בתרבויות אינדיאניות, השם שניתן לאישה מבוגרת הוא "אישה חכמה". אישה בגיל הזה נחשבת למי שאוצרת את הידע הקהילתי והמסורתי ולמנהיגה רוחנית. גם בשפת אבותינו, יש קשר הדוק בין המילים "זקן" ו"חכם". בתרבות המערבית, לעומת זאת, השם המפוקפק שניתן לנשים בתקופת החיים הזו מעיד על מעמדן הרעוע בחברה שמקדשת את היופי והנעורים הנצחיים, ומדרבנת נשים לרכוש מוצרי אנטי־אייג'ינג כדי להילחם בסימני הזמן ובתהליכים הטבעיים המתרחשים בגופן.
הסופרת האמריקנית המנוחה אורסולה ק' לה גווין, שפרסמה כמה ספרים בנושא ומצוטטת במדריך שלפנינו, מתארת את הנשים הבוגרות כחופשיות וכמנהיגות. היא מתארת מצב שבו חייזרים נוחתים על כדור הארץ וצריכים לקחת איתם יצור אנושי שילמד אותם הכול על התרבות האנושית. למשימה נבחרת אישה, מפני שהיא ראתה הכול: "אישה שהייתה נערה, והייתה אישה צעירה, וילדה ילדים, וגידלה ילדים וטיפלה באנשים סביבה, והסתכלה למוות בעיניים יותר מפעם אחת בחיים".
אין לנו מספיק אסטרוגן לשטויות האלה | צילום:
שמו השנון של הספר, וגם העיצוב הפופי של כריכתו, רומזים שמדובר בספר קליל שמטרתו לבדר, ואולם לא כך הדבר. הספר הזה מצליח להיות רציני כשצריך ולהתייחס באריכות לתופעות המרכזיות בגיל המעבר של נשים. בכך הוא מצטרף לרשימת כותרים שראו אור לאחרונה בנושא, בהם ספרה של ענת לב־אדלר, "אישה בעונת מעבר", וכן הסדרה התיעודית של ענת גורן, "חם לי קר לי". בכלל נראה שהמודעות הציבורית לנושא הולכת וגדלה, ובכלל זה מופעי סטנד־אפ והסכתים שעוסקים בנשים בגיל הזה, ובבגילאים מבוגרים יותר.
הכי מעניין
הספר מתהדר באמירה המחייבת "המדריך המלא המעודכן והמקיף ביותר לגיל המעבר", ויש בו התייחסות רחבה לשינויים הפיזיולוגיים הכרוכים בו, כמו גם פתרונות מפורטים לקשיים – החל בתרופות שאפשר ליטול כדי לצמצם את תופעות הלוואי ועד לתפריטים יומיים דקדקניים. כדי לשמור על רצף הקריאה, היה כדאי אולי להעביר לנספחים שבסוף הספר את הרשימות המתישות המפרטות סעיפים ותתי־סעיפים של תוספי מזון ועצות לבריאות העור.
לספר שתי מחברות: שלי גרוס, סופרת ועיתונאית שבעבר כתבה בלוג אופנה מצליח; וקרין קידר, מטפלת ברפואה סינית נשית. העורכת המדעית של הספר היא ד"ר מורן שויקה־רבאו, מומחית לרפואת גיל המעבר. הספר מנסה לתת מענה לשאלות רפואיות המטרידות נשים, כמו האם ליטול הורמונים והאם הם מגבירים את הסיכון לחלות בסרטן. מלבד התשובות של הרפואה הקונבנציונלית, נסקרות גם ההצעות של הרפואה האלטרנטיבית. כך נשמר האיזון הנכון ללא הטיה, והקוראות מצוידות בידע שמאפשר להן לבחור. השילוב בין שתי המחברות, שכל אחת מהן מגיעה מרקע שונה, מסייע לשמור על כף המאזניים שקולה.
כיאה לפורמט של מדריך מהסוג הזה, גם כאן ישנם ציטוטים של נשים המספרות בקול ראשון על חוויית גיל המעבר שלהן, ומעוררות הזדהות המשרתת את הסגנון האינטימי של הספר.
מרבית המומחיות וכל המרואיינות ששולבו בספר הן נשים. זוהי בחירה עם אמירה, אולם נקודת המבט הגברית על התמורות שעוברות הנשים הייתה מוסיפה לספר, ואולי גם סקירה מצומצמת על שינויים שעוברים הגברים בגיל זה. כמו כן, חסרה התייחסות ביקורתית יותר כלפי הדרישות והציפיות הבלתי אפשריות מנשים בגיל המעבר בחברה המערבית, וכלפי תעשיות היופי שמגלגלות מאות מיליונים מהפער שנוצר.
תוכן העניינים, המצויר כמפת התמצאות, מציע כותרות משעשעות לצד איורים: "נהר הזעה לילית", "מלון חוסר השינה", "הר געש גלי חום" ועוד. התחושה הכללית שמעלה הקריאה במדריך היא מעין השתתפות בקבוצת תמיכה רגשית או במסע מאתגר, כאלה שההשתתפות בהם חשובה, אך גם משחררת אנחת רווחה קולנית ואפילו חיוך קטן.