מצה עם אבוקדו וחמאה וקמצוץ מלח
יש אנשים שלרגעים אינספור במהלך החג שואלים את עצמם: איך הגעתי לכאן? איך קרה שאני עומד במטבח, בשעה עשר וחצי בבוקר, אוחז קפה טייסטר צ'ויס ביד אחת ובשנייה דיקט עשוי קמח ומים מרוח בפרי ירוק ושומני. אבל לא אנחנו. בשבילנו זה פשוט תענוג. החדגוניות של הטעמים שעושה לנו סדר בראש.
מצה, כידוע, היא תופעה. היא לא לחם, היא לא קרקר – היא סוג של יציר כלאיים, עם סיפור מיתולוגי: בצק שלא הספיק לתפוח, ששרד אלפיים שנות גלות והפך למוצר צריכה בסיסי בכל בית, אבל לשבוע אחד בלבד. מצד אחד – נוסטלגיה. מצד שני – מערכת יחסים מורכבת עם מערכת העיכול. איכשהו המצה מצליחה לאחוז בשני קצות החבל. עם חשיבות של מאפה מרכזי ומשביע ובה בעת מתפקדת כמו צנים קריספי ופריך שלא ייכנע ללחות של העגבנייה המונחת עליה. בלעיסות ובקראנצ'ים יש משהו נפלא, ממכר, אם נתת ביס נתת עשרה. והכי יפה זה שלפחות במהלך השבוע של החג התענוג הזה נמצא בכל מקום וב־12.90 שקל לק"ג! בסוף, בין כל המתכונים המסובכים, המרקים והקניידלך, קדרות הבשר ו־101 גרסאות של תפוחי אדמה, מה שנשאר איתך זה הטעם של משהו פשוט, קצת שבור, שקיבל חיבוק ירוק והפך לארוחת פסח מהירה ובלתי נשכחת.
"צ'יקן מארביה", מנת עוף קלאסית בכל בית יהודי אמריקני שהתאהב בסגנון הים–תיכוני
במנה העיקרית נבחן את מנת הדגל של ליל הסדר בבית משפחת פרידמן. תבשיל כרעיים וירכיים מתבשל לאט־לאט ברוטב עשיר עם שום פלפל ושמן זית, אורגנו קצוץ, עלי דפנה, שזיפים מיובשים, שפע של זיתים מגולענים, נגיעה חומץ ושלוק יין לבן (כמו שאנחנו אוהבים לומר, 'קצת יקר אבל שווה כל שקל'). התבשיל בושל כל צורכו עוד לפני החג ואז ישב על הפלטה והמשיך לבעבע ולהתרכך מ"קדש" ועד "שולחן עורך". כל כך רך שכמעט אי אפשר להבחין מבין החתיכות שבצלחת מה הגיע מהפולקע ומה מהמשולש. מבחינתנו מנה מספר אחת, אבל אף פעם אל תסמכו על מישהו שמבקר את האוכל של אמא שלו. למה דווקא את התבשיל הזה אוכלים כל שנה ושנה בליל הסדר? נו מה, כדי שישאלו התינוקות.
עוגיות מצה עשירה
או בשמו האמיתי הדבר הלא מוגדר הזה. בין שמצופה ובין שאינו מצופה, אתה אף פעם לא יודע אם טעים לך או שמדובר במקרה עוגייתי של תסמונת שטוקהולם. והתזמון של העוגייה הזו גם כן, אי אפשר לאכול אותה לפני הפסח, הרי יש בה קמח מצה, ואם נולדת בארצות הקור האשכנזיות הרי שאסור לך גם לאכול אותן בחג, מתי אפוא נותר לנו לצרוך את האושר הזה?
