01 זיכרון ילדות תרבותי. אמא שלי אהבה לקחת אותנו לקולנוע. המשפט הזה לא נשמע שבלוני כשיודעים שגדלתי במשפחת אדמו"רים, אולם בשנות השישים והשבעים החברה החרדית לא הסתגרה ולא התבדלה. רוב החרדיות הלכו אז לקולנוע. רק הנשים. בדרך כלל עם חברותיהן, לעיתים גם עם ילדיהן. אני ואחי הקטן ראינו "סרטים תינוקיים" כמו שלגייה ובמבי. כמה קינאתי באחי ואחותי הגדולים שהלכו ל"סרטים של גדולים". הצירוף הזה הילך עליי קסם. עולם מסתורי ונחשק שאין לי בו חלק. אבל כשהייתי בת שש אמא שלי פתאום הכריזה שהיום אני הולכת יחד איתם. ככה, בבת אחת, בהחלטה של רגע. אני זוכרת איך צעדתי זקופת גו והלומת אושר כל הדרך לקולנוע שלום בפתח־תקווה. שום סרט שראיתי מאז, נפלא ככל שיהיה, לא דמה לחוויה המסחררת שחוויתי עם שני קונילמל בשנת 1966.
02 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. עם אדל, בתו של הבעל שם טוב, גיבורת ספרי הקודם. סליחה שאני דוחפת את הדמויות של ספריי לכל תשובה, אבל זה מה שקורה כשנותנים לסופר לדבר על גיבורי התרבות שלו. הייתי שואלת את אדל שאלות רבות, אבל העיקרית שבהן היא זו: למה לא הכרזת על עצמך כיורשת של אביך? הרי ידעת שאת האדם שהכי מתאים לתפקיד! כמה כאב ותסכול והחמצות יכולת לחסוך לנו, הנשים היהודיות, אם הייתה לנו אישה מנהיגה כבר במאה ה־18.
03 ספר שקראת פעמיים. אני לא קוראת פעמיים שום ספר מלבד הטקסטים הקנוניים של התרבות היהודית (תנ"ך, ספרות חז"ל, הגות יהודית, חסידות וכו'). כשאני מתגעגעת לספר שכבר קראתי אני פותחת אותו באקראי וקוראת משפט פה – משפט שם. אף פעם לא יותר. החיים קצרים. בקושי אספיק לקרוא מאית מהספרים שהייתי רוצה.
04 מה מצחיק אותך. תינוקות שמגלים את העולם. אני מתפקעת מצחוק למראה תינוק שחוקר חפצים חדשים בפיו ובלשונו, שמתבונן בהיקסמות ברגליו הבועטות באוויר, שזוחל בשיפוע ומתגלגל בהפתעה. שצועק מרוגז כשהציורים בשטיח לא נתפסים בין אצבעותיו. הצחוק שלי מלווה בקנאה. כל כך הייתי רוצה להיפעם כמו תינוק מן הדברים הפשוטים של החיים.
05 מה המאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו. שום. אני ילידת הארץ, אך ממוצא רומני. אין אצלי להתחיל לבשל בלי לקצוץ קודם כמה ראשי שום. ראשים. לא שיניים! ילדיי קנו לי פעם גלידת שום. כן. באמת. זה כנראה המאכל היחיד ששום לא בא לי בו בטוב.
06 עם מה את נרדמת. עם האפליקציה של עברית. אמנם אני אוהבת ספרים אמיתיים. עם הדיו והנייר והריח. אבל עיני שכבדו משנים ובעלי שנרדם שלוש שעות לפניי הובילו אותי לפלא הספרים האלקטרוניים. אור מועט. אותיות גדולות. והרבה שקט. כל מה שאני צריכה בשביל לבלוע ספרים בשעות הקטנות של הלילה.
