איך אפשר לומר שהרצל הוא חלק מציר ההנהגה הציוני של הציבור המסורתי (הרצל, בגין, ביבי)? הרי ידוע שהוא אנטי־רבנים, ושהדמות השלילית והמתנגדת לציונות בספר שלו "אלטנוילנד" היא דמות רבנית, הרב גאייר. אכן כך ידוע ומקובל לטעון בפולמוסים על יחסו של הרצל לדת ולאמונה היהודית, אבל צריך לשים לב לדמותו של הרב גאייר ב"אלטנוילנד".
הרצל מציג את הרב ד"ר גאייר כמי שהוציא מתוך סידור התפילה את ציון וירושלים. מי הוציאו את ציון וירושלים מתוך התפילה? רבנים רפורמים. אם כך, אי אפשר להשתמש בדמות של הרב גאייר כהוכחה ליחסו השלילי של הרצל לרבנים, שהרי הוא מצויר בכלל כרב רפורמי. ואם לא די בכך, בולטת מאוד העובדה שהשם שהרצל הסופר בחר לגיבור הרבני השלילי, הרב ד"ר גאייר, נושא צליל כמעט זהה לשמו של "אבי התנועה הרפורמית", הרב ד"ר גייגר. גאייר – גייגר. יש פה כמעט הומופון.
הרב שך החרים את גמרת שטיינזלץ? למה?
הכי מעניין
לכאורה, אי אפשר שלא לברך על המהפכה המרעננת בדמות הגמרות המבוארות, המנוקדות והמתורגמות של הרב שטיינזלץ. זו הרי מהפכה שמאפשרת בעצם לכל מי שחפץ בתורה להגשים את המימרה: "תורה מונחת בקרן זווית, וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול". איך אפשר למצוא בזה רע? מתברר שאפשר.
קודם כול, הרב שך טען שנמצאו בגמרות המבוארות שיטות ועמדות פסולות מסוג ביקורת המקרא. אבל זו לא הנקודה המרתקת. לשיטתו, תורה צריך ללמוד ביגיעה ובעמל ולא בקלות. הוא הפך את גמרות שטיינזלץ לדבר שהוא "מוקצה מחמת פדיחה" בציבור החרדי. אפילו אני החבאתי את הגמרות המפורשות במדף התחתון, כי חששתי שבחורי ישיבות שנהגו לבקר, יאבדו את כל ההערכה כלפיי. פעם סיפרו לרב שך על רב שלומד בגמרות מבוארות אלו, והוא התבטא ואמר: "הרי זה דומה לאדם מבוגר הלומד אל"ף־בי"ת, איך תלמיד חכם כמותו לא מתבייש ללמוד בגמרות האלה בפרהסיה".
חשוב במיוחד מכתב הרב שך אשר כלל שורות משמעותיות להבנת הרעיון הכי בסיסי של החרדיות על פי הרב שך. באותן שורות השיב הרב למי שיטענו כי כתוצאה מפסילת הלימוד בגמרא המבוארת והנגישה, יתמעטו הלומדים. שימו לב למילים הבאות, שהן יסוד חשוב להבנת החרדיות: "מחובתנו לשמור על פך שמן הטהור בטהרתה ולא על הריבוי האינו טהור, ומעט מן האור דוחה הרבה מהחושך".
מהו השקר הכי גדול ש"ישראל הראשונה" מוכרת ל"ישראל השנייה" כאמת מוחלטת למרות שהוא ממש לא?
שאין דבר כזה "ישראל הראשונה" ו"ישראל השנייה" (זה לא מרוע. זו גם הכחשה עצמית טבעית. מעמדות עליונים ופריווילגיים לעולם ינסו להכחיש את קיומם של מעמדות ופריווילגיות באשר הן. אחרת הם ייאלצו להבין שמה שהשיגו בחיים שלהם קשור גם לפריווילגיות שלהם ולחסימה של מתחריהם המזרחים).
מה ההבדל בין הלימוד הקלאסי מסיפור עקדת יצחק, ובין מה שילמד ממנו המסורתי?
זו סוגיה חשובה להבנת הפילוסופיה המחשבתית של המסורתי. הלימוד הקלאסי הוא שחובתנו לעמוד בניסיון ה־אלוהי ולציית לו בכל מחיר, גם אם הא־ל דורש להקריב את ילדינו. זו המעלה הדתית העליונה. אבל מה ילמד המסורתי מסיפור עקדת יצחק? שיש איזה אידיאל גדול של ציות מוחלט לציוויי הקב"ה, אבל מי שמסוגל לעמוד בו זה רק אדם כאברהם אבינו. לכן הוא אברהם אבינו. אני יהודי פשוט, זה גדול עליי.
ומה אם יבוא הקב"ה אל האדם המסורתי, היהודי הפשוט הזה, ויבקש ממנו לעקוד את הילד שלו?
הוא יסתכל על א־לוהים בעיניים מבקשות ומתפלאות ויגיד לו: "א־לוהים שלי, אבא שלי, איך אני יכול לעשות דבר כזה? אני לא יכול לעשות דבר כזה. מה אני אברהם אבינו? אני מבקש שתסלח לי". לפי תפיסת המסורתי ה' יסלח לו, ברור שיסלח לו.
עד כמה מכאיבה ומפתיעה התרסקות ש"ס בבחירות?
מכאיבה – כאבי תופת. מפתיעה – לא כל כך. לפני שנתיים יצא לאור הספר "לבנה שחורה: מזרחים ומזרחיות כותבים מציאות ישראלית חדשה", סוג של לקסיקון לענייני מזרחיות, בעריכת ד"ר הני זוביידה וד"ר רעות ריינה בנדריהם. אני הוזמנתי לכתוב את הערך על ש"ס. מה כתבתי? מכיוון שמדובר בלקסיקון שאמור לתת תמונה היסטורית אמיתית לדורות, אז כתבתי הספד. אשכרה כתבתי הספד על איך ההגמוניה תרסק את ש"ס. וכך נפתח המאמר שלי בספר: "סיפורה של תנועת ש"ס הוא לא רק סיפור על בני עניים מזרחים משולי החברה שיצאו למערכה כדי להחזיר עטרה ליושנה, אלא סיפור על התגובה הכוחנית והאלימה של האליטות הישראליות לניסיון המזרחי להשתתף במשחק הדמוקרטי... על הדרך שבה האליטות הורידו את הראש המזרחי הגאה".
אז גם בהתרסקות ש"ס אתה מאשים את ההגמוניה?
בוודאי. בהמשך אותו ערך לקסיקוגרפי אני מסביר ש"אי אפשר לכתוב היסטוריה מזרחית במנותק מהדיכוי", ומפרט מדוע ההתרסקות של התנועה המזרחית ש"ס אינה אירוע פנימי, אלא היסטוריה שנצרבה בתנועת מלקחיים הגמונית שנועדה לרסק אותה. ראשית, שימוש בשלטון החוק ובאלימות לגלית. שנית, מסע תעמולה היושב על שילוב קטלני של סטריאוטיפים אנטי־חרדיים ואנטי־מזרחים שהמאיסו את ש"ס על ציבור בוחריה הפוטנציאליים ולשרטט את דמותו הפרוטוטיפית של הש"סניק כשיילוק יהודי בן עדות המזרח, שבדומה ליהודי המלווה בריבית ב"הסוחר מוונציה", כל מה שמעניין אותו זה בצע כסף וליטרת הבשר של בד"ץ בית יוסף. זה לא שאין לש"ס אחריות, אבל אי אפשר לספר שום סיפור נפילה מזרחי פוליטי מלא, כאילו מדובר רק באירוע פנימי של מזרחים שנפלו כי הסתבכו ברגליים של עצמם. ההגמוניה שמה להם רגל.
בשבוע הבא: מה השקר השני הכי גדול שההגמוניה של ישראל הראשונה מוכרת למזרחים מישראל השנייה?
יש לכם שאלות לשו"ת המסורתיות המתוקה? שלחו לוואטסאפ של אבישי: 052-311-2149
לעוד שו"ת של אבישי בן חיים
