ירושלים זוכרת, חולמת ונעה קדימה; עיר עתיקה שמתחדשת כל הזמן והתחבורה הציבורית שבה – רכבת קלה, אוטובוסים, מוניות – הופכת לסמל חי לתנועה מתמדת ולגשר בין עבר לעתיד ובין שכונות ותרבויות.
תחרות הצילום השנתית של נשיונל ג'יאוגרפיק, 'ירושלים בתנועה' שנערכה בשיתוף המחלקה לאמנות חזותית בעיריית ירושלים הזמינה צלמות וצלמים מכל הרחבי הארץ, ללכוד רגעים של תנועה בעיר שחיה ונושמת קצב אחר.
המערכת קיבלה מאות תמונות מרהיבות ועוצמתיות, בתמונות השתקפה ירושליים לא רק תנועה תחבורתית אלא גם תנועה אנושית, תרבותית ואמנותית; נוסעים שקועים במחשבות, מבטים מחלון האוטובוס, מפגש בין דורות על רציף הרכבת – כל אלו חיברו אותנו שוב אל ירושלים מבעד לעיניים חדשות.
אלה את שלוש התמונות הזוכות ולצידן תמונות נוספות מהתחרות הראויות לציון. כל אחת מהן מספרת סיפור אחר על עיר אחת שתמיד ממשיכה לנוע.
מקום ראשון: "הזמן אוזל"
את התמונה צילמה רעות וגנר: "צילמתי תמונה שהיא סימבולית למה שקורה כרגע – מדובר בצילום בחשיפה ארוכה בתחנה המרכזית בירושלים, שבו הרכבת חולפת. לצד סמל החטופים בעיניי, זה מסמל את הזמן שאוזל, את רכבת ההזדמנות שעוברת לחלץ אותם, ואת הצורך להחזיר את החטופים עכשיו - זהו איננו צילום פוליטי, ואין בו עמדה פוליטית. מטרתו היחידה היא לעורר מודעות ולהגביר חשיפה למצב החטופים – בדרך יצירתית"
הזמן אוזל, הצילום הזוכה במקום הראשון | צילום: רעות וגנר
מקום שני: דתי ותנועה בעיר העתיקה
את התמונה צילם זיו ברק: "סיטואציות של קבוצות דתיות אינה זרה למסתובב בירושלים. קל להבחין במגדריות או בחוסר העירוב המגדרי בתוך הקבוצה. ברגעים נדירים חולפות זו על פני זו קבוצות - לעיתים תוך התעלמות, לעיתים בהפגנת עליונות מקומית ובעיקר ממקום של ניכור. הלוואי ונשתפר"
מקום שני: דת בתנועה בעיר העתיקה | צילום: זיו ברק
מקום שלישי: רעש לבן
את התמונה שזכתה במקום השלישי צילם אבשלום שוהם: "באחד מערבי החורף הירושלמיים, בזמן שהייתי סטודנט באוניברסיטה העברית, יצאתי לעוד ערב צילומי רחוב כפי שהייתי עושה כדי לנקות את הראש, נתקלתי בסיטואציה המקסימה הזאת, בה נראה נער שוכב שומע מוזיקה ומתנתק מהסביבה הרועשת מסביבו. המעבר של הרכבת מאחורה ממחישה עוד יותר את הניגודיות שבין התנועה הסואנת של העיר, לבין הצורך לעצור רגע ופשוט להתנתק."
מקום שלישי, רעש לבן | צילום: אבשלום שוהם
צילום נוספים שמשתתפים בתערוכה
Pulse on the Bridge | צילום: דייב רובן: "חשמלית חוצה את גשר המיתרים בירושלים, ומשאירה אחריה שבילי אור זוהרים. זו לא רק תחבורה - זוהי תנועה של העיר, המקשרת חומות עתיקות למסלולים עתידיים"
Pulse on the Bridge | צילום: דייב רובן
אלון כהן סקאלי, בוקר בגשר: צילום בעמק הארזים של נתיב הרכבת כאשר ברקע ערפילים
בוקר בגשר | צילום: אלון כהן סקאלי
הזמן לא עוצר: צילום ראם גרוסמן. "תמונה זו לוכדת את דופק העיר: תיירים, נגן דתי מנגן, רכבת קלה – פסיפס ירושלמי בתנועה מתמדת של זמן ומקום"
הזמן לא עוצר | צילום: ראם גרוסמן
הִנֵּה זֹאת עוֹמֶדֶת אַחַר כָּתְלֵנוּ, צילום: יאנה ורצטל. "הילדה המציצה בסקרנות ובאומץ מעל הגדר אל הכותל, מדגישה את הנצחיות והקשר המתמשך עם השכינה בקרב עם ישראל"
עוד כתבות בנושא
הִנֵּה זֹאת עוֹמֶדֶת אַחַר כָּתְלֵנוּ | צילום: יאנה ורוצטל
סופי זילברמן צילמה את התמונה, "על גלגלי הגאולה": רגע אורבני בירושלים: איש חרדי רוכב על קורקינט חשמלי בשעות ערב מאוחרות. שילוב בין מסורת לתנועה מודרנית במרחב עירוני
על גלגלי הגאולה | צילום: סופי זילברמן
לביא ליפשיץ ז"ל. | צילום: באדיבות המשפחה
תחרות צילומי נוער על שם לביא ליפשיץ
במסגרת התחרות הצילומים התקיים גם מסלול נוער לזכרו של לביא ליפשיץ ז"ל.
בעבודה שהגיש בכיתה י"א, כשלוש שנים לפני שנהרג בתחילת המלחמה, כתב לביא: "כיום מלאכת הצילום נראית פשוטה, אפילו פשוטה מדי, לחיצה על כפתור תיצור את התיעוד לנצח, או עד שהתיעוד יימחק... באופן אבסורדי, הפשטות הבלתי נסבלת של הצילום הדיגיטלי היא מה שמביא אותי אל המחשבה על התמונה, על הקומפוזיציה והתוכן". בהמשך כתב: "אני מגדיר את התיעוד כיצירה, ועל ידי כך אני משתמש במצלמה כמכחול שמצייר מהר יותר... הצילום שלי הוא אובססיה, אני מסתובב עם המצלמה כל היום בחיפוש אחר צורות דומות, צבעים דומים וחזרתיות. יחד עם אלמנטים אלו אני נוטה לחפש אחר כאוס שקט".
אופניים עקומים | צילום: לביא ליפשיץ ז"ל
צילום עצמי | צילום: לביא ליפשיץ ז"ל
נוסעים ממתינים לרכבת | צילום: לביא ליפשיץ ז"ל
"כיום מלאכת הצילום נראית פשוטה, לחיצה על כפתור תיצור את התיעוד לנצח"
לביא קיבל מצלמה מקצועית בגיל 12 ודרכה ראה את העולם. דרך המצלמה, בסקרנות אינסופית, הוא ביקש לגעת במהות החיים. המצלמה לא משה מידו בבית, בבית הספר ובצבא. הצילומים שלו נעים בין רסיסי מציאות של פשטות אנושית ליופי טהור של אמנות מופשטת, לוכדים רגעים פשוטים ויומיומיים מתוך מציאות שקופה ומעלים אותם למצב צלול וחושני. כך נוצרת תחושה של סוד המבקש להתגלות, החיבור בין רגעיותו החולפת של הרגע לבין נצחיותו. לביא השאיר אחריו כונן קשיח ובו 141,681 תמונות שצילם במשך שמונה שנים, בהן תמונות שצילם ברכבות, באוטובוסים ובמרחב העירוני שביניהם.
מקום ראשון בתחרות הנוער: איש ביטחון בתחנת יצחק נבון בירושלים. צילום: מרים גרינפלד, בת 16 , בית שמש. "מאבטח הרכבת הקלה- סמל התחבורה הציבורית בירושלים, מניח תפילין בעמדת הנחת תפילין של חסידות חב''ד בתחנה המרכזית"
מקום שני: הרכבת הקלה בירושלים | צילום: אוראל אדמוב
מקום ראשון: אמונה וביטחון | צילום: מרים גרינפלד
מקום שני: צעירה בתחנת הרכבת הקלה בירושלים. צילום: אוראל אדמוב, בן 13 , שדרות. "התמונה צולמה בזמן שהיינו מפונים מביתנו לירושלים והיא מסמלת את יופיה של האנושות לצד יופיה של הרכבת הקלה"
התערוכה לזכרו של לביא ליפשיץ ז"ל וגם 14 התמונות הנבחרות בתחרות מוצגות לציבור בתערוכה במרכז ג'ינוגלי לאמנות חזותית בירושלים
עוד כתבות בנושא
