בקצה הדרומי בטיילת הספרותית בסנטרל פארק במנהטן, תחת עצים מוצלים ובמרחק נגיעה מפסל "חלוצות זכויות הנשים" יוצר הקומיקס היהודי־אמריקאי ג׳ושוע סטולמן מקים מדי יום את דוכן המכירה שלו. בכל אחד משני צדדיו של הדוכן ניצב בגאון פוסטר של מגן, גיבור־העל היהודי שמככב בסדרת ספרים שפרסם בשנים האחרונות, האוחז בגאווה בדגל ישראל. הספרים עצמם ניצבים בדוכן עצמו לצד קלאסיקות כמו באטמן, סופרמן, אקס מן ורבים אחרים.
״במשך כמה שנים הקמתי את הדוכן לסירוגין בברוקלין ובמנהטן, אבל לפני שנה וחצי עברתי לסנטרל פארק באופן מלא ועזבתי עם המשפחה את ברוקלין כי זה פשוט היה יותר מדי. באחד הירידים שהשתתפתי בהם הגיע אליי מישהו ששאל איפה גיבור־העל הפלסטיני. שאלתי אותו אם הוא זוכר מה חמאס עשו ואז הוא איים עליי, אמר שישים אותי בתנור ושיחכה לי בחוץ. אנשים עמדו סביבו וצעקו עליי וכל האחרים שם לא עשו כלום, ורק לאחר עשר דקות הגיע המנהל ואמר לו שאם לא יעזוב הוא יקרא למשטרה. באותו יום הבנתי שאף אחד לא יעזור לי״, משחזר סטולמן, שמודע למתיחות הגדולה בניו־יורק בעקבות המלחמה בארץ וגם לסכנה שבה הוא מציב את עצמו מדי יום. ״כולם המליצו לי לא להמשיך עם הדוכן כי אני בעצם מטרה נייחת כאן, ובכל פעם שאני יוצא מהבית אשתי מאוד חוששת ולדעתה זה מסוכן מדי. אבל אם לא אצא, אף אחד לא יראה את זה וזה לא יהיה קיים. האזור כאן תיירותי יותר ואנשים עסוקים בשלהם אבל עדיין היו לי כאן כמה מקרים לא נעימים. מישהו קרע לי את הפוסטר, אחרי 7 באוקטובר הייתי ליד הרכב שלי ופתאום הפגנה פרו־פלסטינית גדולה ואגרסיבית יצאה מהפארק וזו הייתה הפעם הראשונה שבאמת פחדתי. יש אנשים שבאים במטרה להתווכח ואם מישהו ממש כועס עליי אני צריך להתמודד עם זה כי אין לי לאן ללכת״.
בצד השני של המטבע סטולמן זוכה גם להרבה מחמאות ופרגונים על מה שהוא עושה, ובזמן השיחה שלנו הגיעו כמה וכמה תיירים ישראלים שהודו לו וגם רכשו כמה ספרי קומיקס מהדוכן. ״הרבה ישראלים באים ומודים לי על מה שאני עושה ואומרים שאני אמיץ שאני עושה את זה, אבל מבחינתי הם האמיצים ועושים את העבודה בשטח, וחשוב שהם ידעו כשהם מטיילים שיש להם פה תמיכה. זו תקופה שבה כולם כועסים ומוטרדים ויש הורים שסיפרו לי שהם נמנעים מללבוש כאן סממנים יהודים ומבקשים מהילדים לא לדבר עברית״, הוא מספר, ״הייתה כאן נערה אסייתית בת 15 משיקגו שהגיעה לביקור בעיר עם סבתא שלה. היא ממש שמחה לשמוע שאני יהודי וסיפרה שגם היא, אבל בבית היא לא מספרת את זה לאף אחד. כשאני שומע סיפור כזה מרגיז אני מבין שוב כמה חשוב שיראו את הפוסטרים ואת הקומיקס וזה נותן לי מוטיבציה להתאמץ אפילו יותר״.
***
ג׳ושוע סטולמן, 42, נשוי ואב לשתי בנות, מתגורר בשכונת הברונקס בניו־יורק. הוא נולד וגדל באלקינס פארק - שכונה יהודית מאוד בצפונה של פילדלפיה.
״גדלתי במשפחה יהודית תומכת ישראל. חגגנו את החגים ובכל שנה אבא שלי תרם את המשאיות שלו למצעד למען ישראל ותמיד אמר לנו להיות גאים במי שאנחנו״, הוא נזכר, ״התחלתי לקרוא קומיקס בגיל צעיר כי כאן זה ממש חלק מהתרבות, ואם קונים לך צעצוע של סופרמן הוא מגיע עם ספר, ואם אתה קונה מסטיק בזוקה גם הוא עטוף בסיפור. לאמנות ממש נחשפתי רק בגיל 11, אז גיליתי בספרייה של בית הספר היהודי שלמדתי בו, ספר משנת 1965 שעסק במאיירים שהחלו את תעשיית הקומיקס, שרובם היו יהודים״. סטולמן, שהפך לקורא מושבע של גיבורי העל מצא אחד נוסף שמעולם לא שמע עליו בחנות המזכרות של בית הכנסת המקומי. ״זה היה ספר עם גיבור על יהודי בשם Shaloman שיצר אל אייזנר, הזכיר מאוד את ספרי סופרמן ונראה כמו קומיקס משנות ה־30 של המאה הקודמת, ומהר מאוד הוא הפך לאחד הספרים האהובים עליי לצד ספרי באטמן ואחרים״.
עוד כתבות בנושא
אייזנר, שהלך לעולמו במרץ 2024, היה מעצב שיער עם תשוקה גדולה לאיור ספרי קומיקס ולגיבור היהודי שלו, שמככב ביותר מ־40 ספרים. ״לאל היו חיים גדולים ומלאים והכרתי אותו כילד בתור מעריץ שפגש אותו אחרי הרצאה באחד מבתי הכנסת וביקש ממנו חתימה על הספר. אבא שלי קרא לו שלום־מן וכל פעם שראינו אותו התרגשנו מאוד״, הוא נזכר, ״שנים מאוחר יותר נפגשנו באירוע של חב״ד שבו הצגנו את העבודות שלנו. הוא כמובן לא זכר אותי, ואז התיידדנו והיו לנו גם קשרים עסקיים. בשלב מסוים הפכתי לסוכן שלו, הבאתי אותו לתערוכות שונות והרצאות וזו הייתה חוויה נהדרת לשתף פעולה עם מישהו שהערכתי כל כך מגיל צעיר״.
למרות החיבה לקומיקס ולאיור דמויות בשעות הפנאי השאיפה הראשונה של סטולמן הייתה להפוך לצייר, ולמענה נרשם ללימודים באוניברסיטת פן־סטייט בפילדלפיה, שם נתקל בשנה האחרונה שלו בהתנגדות קשה ואגרסיבית לאמנות שיצר. ״עבדתי שם על תערוכה שהם ביקשו ממני ליצור ואחרי שעברתי תהליך רישום ואישור. מאז ימי התיכון שלי היצירה שלי עוסקת בהעלאת מודעת בנוגע לאנטישמיות, חקרתי את ההיסטוריה שלה, איך התפתחה מתוך הנצרות והגיעה אל הנאציזם ואיך הכול השפיע. בתערוכה עצמה הייתה אמנות שהתבססה בין השאר על הפיגוע במסעדת סבארו בירושלים, ועל רכבות שהובילו יהודים לאושוויץ במטרה לדבר על הכחשת שואה מצד בתי ספר ברשות הפלסטינית ובעזה״, הוא מספר, ״באוניברסיטה לא אהבו את התערוכה וטענו שאני מפיץ שנאה למוסלמים, בשעה שאני רק תיעדתי מקרים שקרו. אחרי אסון התאומים והשנאה הרבה שהופנתה אל מוסלמים העבירו באוניברסיטה חוקים נגד הפצת שנאה, שאמורים היו להגן על מיעוטים אבל בפועל שימשה לצנזר את האמנות שלי. לדעתי מהות הליברליזם היא שכל אחד יכול להביע את דעתו ולהגן עליה, אבל בפועל זו הייתה התנהלות פשיסטית. לי קרה לפני 20 שנה מה שקרה לסטודנטים היהודים באוניברסיטת קולומביה אחרי 7 באוקטובר, ורק אז הבנתי שלא הפנמתי בזמן אמת באיזו סכנה הייתי״.
צילום: באדיבות המצולם
ההתמודדות של סטולמן לא הייתה רק עם צנזור התערוכה שלו. הוא קיבל עשרות שיחות והודעות מאיימות וגילה שמנסים לפגוע גם בעתיד שלו. ״הם פנו למגזינים אקדמיים עם הסיפור שלי ולדעתי המטרה שלהם הייתה לפגוע באופציה שלי לקבל עבודה עתידית כמרצה, ובאמת כשהייתי זקוק לעבודה לא הצלחתי למצוא״, הוא מספר, ״ההתנהלות שלהם גרמה לקורבנות האמיתיים לא להיראות כאלה, הם היו מאוד טובים בזה. היחיד שעמד לצידי בכל הסערה הזו היה מנהל ארגון הלל המקומי, שפוטר לבסוף בגלל המקרה הזה וכל ה'הלל' התפרק לגורמים סביב הסיפור, כי גם הם התקשו לקבוע מי כאן הצודק, עד כדי כך בלבלו אותם״. לאחר סיום לימודיו למד סטולמן שנה באקדמיה לאמנות בפנסילבניה ומשם עבר ללימוד המאסטרס בקולג׳ בברוקלין, שם גם נשאר לגור שנים ארוכות. ב־2010 שיתף פעולה עם רב מקומי בחב״ד שהקצה עבורו חלל, שם פתח את "גלריית הדס".
״הפקתי שם תערוכות ונתתי את הנשמה שלי למקום אבל הניהול לא היה נכון, המקום לא הכניס כסף ולצערי זה הגיע למצב שאי אפשר היה להמשיך״. לאחר שלא הצליח לחדור לעולם הגלריות ודרכו לעולם האקדמי נחסמה, החליט סטולמן להתחיל ליצור קומיקס. ״חיפשתי דרך להמשיך ליצור ולעסוק במסרים שחשובים לי, במטרה שיגיעו לכמה שיותר אנשים. זו הייתה תקופה לפני הרשתות החברתיות והבנתי שאם איצור ספר קומיקס אוכל לשלוח אותו לכל מקום אפשרי״, הוא מסביר את ההחלטה, ״מלחמת לבנון השנייה דחפה אותי להתחיל עם זה ובשלב הראשון הצעתי לאל לשלב את הדמות שיצרתי בספר הבא שלו, לאייר חלק ממנו ולעזור במימון ואז גיליתי עד כמה קשוח העולם הזה ואל, שעבד כל כך הרבה שנים, מעולם לא הרוויח כסף מהיצירה שלו, מה שלא מנע ממנו להמשיך״.
עוד כתבות בנושא
שמו של גיבור־העל היהודי של סטולמן הוא מגן, הוא חבוש קסדה ולובש מדים בצבעי כחול־לבן. ״קשה לי לדעת מתי בדיוק יצרתי אותו כי התחושה היא שהתהליך החל כבר באיורים שעשיתי בתור ילד, כי כבר אז לצד איורים של גיבורים כמו באטמן, ציירתי דמות משלי עם מגן דוד על הצוואר״, הוא מספר, ״מגן הוא גיבור־על מאוד אנושי, הוא לא יכול לעוף ואין לו כוחות־על אבל יש לו חליפה שקולטת אנרגיה ונותנת לו בוסט של כוח וכך הוא הוא יכול לאגור כוחות־על. יש לו רכב מעופף ובגדול הוא מבוסס על קפטן אמריקה, אם הוא היה נלחם מול טרוריסטים״. הספרים של סטולמן מבוססים על מקרים שקרו באמת, וסיפור המסגרת של הראשון שבהם, שראה אור בספטמבר 2012, מבוסס על סיפורו של גלעד שליט, ובפועל מסופר שם על ילדה ישראלית שנחטפה. ״בספר הראשון רציתי לעסוק ברעיון של חטיפה למטרות כופר, בספר השני מגן שומע על מתקפת הטרור בבית חאנון ורץ לעזור ומשם הסיפור מתפתח וברוב המקרים הנבלים הם טרוריסטים או נאצים, שחשוב לי להראות את הקשר ביניהם״, הוא מספר, ״בשלושת הספרים הראשונים אין פרטים על סיפור הרקע של מגן ומאין הוא מגיע, אבל חלק מזה יופיע בספר הבא כי אנשים סקרנים לדעת. אני מנסה להוציא ספר כל שנתיים אבל זה לא פשוט. הסיפור הבא כבר מוכן, עכשיו צריך רק לשבת ולאייר אותו״. בזמן העבודה על הספר הראשון זכה סטולמן לחוויה מיוחדת במינה עם ג'ו סיימון, יוצר קומיקס יהודי ואחד משני היוצרים של קפטן אמריקה. ״פגשתי אותו כשהיה בן 90 באירוע קומיקון, הראיתי לו את עשרת העמודים הראשונים שיצרתי מהספר ואף שהיו בתור אולי 100 אנשים, הוא עצר הכול ל־20 דקות ולקח אותי הצידה, עבר איתי עמוד־עמוד ואז ביקש לשמור אצלו את העותק ושאחתום לו עליו. פשוט לא האמנתי שזה קורה״, נזכר סטולמן, ״הוא הבין בדיוק מה שאני מנסה לעשות שם, כי גם בקפטן אמריקה הראשון שיצא ב־1941 הוא נותן אגרוף להיטלר, לפני שאמריקה בכלל נכנסה למלחמה. לימים פגשתי באירוע את הנכד של סיימון, שנפטר בשיבה טובה, והוא סיפר לי שנמצא ברשותו העותק שהקדשתי לסבא שלו״.
צילום: דותן מלאך
תעשיית הקומיקס נוסדה בארצות הברית בשנות ה־30 של המאה הקודמת בידי מאיירים יהודים, רובם מהגרים עניים, שחיפשו את דרכם האמנותית. ב־1938, אחרי שנים ארוכות של תשובות שליליות, יצא לאוויר העולם סופרמן הראשון, שיצרו ג׳רי סיגל והמאייר ג׳ו שוסטר. שנה לאחר מכן הופיע העותק הראשון של באטמן, שיצרו בוב קיין וביל פינגר, וב־1941 כאמור פרץ לעולם קפטן אמריקה שאותו יצר יחד עם סיימון ג׳ק קירבי, מאייר יהודי. למרות יהדותם של היוצרים, הנושאים שבהם עסקו הספרים לא היו קשורים ליהדות וגם הגיבורים עצמם אינם מזוהים כיהודים. במשך השנים נפוצו שמועות שהם כן, שמועות שסטולמן מבטל באופן מיידי. ״למרות ניסיונות חוזרים ונשנים להפוך אותם לכאלה, לא סופרמן ולא ספיידרמן הם יהודים. סופרמן אומנם הגיע בתוך סל מהחלל כתינוק, אבל זה הדבר היחיד אולי שאפשר לחבר ליהדות, ושניהם התחתנו בכנסייה״, קובע סטולמן. ״תעשיית הקומיקס היא עסק שרוצה להרוויח כסף ומההתחלה כוונה למיינסטרים האמריקאי ובעיקר לגבר הנוצרי הלבן. היו מקרים כמו עם ג׳ו קופר, אמן יהודי מדהים שפעל משנות ה־30 תחת הוצאת די־סי שפרסם בתחילת שנות ה־70 ספר קומיקס המבוסס על התנ"ך. גם אז לא היה צורך אמיתי לעשות את זה מבחינה מסחרית ואני מניח שהרגשות היהודיים שפרצו ממנו הובילו אותו לעשות את זה. בשנות ה־60 יצאה לאור סדרת ספרים של גיבור־על בשם גרין לנטרן, שהיוצר שלה ג׳יל קיין נולד כאלי כץ, ובאחד מהם, 'שומרי היקום', הדמות הראשית מבוססת על דוד בן־גוריון, שסימל את הכוח והחוכמה. זו הדרך שבה רוב היוצרים היהודים ביטאו את עצמם לאורך השנים, לא בצורה ישירה ובהגדרת הגיבור כיהודי״.
גיבורת־העל הישראלית היחידה היא סַבּרָה, שנוצרה ב־1980 בידי אולפני מארוול וצפויה לחזור השנה למסך בגילומה של שירה האס, אך בניגוד לדמות המקורית, סברה העכשווית היא כבר אינה סוכנת מוסד בעלת כוחות־על.״אחת הסיבות שיצרתי את מגן היא כי האולפנים הגדולים לא יצרו גיבור־על אמיתי שהוא יהודי, אלא עשו כל מיני התאמות ופתאום שינו זהות לדמויות״, קובע סטולמן. ״גם סברה נוסדה מהרעיון ליצור רב־תרבותיות, אבל כבר בהופעה הראשונה שלה הופיעה בתור הנבל, ובכל פעם שהיא מופיעה, מופיעה גם דמות פלסטינית והן אמורות להיות אויבות. מארוול תמיד מייצרים איזון בכוח, גם אם זה לא הסיפור, והם לעולם לא ישנו את זה כי זה עסק כלכלי״.
איך התקבל גיבור־על יהודי בקהילה היהודית?
״קשה מאוד למכור ספר קומיקס בעולם היהודי, בעיקר אם אתה רוצה לכלול בו תוכן רציני. זה לא משהו שכל הורה שמח מיד לעשות והאמת שציפיתי שהוא יתקבל בצורה חיובית יותר. מאז 7 באוקטובר אנשים לוקחים דברים הרבה יותר ברצינות ואחרי שנים שכמעט לא מכרתי ספר, היום הכול נמכר״.
זה שוק קשוח מאוד, העובדה שבחרת לעסוק רק בנושאים הללו לא מגבילה אותך?
״זו שאלה מאוד קשה עבורי. מגן הוא כמו עוד ילד שלי ואני יודע שאם לא אני, אף אחד לא ייצור קומיקס כזה כי אין בזה כסף. אז עבורי זו מצוות הצדקה שלי והדרך להשתמש בכישורים שיש לי במטרה לעשות טוב בעולם. וגם אם ההצלחה היא ברגעים קטנים זה עדיין מאוד משמעותי עבורי״.
על מה אתה חולם?
״החלום הגדול שלי עכשיו הוא לעבור עם המשפחה שלי לישראל. אני חושב שזה חשוב בעיקר עבור הילדים שלי. הרבה יהודים עברו לאמריקה במחשבה שזה נהדר, אבל רבים מהדורות החדשים מאבדים את הזהות שלהם כי הם רוצים להיות אמריקאים״