לא ככה ציפו אנשי משרד החוץ, אנשי ההסברה, וגם לא ראש הממשלה, לסכם את האפיזודה הנוספת של "משטי החירות" לעזה. שום דבר לא היה אמור להיות אקראי בסיפור הזה. הקבינט המצומצם כונס פעמיים, ונתניהו אף ביקש וקיבל ביטול דיוני בבית המשפט לשם כך, רק בשביל לקבוע כיצד ישראל תפעל. המבצע עצמו נוהל בנוכחות ראש הממשלה בבור חיל הים, כדי לוודא שהוא מבוצע כפי שהוחלט - באופן מקצועי, נשלט, עם אפס הזדמנויות לפרובוקציות של משתתפי המשט.
סיבת הבחירה לעצור את המשט בשקט אינה אקראית, ואינה ותרנות בלתי מוסברת של ישראל, אלא הבנת מטרות המשטים - לא להגיע לעזה, הם יודעים שהם יעצרו בדרך, וכבר מזמן שמשתתפיהם כלל אינם טורחים להעמיס עליהם סיוע, אלא ליצור רעש תקשורתי עולמי. רעש שיביא לעוד משטים, שיביאו לעוד פרובוקציות, שיגבירו את הלחץ המדיני עוד ועוד. לכן, ההבנה הישראלית היא שצריך לנהל את עצירת המשטים בפרופיל נמוך ככל הניתן, באופן שנוטל את העוקץ מהאירוע.
המבצע תוכנן בקפידה, ובוצע בשלמות. ספינות המשט נקטפו בזו אחר זו כמעט בלי רעש תקשורתי בפעולה של השייטת הרחק מחופי ישראל לנמל אשדוד. המוקש הדיפלומטי שהטמינו לנו ארדואן וחמאס נוטרל ללא נזק או נפגעים. ואז הגיע בן גביר.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
במופע של ילדותיות וטעם רע הופיע בן גביר על דעת עצמו לפגוש את העצורים, לאיים עליהם, לצלם אותם אזוקים ומושפלים, והפך את סיפור המשט שכבר נוטרל לתקרית דיפלומטית מול המדינות מהם הגיעו המשתתפים שדורשות מישראל להתנצל, והסיפור התקשורתי שכבר נקבר קבורת חמור זכה לחיים חדשים. במקום שהסיפור יעלם, הגיע בן גביר, וחילק למשתתפי המשט מתנה. סרטון אחד שהוא הוציא מנמל אשדוד, השיג יותר אפקט, מבחינת משתתפי המשט, מאלף ראיונות.
עכשיו, זה לא משנה מה אתם חושבים על הצביעות של מדינות שאזרחיהן מנסים לפגוע בריבונות הישראלית ואז מתלוננות על היחס. זה גם לא משנה מה אתם חושבים על האופן שבו ראוי לטפל במשטים. זה אפילו לא משנה אם אתם תומכים בגישה של בן גביר בנושא. השאלה היא שאלה של משילות.
כן כן, אותה משילות שהימין כל כך אוהב להישבע בשמה ולבקר, בצדק, את הגורמים הלא נבחרים שמונעים מהממשלה לבצע את החלטותיה, אותה משילות שבן גביר מדבר בשמה יומם וליל, היא זאת שנפגעה מהמופע הגרוטסקי של השר לביטחון לאומי בנמל אשדוד.
משט לעזה באפריל 26' | צילום: AFP
כי במדינת ישראל יש ראש ממשלה. ויש שר חוץ. ויש אופן קבלת החלטות, ויש אחריות של הממשלה, כל הממשלה, למדיניות שהתקבלה. ואם המדיניות עליה הוחלט היא לצמצם ככל הניתן את האימפקט של המשט, מצופה מהשר לביטחון לאומי לכבד את החלטות הממשלה בה הוא חבר. לא לנהל מדיניות עצמאית, ואז לנזוף בשר החוץ שהתבטא כנגדו בטענה ש"ישראל הפסיקה להיות ילד כאפות".
אם בן גביר מתנגד למדיניות הממשלה, הוא מוזמן להשפיע עליה, ואם היא כל כך בלתי נסבלת בעיניו, הוא מוזמן להתפטר כדי לא לקחת עליה אחריות. לא להרוס, במודע, את מדיניות הממשלה עליה הוחלט, כי הוא מבין טוב יותר. בדיוק כמו שחייל בלבנון לא יכול להחליט על דעת עצמו לפגוע בסמלים נוצריים ולפרסם את זה, גם אם הוא חושב שזאת המדיניות הרצויה, כך שר לביטחון לאומי לא יכול להחליט להפר את מדיניות החוץ של הממשלה בשביל פוטו-אופ לבחירות, גם אם הוא סבור שכך ראוי לפעול.
שלוש וחצי שנים הן זמן ארוך מספיק כדי להבין שאיתמר בן גביר אינו מבין את תפקידו ואת מעמדו, וכנראה כבר לא יבין. הוא ימשיך לחתור תחת הממשלה בכל הזדמנות שתהיה לו, בשביל להראות שהוא יותר גבר גבר מכולם, לקול תשואות מצביעיו הפוטנציאליים. אם ראש הממשלה לא יתערב, ויציב לו גבולות, אם נתניהו לא יוכיח שגם מול ממשלתו הוא מסוגל לבטא משילות, פארסת הסרטון מהיום לא תהיה הפעם האחרונה שבה בן גביר יגרום לנזק.
עוד כתבות בנושא
