בספר "כד לאמא" מציע צבי בן מאיר עלילה מינורית, פשוטה ונטולת תחכום: רז עמל בחוג קרמיקה על הכנת כד לאימו. בדרכו הביתה, כשהכד המוכן טמון בחיקו, חתול מפתיע אותו בזינוק מבהיל, והכד נשבר. ליבו של רז נשבר גם הוא, אך יחד עם אימו הוא מדביק את השברים והאגרטל מקבל חיים חדשים, עם פרחים בתוכו.
כוחו הגדול של הסיפור טמון לא בעלילה עצמה אלא ביכולתו לשרטט בעדינות ובחמלה דרמה רגשית של ילד. במבט חיצוני הדרמה אינה גדולה לכאורה. הרי חפצים נשברים לפעמים. מנקודת מבט של אדם מבוגר זה "דבר שקורה", אך מנקודת מבט של ילד, מלאכת כפיים שמתפרקת רגע לפני שהיא אמורה להפוך למתנה, הוא רגע של דרמה עזה. בן מאיר מצליח ללכוד את הרגע הזה במילים מעטות. הוא מתעכב על המחנק בגרון ועל השתיקה שמלווה את רז, ומצליח להעביר חוויה שיש בה צער גדול, אובדן כואב ועצב עמוק.
כד לאמא // צבי בן מאיר, איורים: יעל אלברט | צילום: הקיבוץ המאוחד
המחנק הרגשי הולך וגובר עד שרז מגיע הביתה, ואז מתרחשת נקודת המפנה, במפגש עם האם. היא אינה מבטלת את הכאב ואינה ממהרת להציע חלופות. במקום זאת היא מציעה פעולה פשוטה: לאסוף את החלקים ולהדביק.
הכי מעניין
"אֲנִי לֹא יָכוֹל" אָמַר רָז, "אִם אַנִּיחַ אוֹתוֹ הוּא יִתְפָּרֵק". אִמָּא חִבְּקָה אֶת רָז. הוּא הִרְגִּישׁ אֵיךְ זְרוֹעוֹתֶיהָ עוֹטְפוֹת לוֹ אֶת הַגּוּף כְּמוֹ שְׂמִיכָה, וְסוֹף סוֹף הוּא בָּכָה.
עוד כתבות בנושא
הפורקן הרגשי מתרחש בזכות היכולת לחבק את שברון הלב ולהכיר בו. הכד המתוקן איננו חוזר להיות שלם. הסדקים נראים לעין. במובן זה, הספר מציע לילדים מחשבה עדינה על פערים בין תכנון למציאות, על אכזבות קטנות שמלוות כל עשייה, ועל האפשרות להמשיך גם כאשר משהו כבר אינו מושלם.
צילום: אריק סולטן
הכתיבה הצלולה והמאופקת של בן מאיר (גילוי נאות: הכותב במוסף זה) מאפשרת לעקוב אחר התנודות הרגשיות של הסיפור: מההתלהבות הראשונית של רז, דרך האכזבה והצער עם שבירת הכד, ועד לרוך, ההרגעה ותחושת הביטחון שמביאה תגובתה של האם. כך נפרש מהלך רגשי עדין ורב שכבות, שאין בו חיפוש אשמים אלא מבט נדיב ואמפתי על שבר, כאב ותיקון.
איוריה של יעל אלברט מעמיקים את המהלך הרגשי של הסיפור, בין השאר בזכות דמותו של החתול, מחולל התאונה בשוגג, שהופך בידיה לבחירה איורית חכמה ונוגעת ללב. בטקסט עצמו הוא מופיע רק כמי שגרם לכד להישמט, אך האיורים מעניקים לו תפקיד סיפורי: מרגע שמתברר כי הוא זה שגרם לנפילת הכד, הוא נצמד לרז, מבטו המודאג מלווה אותו לאורך הדרך, מוודא שרז לא יישאר לבד אף לרגע. רק כאשר האם מקבלת את פניו של רז והופכת לכתובת רגשית עבורו, החתול הולך לדרכו.
הכד הנשבר בסיפור הוא יותר מחפץ עלילתי; הוא הופך לדימוי של שברון לב ואובדן. אף שאין דרך להשיב את מה שהיה בדיוק לקדמותו, הסיפור מציע שמן הסדק עצמו יכולים לבקוע נחמה, רוך, ואולי אף צורה חדשה של תיקון.
עוד כתבות בנושא
