

במשנה מפורסמת שעוסקת בכפרה ביום הכיפורים אנו פוגשים תרחיש שמבהיר את העיקרון שעומד בבסיס דברי חז"ל

שתי סוגיות רצופות מציגות בפנינו שני סוגים של מחלוקות. היחס של הגמרא אליהן מסביר הרבה

בדיון על עבודת הקורבנות עולה ההבדל הגדול בין עבודת השם לעבודת כוכבים

המתח בין חשיבות הכפרה לחשיבות הקדושה שבהיכל הוא אותו מתח שאנו מתקלים בו לאורך התלמוד שוב ושוב


בדיון על עבודת הכוהנים במקדש, מגיעים חכמים למסקנה שמהדהדת הרבה מעבר להקרבת קורבנות

כשהגמרא מספרת לנו את הקושי של שלמה בהבנת פרה אדומה, היא מלמדת אותנו את משמעות האמונה

לשיטתו של המתיר לכהן שנטמא להקריב קורבן ציבור מלכתחילה, הקיום המיטבי של מצווה אינו הערך העליון

הבחירה בנו כעם סגולה, לחם העוני שמסמל את ראשיתה של החירות והמרורים שבנו את עמוד השדרה שלנו





מתוך סוגיה תלמודית על שמחה וקורבנות עולה מחלוקת מרתקת שאת הסינתזה בה אפשר למצוא בחגי ישראל


מנהג מקומי שסיפק פירות לנזקקים בשבת מזכיר לנו שמצוות שבין אדם לחברו הן לא הכול






מחלוקת בדין טלטול תפילין בשבת חושפת שתי גישות סותרות של חז"ל להשפעה חברתית

האמורא המבריק שאיבד את זכרונותיו ונאלץ ללמוד את שידע מחדש, מלמד אותנו שהתורה חשובה יותר מהכול





