לא לקריאה קלילה אבל מספק אוצר של תובנות: הספר על טעמי המקרא

בילדותי לימדני אבא לקרוא בתורה, בטעמי המקרא. אבא, יליד בלארוס, היה בעל קריאה מיומן, ולימד בהתנדבות לא מעט ילדים בגבעתיים את הקריאה בתורה ובהפטרה, במיוחד בני מצווה. הייתי לבעל קריאה במשך שנים רבות, מאז קראתי לראשונה את ההפטרה בראש השנה בגיל אחת־עשרה. בשנים האחרונות אני מלמד את נכדיי בני המצווה לקרוא בתורה ובהפטרה, מתוך רצון שהידע לא יהא חד־פעמי אלא נמשך. גם נכדותינו קוראות לעיתים באירועים או מניינים שוויוניים, ובבית הכנסת אני קורא בתורה תדיר במנחה בשבת ובשני וחמישי. טעמי המקרא חדורים בי.

טעמי המקרא הם נשוא מחקר ענף. פרופ' אדוין סרוסי מהאוניברסיטה העברית, למשל, חקר את דמותו של גיבור תרבות בתחום, חזן בית הכנסת הספרדי־פורטוגזי בלונדון במאה ה־19, רבי דוד אהרן די־סולה, שניסה לחשוף צלילי קדם מתוך המנגינות במסורת הספרדית, ואולי עד בית המקדש. וזו רק דוגמית.

בעל קריאה מרכזי בבית הכנסת "עמליה" בירושלים, שבו התפללתי למעלה מארבעים שנה ושלמרבה הצער נסגר לא מכבר, היה ד"ר אורי אהרן, מוזיקולוג ומנצח מקהלות שטעמי המקרא הם תחום התמחותו והוא בין המובילים בתחום זה בארץ. איש מחקר מובהק, שספרו "הקול והטעם" העמיק לשורשי הטעמים בקהילות ישראל שנדדו מגרמניה לאיטליה. ספרו האחר עסק במנגינות אשכנז לשיר המעלות, המושר בשבת וחג ובאירועי שמחה בפתח ברכת המזון.

גולת הכותרת של עבודתו באה לידי ביטוי בספרו החדש "חן המקרא והדורו כמעין" (השם הוא זכר לשון לשמות שני ילדיו, מעין וחן), שכותרת המשנה שלו היא "להבנת עומק הכתוב בתורה על פי טעמי המקרא". זהו ספר מקורי ושאפתני. הוא מיועד להוסיף נדבכי פירוש לפסוקי התורה על פי הטעמים שהנחילו חכמי המסורה מהמאות האחרונות לאלף הראשון. הוא מבקש להשיב על השאלה מדוע נבחרו טעמים כאלה ואחרים לפסוק פלוני.

אכן, כל בעל קריאה ותיק מורגל בשטף הלשון, וגם אם אינו מדייק בכל טעם וטעם, "המוצר" היוצא מתחת לשונו ממלא את ייעודו. בילדותי היה יהודי ליטאי בשכונתנו, קרוב־רחוק, שאמר לי "העיקר ה'עברי'", כלומר, שהגיית התוכן תהא כראוי. ובנימת חיוך אוסיף, קשיש שהיה מלמד ילדים לקרוא בתורה בגבעתיים היה אומר להם: "חבר'ה, כשאינכם יודעים, קראו מהר".

אבל שונה הסיפור כאן. המאפיין את הספר, שאינו קל לקריאה אלא מחייב העמקה, והמאפיין גם את המחבר, הוא הדקדוק המופתי בעבודת נמלים בנתוני הטעמים ופרשנותם, הקישור ההיסטורי והטקסטואלי למקבילות במקרא. מי שנכון להתעמק ימצא כאן אוצר של תובנות.

אכן, ככל מחבר, גם מחברנו עומד על כתפי דורות קודמים של חוקרי טעמי המקרא, אך אי אפשר שלא להתרשם מחדשנותו המובהקת, בחשיפת דברים "סמויים מן העין" כלשונו, בראיית הטעמים כ"נשמת המילים". מסקנתו המקורית היא חישוף שלושה שלבים של יצירת טעמי המקרא במאות השישית עד התשיעית בטבריה – ממערכות בסיס להרחבה מוזיקלית ולפיתוח טעמים נדירים וצירופיים מיוחדים.

דוגמא מעניינת היא ניקוד מעל האותיות בספר התורה, בעשרה מקומות, שנועדו לשמר את דיוק הנוסח. למשל, בפגישת עשו עם יעקב: "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ" (בראשית לג, ד). המסורת מוסיפה נקודות מעל המילה "וישקהו", ורש"י מסביר כי יש מחלוקת על שום מה הנקודות: "יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו. אמר רבי שמעון בן יוחאי: הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו". הפירוש השני קרוב יותר לליבי, אך עדיין נשאלת שאלה איזו הלכה יש כאן. הרב מנחם זמבה, שנספה בגטו ורשה, הסביר שהאנטישמיות אין לה פשר ואין לה טעם, ורבי שמעון דורש תדיר טעמם של פסוקים, וכאן לא מצא טעם, לכן "הלכה".

הספר בנוי מתודית בסדר מופתי של נתונים, כללים, תבונה, שאלות להוכחה והוכחתן. החריש המופלא הזה יכול לשמש בעלי קריאה, מורי מקרא ודרשני מקרא. אין קץ לרוחב היריעה הפרשנית, וכאן ישנה תרומה מיוחדת במינה, באהבה אין קץ, לטעמי המקרא ולמשמעם. יישר חילו של המחבר.

השופט פרופ' אליקים רובינשטיין כיהן כמשנה לנשיאת בית המשפט העליון