אחד הנושאים המוזכרים בליל הסדר, שנאחל שיעבור לכולנו בבריאות בע"ה, הוא גזרת פרעה על הרג התינוקות העבריים עם לידתם: "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ". ציווי זה מביא לידי שיא את שעבוד בני ישראל במצרים, ויהפוך גם לנקודת המפנה שתביא לגאולת ישראל. בעניין זה מבקש אני להביא לפני הקוראים את דבריו של אחד מגדולי עמנו, פילון איש אלכסנדריה, בפירושו למצוות ספר שמות (על החוקים לפרטיהם, ג, 110). דבריו חשובים במיוחד כי הם מהווים עדות חשובה לתרבות העולם שבו הוא חי, עולם שהיה מוכר לו היטב.
את דבריו כותב פילון על בסיס ההתייחסות המקראית לפגיעה באשה הרה, המתרחשת בעקבות מריבה בין אנשים (שמות כא, כב): "וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ". פילון לומד קל וחומר, ומצביע על פשע חמור יותר המתרחש. קולו של פילון לגבי פשע זה הוא ייחודי בתרבות העולם העתיק. חוקי העמים לא טיפלו בכך, ומעניין שאף הפילוסופים של התקופה העתיקה כלל לא התייחסו אליו:
"נטישת התינוקות – מעשה חילול שנעשה לדבר שבנוהג אצל רבות מאומות העולם". הנוטשים "לוקחים את התינוק למקום מבודד… בתקווה לישועתם כטענתם". כביכול, כדי שמישהו ימצא את התינוק וייתן לו מחסה ומקלט. אלא שהמציאות האמיתית כמובן אכזרית יותר: "לאמתו של דבר הוא יהיה נתון לייסורים מדאיבים ביותר". וכאן קוראים אנו תיאורים מזעזעים: "חיות טרף… מתענגים על היילוד, סעודה טובה שהגישו להן מגיניו הטבעיים… אביו ואמו. והעופות הדורסים עטים על שרידיו וחוטפים אותם… אם הקדימו והבחינו בו הם נאבקים עם חיות השדה על הגופה כולה".
אבל לא רק נטישה בלבד שכיחה: "אלה ממיתים את היילוד במו־ידיהם, עוצרים את נשימתו… וחונקים אותו באכזריות ובקשיחות לב נוראה". ויש אחרים, ודאי גם במצרים, שנהגו לעשות לצאצאיהם את מצוות פרעה: "משליכים אותו לנהר או למצולות הים, לאחר שתלו עליו מטען כדי שיכבד משקלו ויטבע מהר יותר".
מעמדו של העובר
רצח תינוקות בצורות שונות ומשונות מקובל היה ברוב או בכל תרבויות העולם העתיק, הן מסיבות פולחניות והן מסיבות אגואיסטיות, כפי שמתאר פילון. אולם תופעה זו נוכחת איתנו עד עצם היום הזה במקומות שונים בעולם ולא אכנס כאן לשאלת ההפלות, שלהן מתנגד פילון באופן מוחלט, אם העובר התפתח והבשיל: "משל לאנדרטה המונחת באולפן הפַסל, שאינה חסרה דבר לבד מהוצאתה החוצה ושילוחה". על כך הוא קורא את הפסוק: וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ".
פירושו אינו תואם את הפירוש החז"לי. לפיהם המילה נֶפֶשׁ מתייחסת לאישה ההרה בעוד לפי פילון היא מתייחסת לעובר שכבר יכול לחיות בזכות עצמו. ההבדל בין חז"ל לפילון מעניין וחשוב. חז"ל הבחינו באופן יסודי בין עובר, כל זמן שהוא ברחם אמו, אפילו אם "כָּלו לו חודשיו", דהיינו ה"אנדרטה" המוכנה של פילון, לבין תינוק שנולד. דבר זה מאפשר הפלה מתוך מניעים רפואיים במקרים מסוימים, קל וחומר כדי להציל את האישה בזמן לידתה ממש – מצילים את ה"אולפן" על חשבון ה"אנדרטה"! ואכן כך קוראים אנו במשנה (אהלות ז, ו): "הָאִשָּׁה שֶׁהִיא מַקְשָׁה לֵילֵד, מְחַתְּכִין אֶת הַוָּלָד בְּמֵעֶיהָ וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים, מִפְּנֵי שֶׁחַיֶּיהָ קוֹדְמִין לְחַיָּיו".
דבר זה מהווה אחת הדוגמאות שבהן יש הבדל יסודי בין ההלכה היהודית לנוהג הנוצרי, וזאת למרות שיש בהריגת עוּברים יסוד מסוים של רצח, כפי שמבצבץ בכמה מקורות. כך למשל קוראים אנו בפירוש למשנה של בעל התוספות יום טוב (נדה ה, ג) את סברתו: "דדווקא היכא דאמו חיה לא מחייב ההורגו", עד שיוולד, מפני "שתלוי [העובר] קצת בחיות אמו". "אבל היכא דמיתא" – כלומר במקרה שהאם מתה, והעובר עוד חי, "חייב [ההורג את העובר] משום דכמונח בקופסא דמי". "מונח בקופסא"! כאנדרטה המונחת באולפן הפסל. והיום בטכנולוגיה המודרנית, אפשר להחליף קופסא בקופסא עוד לפני ה"משלוח"… ורק נגענו בסוגיה הענקית והמסובכת הזאת.
במזרח ובמערב
אך נחזור לגזרות פרעה. לפי פילון, אלו הפוגעים בתינוקותיהם מודרכים על ידי "אהבת התענוגות", אלא שהוא מוסיף שמאחורי התנהגות זאת מסתתרת שנאת האדם: העמים מאפשרים את רצח התינוקות "בשל שנאת האדם הטבועה בלבם". קביעה זאת היא לדעתו ברורה מעצמה, ומי שלא יסכים איתה הינו רק "אוויל עד כדי כך שיסבור כי מי שלא עשו חסד עם בשר מבשרם, יטו חסד לזרים".
ניתן לחשוב על נוסח "מתון" יותר שיישמע פחות אלים ויותר תקין מבחינה תרבותית־פוליטית. ואכן ייתכן שאין אנו צריכים לדבר על שנאה אלא על פוֹביה, "אינְפַנְטוֹפוֹבְּיָה" – פוביה מילדים. בצורה זו או אחרת, רוב העולם חולה בפוביה זאת על סוגיה השונים. בכמה מדינות במזרח הרחוק התהפכה הגזרה, ושם כבר התפתחה מסורת הפוכה ממצרים: כָּל הבת הילודה הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכוה וְכָל הַבן תְּחַיּו, כי הבן מהווה כוח פרודוקטיבי המסוגל לתמוך בהורים בסין הכפרית, או מי שיפזר את אפר גופת אביו בגנגס לאחר מותו בהודו, והבת מהווה עבורם רק עול. כמובן שהטכנולוגיה המודרנית, קרי האולטרה־סאונד, הוא אשר בוחר את הקורבנות למוות לפני שיוולדו. מתוך כך, עיוות היחס בין המגדרים מטיל כבר היום טרגדיה נוראה על ארצות אלו.
ובמערב הליברלי והשבע? שם האינפנטופוביה היא אוניברסלית ואינה מבחינה בין המגדרים. היא הפכה לפוביה שהורסת את המשפחה מתוך "אהבת תענוגות". וכך, העולם הפוסט־מודרני נסוג במידה מסוימת לתרבות עבר זוועתית זו, וכך נוצרת חברה שאינה מסוגלת לשרוד ולשמוע את שעון המוות המתקתק ומונשמת באופן זמני על ידי יבוא של אוכלוסייה מתרבויות אחרות שבהן חרוצים יותר ב"פרו ורבו". ואכן בתרבויות אלו מביאים ילדים לעולם, והם לכאורה חופשיים מהאינפנטופוביה. אולם האם הם אינם הופכים את הנשים לשבויות, שבי המשתקף בחזרה לבגדי הכליאה המסורתית? והאם אין אינפנטופוביה בשמחה המלווה את הפיכת בניהם לרוצחים מתאבדים ולפצצות חיות?
/ /
מילהלסיוםכל הבן היילוד
