למה יש מתנחלים שמצביעים לגוש השמאל?

מה בין אבי האורתודוקסיה, אבי תנועת ההשכלה ואבי התנועה הרפורמית • מה הקשר לרב טאו • ולמה ועדת החקירה ל־7 באוקטובר תחזור ל"שיר לשלום"

אבישי בן־חיים

תוכן השמע עדיין בהכנה...

צילום: נעם רבקין־פנטון, פלאש 90; גילי יערי, פלאש 90 ; חיים גולדברג, פלאש 90;
מתוך הרשתות החברתיות, שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים; דובר צה"ל — | צילום: צילום: נעם רבקין־פנטון, פלאש 90; גילי יערי, פלאש 90 ; חיים גולדברג, פלאש 90; מתוך הרשתות החברתיות, שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים; דובר צה"ל

איך ייתכן שבסופו של דבר שוב לא הצליחו לנצח את ביבי בבחירות?

לא ייתכן. אחרי כל מסע הרדיפה וההשחרה ורצח האופי והאלימות הלגלית והמרי האזרחי שאותו הובילה ההגמוניה, מרי שהוא הוא הוא האחראי המרכזי למחדל שהביא עלינו את האסון ואת החורבן של שבעה באוקטובר, זה פשוט לא ייתכן. מה שקרה פה כל השנים הוא בניגוד לטבע. תעודת כבוד לנתניהו שהצליח לעמוד ולא נשבר, ויותר ממנו לבוחריו ולתומכיו הרבים, שהוכיחו עמוד שדרה זהותי, מוסרי, ממלכתי ואידיאולוגי ויכולת לראות עוול ולהתייצב מולו. אשריהם ישראל (לא רק השנייה).

באמת אמרת ש"שיר לשלום" צריך להידון בוועדת החקירה לאסון שבעה באוקטובר?

הכי מעניין

בוודאי. ועדת החקירה הרי תצטרך לדון בקונספציה שבגללה מדינת ישראל לא יכולה הייתה לצאת למלחמת מגן / מלחמת מנע / מלחמת יש ברירה. איך היא נוצרה? ותשובתי היא: ראשית, כי ההגמוניה שללה את האפשרות הזו מנתניהו, שכן אם היה יוצא למלחמת מגן לפני שבעה באוקטובר, היא הייתה הורסת את המדינה ועושה דה־לגיטימציה בחוץ ודה־מורליזציה מבפנים. בדיוק כפי שעשתה לבגין במלחמת שלום הגליל וכפי שעשתה לביבי בשלבים מסוימים במלחמת התקומה.

אבל גם מסיבה נוספת אי אפשר היה לצאת למלחמת מגן לפני שבעה באוקטובר בגלל ההגמוניה: בניתוח היסטורי עמוק אי אפשר להתחמק מכך שההגמוניה משמאל השליטה את הקונספציה ההיסטורית־פילוסופית האנטי־מלחמתית והשגויה שלה. מתוך כוונות טובות, לא מרוע חלילה, ומתוך אי־הבנת דברי חז"ל על הנצחיות הדטרמיניסטית של שנאת ישראל, ההגמוניה חינכה דור שלם, ובכללו מפקדי צה"ל נפלאים כמו הרצי הלוי, על כך שהגיע זמן שלום, ועיצבה את תודעתם. ההגמוניה היא האחראית להחלשת החוסן של החברה הישראלית על ידי השלטת התפיסה האנטי־מיליטריסטית והרס האתוס הציוני הצבאי.

בקמפיין התודעתי המסרס הזה כיכב "שירו שיר לשלום" לצד "הבטחתם יונה, עלה של זית" ועוד. אי אפשר לדון במה קרה לנו בלי לדבר עליהם. בשיאו, המהלך ההגמוני המחפיר מוסרית והאסוני תודעתית, שאחד מסמליו הוא "לכן רק שירו שיר לשלום", הגיע להפיכת מוסרי הנפש למען האומה, שפעם, בימים שההגמוניה הובילה, היו "מגש הכסף" של אלתרמן, ל"אוכלי מוות" של הציונות הדתית והפריפריה המזרחית.

במדור קודם הוצגו שש סיסמהות החת"ם סופר כמבוא ללימוד והבנת עיקרי האידיאולוגיה החרדית. בסיסמה השלישית נכתב "בכתבי רמ"ד אל תשלחו יד, כך כף רגליכם לא תמעד". מיהו רמ"ד ומה רע בכתביו?

רמ"ד הוא אבי תנועת ההשכלה, רבי משה מנדלסון (או בעגה החרדית: רשע משה מנדלסון), ראשי התיבות רבי משה מדסאו, עיר הולדתו. מה רע בכתביו? שום דבר. כתבי רמ"ד הם בסך הכול ביאור ותרגום בגרמנית לתורה. לכאורה אין שום דבר רע בכך. מנדלסון מעודד צעירים יהודים שהתחברו לגרמנית ללמוד תורה. אלא שהרבנים סברו הפוך, שהוא מעודד יהודים המחוברים לתורה ללמוד גרמנית ולהפוך לחלק מהתרבות הגרמנית. זה קטע מעניין, כי למשל בהחרמת כתבי הרב שטיינזלץ על ידי הרב שך יכולנו לשמוע טיעון חרדי שמצאו בהם כפירה ומינות. על כתבי מנדלסון לא שמענו טענה כזו. כאילו "אבי האורתודוקסיה", החת"ם סופר, התבונן ממעוף הציפור על ההיסטוריה היהודית והבין לאן זה הולך. הסיסמה הזו צריכה לעמוד מול כל מי שלא מבין שמאותו רגע היסטורי, העיקרון שלא לומדים לימודי חול הופך להיות עקרון־על.

מי הדמות הרבנית שהכי מזכירה את החת"ם סופר בדורנו?

הרב טאו. יש קווים מקבילים מרתקים בין שתי הדמויות. החת"ם סופר ניתח וזיהה את סכנת המודרנה, הרב טאו ניתח וזיהה את סכנת הפוסט־מודרנה. החת"ם סופר עיצב מדיניות הסתגרות תרבותית ("בכתבי רמ"ד אל תשלחו יד"), והוביל לתפיסה שלא מוכנה לפשרות גם במחיר "השומע ישמע והחודל יחדל". ומה עם השאר? "אין אחריותם עלינו". בתפיסתו, החרדים חייבים לשמור על קבוצה שתהיה דגם, פך שמן טהור אידיאלי שבעתיד הכול יתכנס אליו. הרב טאו נדמה כנוקט במידה מסוימת באותה דרך.

מה זה "תְקוּן חְפִיף"?

מונח ליבה במניפסט הבשורה המתוקה של המסורתיות המזרחית. מול הגישה המערבית של האידאולוגיות המוחלטות ושואפות השלמות הטוטאלית, שאינן מסוגלות להעלים עין ואוסרות לוותר על קוצו של יו"ד, עומדת גישה מזרחית, שקצת מסוכמת בביטוי המרוקאי הזה "תְקוּן חְפִיף" (לקרוא עם שווא ועוד שווא, ולגלגל על הלשון "חְפִיף", זה היופי בשפה המרוקאית). המשמעות היא שקיימת אופציה שלישית לניהול העימות בין דתיים לחילונים ולארגון מרחב דתי־חילוני משותף במדינת ישראל. זוהי אופציה מבהילת אוזן מערבית, שעיקרה ההמלצה לעיתים: לא להחליט, להעלים עין, להתעלם. אל תהיו כבדים, "תְקוּן חְפִיף" (תהיו קלילים).

איך אפשר להסביר את התופעה של אנשי ציונות דתית, אפילו מההתנחלויות, שהצביעו לגוש איזנקוט־בנט־גולן, שמחרים את הליכודניקים המסורתיים, אוהבי העם התורה והארץ?

הסברתי בעצב גדול כבר לפני שנים ב"תיאוריית ישראל השנייה": מכיוון שיש פה ושם בארץ ישראל כאלה שיותר מאשר הם אוהבים את ארץ ישראל השלמה, הם לא אוהבים את ישראל השנייה (ורוצים את אהבת ישראל הראשונה).