כבר שמו של הספר גרם לי לחוש שאני חייב לקרוא אותו כדי להבין מדוע, למען השם, דרור חייב למות. כאשר גיליתי ששתיים מגיבורות הרומן הן פנסיונריות מגבעתיים, מורות לספרות בנות 74, הנראות כאילו יצאו מהחבובות ומתחפשות לשרלוק הולמס, התחזק רצוני להמשיך לקרוא בספר המתח הטרגי־קומי הזה, העוסק בצוואות, עיזבונות, רמאויות קטנות וגדולות ותככים כספיים בתוך משפחה אחת, אומללה על פי דרכה.
דרור מאור, הבן הלא־יוצלח והמעט נכלולי של דליה, מורה לספרות, משתף פעולה עם עורך דין בצלמו ובדמותו, אבינועם אהרונוביץ, בניסיון לטעון שאימו שרפה את ביתה בגבעתיים מרוב בלבול, כל זאת כדי שהבן ימונה באמצעות בית המשפט לאפוטרופוס שלה ויוכל להשתלט על כספי הירושה שהותיר אביו. אביו של אהרונוביץ, עו"ד בעצמו ומייסד משרד עורכי הדין, מתבייש במעשי בנו ומזהיר את דליה: "זה לא עניין לבדיחות. אם לא תפתרי את הסיפור עם דרור, את תסיימי מסוממת במוסד סיעודי".
בין האם לבנה המנסה לנשל אותה מהירושה - וגרוע מכך, להכריז עליה כבלתי שפויה - שוררת מערכת יחסים חשדנית ועכורה. דרור רואה באימו "זקנה דמנטית ומשוגעת", ואילו האם, שהיא אישה משעשעת אך ביקורתית ואף שיפוטית, רואה בבנה "נוכל, גזלן, שקרן וגם פירומן". היא חושדת בו שניסה להצית במזיד את ביתה על מנת להוכיח שהיא כבר לא אחראית למעשיה, וכדי לשלשל לכיסו את החזר כספי הביטוח.
הכי מעניין
דרור חייב למות | צילום:
מכאן מתפתח רומן קצבי, המתרחש במשך שלושה שבועות מרובי מהפכים והפתעות, עד להפתעה החלקית הנשמרת לסיום. דליה מנסה להבין מדוע בנה מתנכל אליה בדרך מטונפת שכזו. האם זו רק תאוות בצע חולנית, או שמא מאחורי התנהלותו מסתתר סוד שהיא מבקשת לגלות. היא אף שואלת את עצמה היכן כשלה בחינוך בנה יחידה, שאותו כינתה בילדותו "ילד הקינמון שלי", ומאז הפך למעין מפלצת חמדנית.
בצר לה היא מחליטה להחזיר מלחמה שערה. היא מגייסת למשימה את חברתה הטובה מירה, שבעלה נפרד ממנה ובתה היחידה היגרה לדבלין. עד אותו יום, הבילוי היומי של שתיהן הוא הצעדה היומית לבית המרקחת לאיסוף תרופות נגד סוכרת ולחץ דם. "אם יש משהו שאנחנו לא צריכות לפחד ממנו יותר בגיל שלנו, זה מקמטים", אומרת דליה לחברתה בהומור אופייני.
עם הצטרפותה של מירה לצוות הבילוש, השתיים הופכות למעין גרסה של חסמב"ה לקשישים. במיוחד לאחר שמצטרף אליהן הירקן שמיל, איש הסקוריטטה הרומנית לשעבר, המסתיר כמה סודות אפלים מעברו. מרגע ששמיל נכנס לעניינים התמונה מתבהרת אך המציאות מסתבכת, עד שדליה מאור שואלת את עצמה "איך הגעתי לנקודה הזאת בחיים... שהקמתי כנופיה שעוקבת אחרי אנשים, חוטפת ואז כולאת אותם".
העסק מידרדר וכמעט מגיע לנקודת אל־חזור. איש הסקוריטטה מציב בפני דליה את שאלת ה"להיות או לא להיות" – להיות מאושפזת בכפייה, או להיאבק בכל מחיר בבנה. היא משיבה לו בקול רועד: "אם זה דרור או אני... אני בוחרת בי... אם לא תהיה ברירה אחרת, אז דרור חייב למות".
רומן הנקמה המחויך הזה, שהוא ספר הביכורים של קלמנוביץ', מסתיים בסוג של הפי־אנד. גם האם וגם בנה מבינים בדרך הקשה שאולי כל הדרמה הזו מקורה באי־הבנה, ולומדים לקבל בהשלמה מסוימת זה את זו.
"דרור חייב למות" הוא ספר שוטף הכתוב היטב ברובו, למעט מעידות קלות. דווקא אקורד הסיום שלו קיטשי, וחבל שלא נבחר בקפידה סיום מאופק יותר שהיה יכול להותיר את הקוראים עם טעם טוב יותר, כמו פרקיו הקודמים של הרומן.