כןכן נוסע לבית של לאלא ושואל אם לאלא רוצה לחמניות. 'לא' עונה לאלא. כןכן שואל אם לאלא רוצה מנורה. 'לא' עונה לאלא. ואז שואל כןכן אם לאלא רוצה להצטרף אליו לטיול במכונית. 'לא' עונה לאלא. עכשיו כבר נמאס לכןכן. לאלא עונה כל הזמן 'לא'. לאלא יודע להגיד 'לא' במאה שפות בערך.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מצלמה ביתית: מחשבים מסלול מחדש
– מסע לנבכי הפוליטיקה ההודית
– ההקדשות הדתיים ממתינים למבוגר אחראי
"כן" ו"לא" הן אולי המלים השימושיות ביותר בכל שפה. הן אבני הבניין הפשוטות, המטעינות את המשפט במטען החשמלי – החיובי או השלילי – המתאים לו. אולי די בזה כדי להסביר את העיסוק האובססיבי של ספרות הילדים בצמד המילים האלה. אבל עיסוק בהפכים הוא עניין ממולכד, שבכוחו להפוך יצירה לפשטנית ומגויסת לטובת הדידקטיות ושמירת הסדר הטוב.
מ"כן גורו ולא גורו" הווירטואוזי של שלונסקי, דרך "הדובון לאלא" של אבנון ו"אלונה לא" של רימונה די־נור, נידונו ההבדלים התהומיים הפעורים בין אנשי הכן לאנשי הלא בכל מיני אופנים וגישות ובמידות שונות של הצלחה. לכבוד צאתו לאור בעברית של ספר נורבגי מתוק וגדוש חן בשם "כןכן ולאלא", ראוי בהחלט לשאול מה מחלץ סיפור כזה ממלתעות הקלישאה והטרחנות האורבות לפתחו, שכן הספר החדש מצליח בכך מאוד, היכן שרבים וטובים נכשלו.
אולי זו החיוביות הפשוטה והשליליות הטהורה של שני גיבוריו, שלא "עושים עניין" או אידאולוגיה מהתפקיד ומהזיהוי המסוים שנפל בחלקם, ורק פועלים כטבעם. או אולי זו התחושה ששתי הדמויות מתוארות בחיבה ובעין טובה, ועם זאת ללא שום זיוף או אילוץ. וזו גם האקראיות המשונה שמלווה את עלילת הסיפור במעין היגיון חלומי רך. כל אלה יחד מצטברים כנראה לכדי יצירה מלאת כנות, כריזמה וקלות תנועה. עליהם נוסף עוד איזה רכיב נעלם שקשה ללכוד ולכנות במילים, אך נדמה שהוא תמיד נמצא היכן שיש חן; מעין יציר כלאיים של הומור עצמי עם מודעות לערכו של הסיפור.
כןכן חושב: אולי הוא יכול לתכנן משהו שיגרום ללאלא להסכים לעשות יחד משהו נחמד. כןכן חושב כל הערב וכל הלילה. בבוקר התכנית מוכנה. כןכן נוסע אל לאלא ושואל: "בוקר טוב לאלא, אתה בטח לא תגיד לא לסיבוב במכונית?" "לא" עונה לאלא , וככה כןכן ולאלא יוצאים לטיול במכונית.
השניים מתמידים כמעט לאורך הסיפור כולו בעמדותיהם הראשוניות, וגם כשחל שינוי אצל כל אחד מהם הוא מתואר באופן אגבי כמעט, נטול דרמה או קתרזיס. הטבעיות הזו שבה פועלות הדמויות, נפלאה באמינותה ובחירות שהיא מבשרת עליה: חירות התנועה וההשתנות, והפטור מחובת הדיווח עליהן. ואף שהטקסט בגב הכריכה מבטיח לקוראי הספר כי גיבוריו "יוצאים להרפתקה מפתיעה ומשעשעת ומלמדים אותנו על דו קיום בין חברים שאופיים שונה בתכלית", למרבה המזל הספר עצמו מתעלה הרבה מעל להבטחות חבוטות כאלו.
בתום הקריאה אנחנו לא יודעים יותר על רזי החיים בדו קיום, וקשה גם לומר שיכולתם של הקוראים לקבל את האחר משתכללת מאוד בעקבותיה. כןכן ולאלא בסך הכול מזכירים לקוראיהם את השמחה שטמונה באפשרות להיות מי שאת/ה, בלי כובד העול שבתביעה המתמדת להצטדק, לנסות להשתנות בכל דרך, או לכל הפחות להתייסר מאוד. "כןכן ולאלא" הוא ספר שמח על חברות ועל עצמיות, ועל היכולת של שתיהן לדור יחד בסיפור אחד.
כןכן ולאלא
כתבה ואיירה: קארי סטאי
מנורווגית: סבינה מסג
עם עובד, 2020
