יש ספרי ילדים שהולדתם בעלילה או בתמה, ויש כאלה שנבנים סביב מנגנון. ספרה החדש של רותו מודן, "לולו וקופיק", הוא מהסוג השני: די ליצור היפוך בביטוי לשוני, כלל או מוסכמה, כדי שהמציאות כולה תתחיל להתעצב סביב ההיפוך. אם, למשל, אפשר לשכפל בננה, למה שלא לשכפל גם אנשים? אם ילד היה קיים מאז ומעולם, איך אפשר לחגוג לו יום הולדת? ואם המבוגרים תובעים מילדים לסיים תמיד את מה שהתחילו, למה שלא תקום אגודה המקדשת דווקא את ההתחלות?
זה המנגנון הקומי של "לולו וקופיק": הנחה מופרכת אחת, שמתייחסים אליה ברצינות מוחלטת. התוצאה היא חגיגה פנטסטית המהדהדת ברוחה את הקו של נורית זרחי, המאופיין בהימנעות מדידקטיות, בכנות רגשית, בעושר פנטסטי ובהומור ביקורתי.גיבורי הספר הם האחים לולו וקופיק: לולו היא אחותו הגדולה של קופיק, אימם אסטרונאוטית ואביהם הוא יו"ר ארגון מגדלי הבננות. כבר מהאפיון המקצועי ברור שהמציאות המשפחתית שלהם אינה מחויבת במיוחד לסבירות. הספר בנוי כמקבץ של חמישה סיפורי קומיקס, שכל אחד מהם סובב סביב סיטואציה מחייהם של לולו וקופיק.
לולו וקופיק | צילום: הוצאת כתר
בסיפור הפותח, "האגודה למען ההתחלה", האם גוערת בשני הילדים שהם מתחילים דברים ואינם מסיימים אותם. לולו מתקוממת: מי בעצם החליט שסיום חשוב מהתחלה? האחים מצטרפים לאגודה למען ההתחלות, שחבריה מקפידים, ובכן, רק להתחיל דברים.
הכי מעניין
"חַבְרֵי הָאֲגֻדָּה מַקְפִּידִים רַק לְהַתְחִיל דְּבָרִים. לְמָשָׁל, אֲנַחְנוּ אוֹכְלִים רַק מָנוֹת רִאשׁוֹנוֹת".
"וְאִם בָּא לָכֶם קִנּוּחַ?"
"מִתְאַפְּקִים. כְּשֶׁמַּאֲמִינִים בְּמַשֶּׁהוּ, חַיָּבִים לָלֶכֶת עִם זֶה עַד הַהַתְחָלָה".
ב"יום לולדת שמח" קופיק פוגש ילד שמעולם לא חגגו לו יום הולדת, מפני שמעולם לא נולד; הוא פשוט היה קיים מאז ומתמיד. האחים ממציאים עבורו "יום לולדת", היום שבו פגש לראשונה את לולו. משחק הלשון לא מתאמץ ומציע שם לרגע העדין שבו אדם מתחיל להתקיים עבור מישהו אחר.
בסיפור "הבננה המשוכפלת", מכונה לשכפול בננות משכפלת בטעות את לולו, וקופיק מוצא את עצמו מול עשרות גרסאות זהות של אחותו. הקומיות איננה נשארת רק באזורי האבסורד והשעשוע אלא מציפה סוגיות פילוסופיות: מה מבדיל מקור מהעתק, אם ההעתק מושלם? ומה הופך אדם לחד־פעמי? מודן, באקט חכם, נוטעת את השאלות והתשובות בהרפתקאות עצמן ושולחת את קופיק לחפש את הבננה היחידה שבאמת יש לה טעם של בננה.
ספר הילדים הקודם של מודן, "סעודה אצל המלכה", שראה אור ב־2010, הפך לרב־מכר אהוב, והוכיח שנועזות ודמיון מתקבלים היטב אצל ילדים כשיש מי שמוכן להציע אותם. גם הפעם מודן, מאיירת ויוצרת קומיקס מעוטרת, אינה חוששת מן הפרוע, המוזר והלא סביר. התוצאה עתירת דמיון ומרהיבה, ולא רק לילדים. כשבת ה־11 שלי קראה את הספר היא אמרה: "נכון שזה מזכיר את הסיפורים של נורית זרחי?"
טוב, כנראה עשיתי את שלי.
עוד המלצות של פנינה גפן
