוך מחשבה על שימוש חוזר ועל האפשרות להמשיך להשתמש בהם גם לאחר נעילת התערוכה.
"לאורך כל הדרך קיבלנו החלטה שלא להתפשר: לא רק לדבר על קיימות ומעגליות, אלא ליישם אותן בכל היבט של התערוכה", אומרת לירז כהן מרדכי, ממלאת מקום אוצרת מוזיאון העיצוב חולון.
אוצרת התערוכה טליא ינובר מבקשת להציע גם נקודת מבט אחרת על השיח הסביבתי, המתמקד לא פעם בתרחישי אסון.
"הוליווד לימדה אותנו לדמיין אינספור גרסאות של סוף העולם, אבל כמעט לא איך נראה עולם שהיינו באמת רוצים לחיות בו", היא אומרת.
"המעגל" מנסה לעשות בדיוק את זה: לא להסתפק בהצגת הבעיות הסביבתיות המוכרות, אלא להראות כיצד חומרים, טכנולוגיות ורעיונות שכבר קיימים יכולים להשתלב בדרכים אחרות בחיי היומיום.
פרטים למבקרים
"המעגל – עיצוב ככלי לשינוי מציאות" | מוזיאון העיצוב חולון, גולדה מאיר 6, חולון | נעילת התערוכה: 30 במרץ 2027 | שעות פתיחה: שני, רביעי וחמישי: 10:00–18:00 | שלישי: 10:00–20:00 | שישי: 10:00–14:00
עוד כתבות בנושא
