חמישה ספרי ביכורים מקומיים ששווה להכיר

יום השישי

הספר נפתח בדפיקה בדלת. אסוציאציה שבשנים האחרונות הפכה למלחיצה יותר מכול, ואכן מתבררת ככזו: בעלה של יסכה נהרג במלחמה, ועכשיו היא נאלצת להתמודד עם החיים. רק שבניגוד לעשרות אלפי האנשים שהמלחמה לקחה את היקרים להם מכול, לה יש אפשרות להחזיר את הזמן לאחור, ליום שישי אחד: היא בוחרת ב־6 באוקטובר, יום לפני המתקפה.

אבל הניסיון להעיר את כל המערכות לא פשוט. והיא נתקלת באנשי תקשורת לא הגונים, אנשי מערכת ביטחון אדישים ופוליטיקאים נכלוליים בדרך. זוהי גם דרך מתוחכמת להזכיר לכולנו, במסע בזמן אחר, את כל מה שעברנו בשנים האחרונות. הקורונה, המריבות הפנימיות והתנודות והשינויים בציבור.

שנבל (גילוי נאות: עורך מדור ספרים במוסף השכן) לוקח צעד אחד קדימה את השאלה ששאלנו כולנו מאז 7 באוקטובר: מה היה קורה אם היינו מצליחים לעצור את המתקפה? הסוף, שלא נגלה כאן, עובר בעלילה קצבית, שמשלבת בתוכה קמע אניגמטי של הרמח"ל, קשר זוגי שמתואר על כל מורכבותו, מדינת ישראל על צדדיה הטובים והרעים, ובעיקר – התבוננות יפה ומורכבת בחיים ובאפשרויות שלהם.

אריאל שנבל / כנרת זמורה ביתן תעצומות

תעצומות

הכותבת היא עורכת דין שמספרת על מלחמתה ארוכת השנים להכרה בנשים שעברו פגיעות מיניות בילדותן. דרך המשפט הרציונלי והיבש היא יוצאת יחד איתן לתוך עולם המסתורין של נפשה שלה. ביער הסקויה - כינוי למרחב שבו אפשר לחזור בזמן ולפענח טראומות עבר - היא פוגשת את עצמה הקטנה ואת האמיתות הקשות שהסתירה על עצמה, ובמרכזן פגיעה מינית שעברה בגיל צעיר. כבת לניצולי שואה, שלא רצתה להטריד אותם, היא גם מספרת על ההתמודדות כדור שני לטראומה. במסעותיה ביער הסקויה היא חושפת עוד שכבה ועוד שכבה באישיותה ובאירועים שעיצבו אותה למי שהיא כיום, לצד סיפורים על לקוחות שלה שנפגעו מינית. לצד השפה המשפטית, הן חיות גם את עולם הטיפול ששפתו מביעה הכלה, רכות, גמישות ומורכבות. הספר, מעין ממואר שמשלב בתוכו תיאוריות טיפוליות על טראומה וגם את זיגמונד פרויד כמטפל, מציג תמונה אמינה של מה שעובר על נפגעות ונפגעי תקיפה מינית ונושא גם מסר של ריפוי והחלמה, שכל כך חשוב בימים אלה.

בקה מלר אולשיצקי / ידיעות ספרים

עיר אנשי החול

ביישוב מדברי קטן שהשחיתות פושה בו, חיה לה גילי – שוטרת ואם חד־הורית לילדה בעלת צרכים מיוחדים. המפעל המקומי, שעד כה התפרנסו ממנו רבים מהתושבים, מחליט לפטר אותם ולהביא במקומם עובדי קבלן, במהלך שמותיר את כולם בחשש גדול. את השגרה המעורערת ממילא מנער רצח מסתורי ומזעזע, שאותו גילי מחליטה לחקור. בגלריית הדמויות המוזרות והמדבריות מזדהרת לה משפחת ארמון העשירה והמקושרת: ראש המועצה, אשתו, בתו ממלאת המקום והאח האובד ששב לאחר תקופה במרחק. במותחן הפסיכולוגי, שחלקו אוחז היטב במציאות וחלקו מזדחל מעבר לגבולותיה, החרדה נוכחת כשהפחד משתלט. אבל הפחד הוא לא רק מכוח לא ידוע של אדם שרוצח אנשים, אלא גם מהבדידות שבאה עם מגורים במקום מרוחק, הבדידות של אדם שהוא הורה יחיד לילד שיש לטפל בו, והבדידות הכללית של החיים הפוסט־מודרניים, ודאי בחברה הישראלית, שעברה כל כך הרבה טראומות.

אור רוזנברג / קתרזיס

אחת והיחידה

מיכל חיה את החלום בניו־יורק עם עבודה מכניסה, נני צמודה, ובעל אוהב. ובכל זאת, האימהות משנה את סדרי העדיפויות שלה וגורמת לה לרצות לחזור לארץ, למשפחה, ולמשרה פחות תובענית. כך, בגיל 32, היא מגיעה להיות מהנדסת ביחידה סודית וחוזרת לצבא ולמדים. ואולי גם לשליחות ציונית בלי להתכוון: היא מעוניינת להקים מערכת שתדע למדוד הצלחה מודיעינית, בצורה שתייעל את אופן העבודה ותדייק את העובדים.

מיכל, שמגיעה מעולם ניהול אמריקאי וקר שבו רק הנתונים מדברים, נרעשת לגלות שהמתודות שלה לא מתקבלות יפה, אם בכלל, בעולם יהיר ומנותק שלא מעוניין לבצע דברים בצורה שונה מהרגיל. כתיבת הספר, לפי האמור בכריכה האחורית שלו, החלה לפני 7 באוקטובר, אבל האירוע כמובן נוכח בכל דף ודף.

אילת טלמור–רז / ספרית פועלים הופעת בכורה

שנה וחצי וארבעה ימים

רותם, שהתחתנה עם עומרי, בן לאחת המשפחות העשירות בארץ, לא מרוצה. החיים שלה עכשיו מלאים באירועי התרמה, גידול ילד מתוק, עריכת לשון לעסק המשפחתי של הבעל, ובמאלחשים שונים כדי לסגור את הפער בין הרצונות שלה לבין המעשים. מפגש עם אקס מיתולוגי אחד שהותיר בה צלקות מצית בה רצון לחזור ולפתוח את הפצע מחדש, ואולי גם לטפל בו כמו שצריך.

לכאורה יש לרותם הכול, אבל היא מעורערת ולא מצליחה להתרווח בחיים הנעימים שלה. האם זה כי לא היא אחראית אליהם ולהגשמתם, אלא רק אורחת בהם? האם זה מסיבות אחרות? הדרך לאושר עוברת בתחנות רבות, במקרה של רותם, גם לפריז היא תגיע בחיפוש אחרי האהבה, השאלה היא למי.

ליאור שדמי–שפיצר / שתים