

החידוש במסיבת החומש של עקיבא לא היה הסושי אלא ההבנה שיש תורה שמחוברת לחיים

לתרבות יש תפקיד להראות לבני אדם את עצמם. עוד לפני מוסר ההשכל, הרעיון או התוכחה

בקבלת שבת בבית הכנסת עדס בנחלאות, נזכרתי בייאוש שנגרם לי מדבריו של הרב יצחק יוסף


חדוי סגל ראתה דווקא באשר תורג'מן את השידוך שנקבע לה מששת ימי בראשית


חננאל עשה לקראת החגים כל מה שצריך, אבל הלב שלו היה במקום אחר





ההצעה של מירה לעבוד בעיתון הייתה יכולה להיות הרגע שישנה את חייו של חיים, אבל גם זה שיסכן אותם

כדי לשלוח מייל נדרש לחיים אומץ, אבל הוא הרגיש מוכן. ואז הגיע טלפון מהעורכת


בעולם החרדי מתרחשים עימותים שמחשיכים את אורה של התורה, אבל בתוך כל חורבן יש גם ניצוצות של תקווה


חיים היה מוכן לוותר על העבודה במאפייה בשביל נחמה, אבל האם היא תסכים לחזור אליו?

חיים לא סיפר לה עדיין שהוא עובד, הוא העדיף לחכות קצת כדי שתכיר אותו

לידיעת הקורא יצחק שהפך לשמואל: אפשר להיות בעד גיוס ועדיין לאהוב את עולם הישיבות

ישיבה היא כמו בית פרטי שאין בו כניסה גם לתלמידי ישיבות אחרים



בחורי הישיבות הם במידה רבה תינוקות שנשבו, אבל על ההנהגה החרדית לעצור את לופ הסיסמאות בנוגע לגיוס


באוצר הספרים, שהוא המפלט מהמולת בית המדרש, מצאתי ספר אחד שהיה נווה מדבר

למרות החברות והאהבה המסלולים השונים של אביעד וחיים הרחיקו ביניהם





בתוך המסלול הכללי שכולנו הלכנו בו, לכל אחד הייתה גם את הדרך שלו

שווה להרים את הראש ממלחמות היהודים ברשתות החברתיות אל המציאות בחיים עצמם






בלי לשים לב צבי ושייקה גלשו לסוגיות שמעסיקות חתנים בבית המדרש

דמותו של האברך החרדי במערכון הייתה רחוקה מאוד מלהראות כזו שיכולה לשאת על גבה את המסר הסאטירי הנוקב


צבי כבר לא רוצה להיות בדיוק כמו בועז ובכל זאת הוא מודה בליבו לצה"ל



החיים של צבי נמזגו לתוך החיים של רחל, והחיים של רחל נמזגו לתוך החיים של צבי




