הסטודנטים מתחילים את השנה האקדמית, וזו הזדמנות לנחמה: לעומת האקדמיה בעולם המערבי, אפילו הפוליטיקה הבעייתית שלנו – על שפע מחדליה, אינספור סכסוכיה וחוסר אחריותה המשווע – יכולה להיחשב לסיפור הצלחה. לכן נעמיד לרגע בצד את הבחירות, ונבחן מה קרה למוסד המפואר שנושא באחריות גדולה למצבו העגום של המערב.
כבר לפני עשור פרסמו החוקרים לנגברט, קוואיין וקליין ממצא מדאיג. הם בדקו רישום למפלגה בקרב מרצים בחמישה חוגים – כלכלה, היסטוריה, תקשורת, משפטים ופסיכולוגיה – בארבעים מוסדות אקדמיים מובילים בארה"ב. ההטיה שמאלה שהתגלתה הייתה קיצונית. בכלכלה, המקצוע המאוזן ביותר שנמצא, על כל רפובליקני היו 5 דמוקרטים. בהיסטוריה, המקצוע הכי פחות מאוזן, על כל רפובליקני היו 36 דמוקרטים. היחס הכללי היה 1 ל־12.4 לטובת הדמוקרטים, והיו חוגים ללא נציגות של אף רפובליקני.
מאז הגיעו עוד מחקרים, אם כי, שלא במפתיע, הם יחסית מעטים. הארגון "אקדמיה הטרודוקסית", שבין מקימיו פרופ' ג'ונתן היידט, סקר אותם, וסיכם שהאקדמיה מוטה שמאלה הרבה יותר מהאוכלוסייה, ורק קצת יותר מ־10% מהאקדמאים הם רפובליקנים.
הכי מעניין
מסקירת המחקרים בנושא עלה שהאקדמיה מוטה שמאלה הרבה יותר מהאוכלוסייה, ורק קצת יותר מ־10% מהאקדמאים הם רפובליקנים
במאי השנה פרסמה "הקרן לזכויות הפרט והביטוי" (FIRE), שהוקמה על ידי גרג לוקיאנוף, שותפו של היידט לחלק מכתביו, מחקר מקיף מאת פרופ' דיוויד פרימו מאוניברסיטת רוצ'סטר. פרימו השתמש במדד של השקפה אידאולוגית, ודרך בחינת תרומות לפוליטיקאים בדק 55 מוסדות אקדמיים. הוא מצא שהממוצע של השמאל האקדמי קרוב לפוליטיקאים כברני סנדרס ואלכסנדריה אורזיו־קורטז (AOC), כלומר, קיצוני בהחלט. אומנם יש הבדלים בין מוסדות לפי מקומם הגאוגרפי, ובין חוגים אקדמיים שונים, אך הפער הפוליטי והאידאולוגי מהאוכלוסייה עצום.
עם כל הכבוד למחקרים, דומה שהציבור כבר לא צריך הוכחות מדוקדקות למה שעובר על האקדמיה. שתי סערות חשפו את המצב, ואיששו את כל הטענות, המגובות גם הן בסקרים ומחקרים, על כך שבאקדמיה חווים פגיעה מסיבית בחופש הביטוי, תרבות ביטול והחרמה, סינון אידאולוגי, צניחה בסטנדרטים מחקריים, והקצנה פוליטית חריפה. בישראל הייתה זו הרפורמה המשפטית, בארה"ב הייתה זו התגובה לשבעה באוקטובר. בשני המקרים הוכח לעין כול שהאקדמיה הפכה ממוסד שמקרין אור של מחקר פתוח וחופש ביטוי ומחשבה, למוסד אינדוקטרינרי שדומה הרבה יותר לאינקוויזיציה דכאנית וחשוכה.
איך איבדה האקדמיה את דרכה? בתהליך רדיקליזציה ממושך, שההסבר הסוציולוגי־אידאולוגי שלו מוכר. זוהי הטרגדיה של הסקטוריאליות או הכיתתיות. כאשר מוסד משמעותי מכיל אנשים דומים, עם הזמן הם נוטים להקצין ולדחות את השונה מהם. ככל שהאקדמיה הפכה למוטה יותר, כך הטייתה נראתה בעיניה למוצדקת, רציונלית וראויה, עד שאף שימשה כקריטריון קבלה, שהגדיל את הדומות והאיץ את ההקצנה.
למרבה הפלא, אף שברור היום שהאקדמיה הפכה למוסד אקטיביסטי ומוטה מאוד, המדינות עושות מעט מאוד לתקנה. בישראל הימין לא עשה דבר, כמו ברוב העולם המערבי. בארה"ב טראמפ ניסה להילחם ב"אפליה המתקנת" המוסדית – קרי אפליה לרעה של הימין ולבנים – המכונה DEI, וביטל אותה. פיט הגסת', שר המלחמה, הודיע שהצבא ינתק את הקשר עם האקדמיה, שמטפחת "טינה אנטי־אמריקנית" בקרב הקצינים שלומדים בה. היה גם ניסיון להילחם באנטישמיות בקמפוסים. אבל זוהי רק טיפה בשיטפון ה"נעור" האקדמי, שיחזור במלוא עוזו כשיעלה נשיא דמוקרטי.
במקביל להקצנת האוניברסיטאות הן גם התנפחו תקציבית ובנו מנהלות מפלצתיות, שאמורות לוודא שהאידאולוגיה הנעורה מיושמת בכל תהליכי הקבלה, החינוך ואפילו המחקר. האקדמיה שואבת תקציבי עתק ממשלתיים, שחלקם הגדול משמש להוצאות עקיפות, שאינן תורמות ישירות למחקר. ממשל טראמפ ניסה לכפות סף של 15% לתקורה, אבל הוא לא באמת מצליח לאכוף אותו.
התוצאה של כל אלה היא שהקבלה למוסדות עילית הפכה למפוקפקת, ושהתואר איבד מיוקרתו. שוק העבודה כבר החל להגיב למנגנון ההרס העצמי הזה. סקר של פורבס מצא ששליש מהמנהלים הבכירים של חברות גדולות מהססים לקבל לעבודה בוגרי "ליגת הקיסוס", וכמעט חצי אמרו שיעדיפו בוגרי אוניברסיטאות אחרות.
בעבר המחקר האקדמי המדעי והטכנולוגי היה אחראי לגילויים ופיתוחים היסטוריים, וחברות היו קשובות לאקדמיה כדי לקבל כיוונים ורעיונות. כיום גם מרכז הכובד המחקרי עבר לשוק הפרטי. החברות הגדולות מחזיקות את חטיבות המחקר המתקדמות ביותר, ומגייסות אליהן את מיטב המוחות, כולל בתחומים שבעבר היו נחשבים לאקדמיים קלאסיים, כמו מחשוב קוואנטי. לבינה המלאכותית יש כאן תפקיד מרכזי, הן במאמצי הפיתוח שלה עצמה, הן בתרומתה למחקר פורץ דרך. האקדמיה המיושנת כבר לא עומדת בקצב.
עוד כתבות בנושא
נשארה, אם כן, ההוראה. אלא שגם כאן החדשות לאקדמיה רעות. כידוע, שיטת ההוראה הטובה ביותר היא הוראה פרטית. היא המותאמת ביותר לקצב, לשאלות ולשמירת הקשב של התלמיד. הכיתה והמרצה טובים פחות, אבל יעילים ביחס לעלויות. והנה החדשות, שהתפרסמו בכתב העת Nature: באוניברסיטת הרווארד נעשה ניסוי שבו סוכן AI שהותאם לכך לימד תלמידים באופן פרטי קורס בפיזיקה, שבמקביל נלמד בכיתה. התוצאות שהתקבלו חד־משמעיות. התלמידים שלמדו באופן פרטני עם הבינה המלאכותית הגיעו להישגים טובים הרבה יותר. כלומר, כיום יש לכל אדם גישה להוראה שהיא גם יותר טובה וגם הרבה יותר זולה מההוראה האקדמית המשובחת בעולם.
הסטודנטים מצידם מבינים היטב שמשהו השתנה. כפי שפרסם אנדי קסלר ב־Wall Street Journal, מוסדות רבים חווים משבר הרשמה – בקולג'ים האמריקניים הייתה ירידה של 4.2% – מה שיוצר משבר כלכלי. סקר גאלופ שרץ בארה"ב מאז 1978, מגלה צניחה בהערכת הסטודנטים את התואר. לפני תריסר שנים חשבו 70% שהתואר "חשוב מאוד", ב־2026 ירד המספר לנמוך אי פעם: 31%. במקביל עלה שיעור הסטודנטים שחשבו שהתואר "לא ממש חשוב" מ־6% ל־29%, נתון תקדימי גם כן.
אם כן, במחקר, הוראה, ערכים והערכה – כל הסיבות לקיומה הלאומי – האקדמיה הוליכה עצמה למשבר תהומי וקיומי. כל מוסד במצבה היה יודע שהוא חייב להמציא את עצמו מחדש. אבל דווקא מפני שהאקדמיה הפכה לאידאולוגית וקיצונית כל כך, ובמיוחד כאשר היא מקבלת כספי ממשלה באופן אוטומטי, אין לה יכולת ותמריץ להשתנות. מגדל השן יהפוך למוזיאון, השאלה היא רק כמה הון יבזבז ובכמה נפשות יפגע בדרך.
עוד כתבות בנושא
