אימי עליה השלום, ילידת בריטניה, אהבה מאוד אינגליש טי, משקה נורא לטעמי. עד סוף ימיה בגיל מופלג ידעה לדקלם את רשימת המלכים בלונדון מאז ויליאם הכובש ועד אליזבת. ידעה בעל פה גם קטעים נבחרים משייקספיר ומנאומי צ'רצ'יל במלחמה, שאותם עוד שמעה כנערה בשידור חי. כללי הנימוס השולחניים בממלכה היו הכללים הקפדניים בביתנו, עם החלק הקמור של המזלג כלפי מעלה. אף על פי כן, כשהצעתי לה פעם בצחוק למסור ד"ש לשגריר הבריטי בישראל, שאיתו עמדתי להיפגש, הגיבה ב"חס וחלילה".
אימא לא סלחה לבריטים על בגידתם בהצהרת בלפור ועל רשעותם בתקופת שלטונם כאן, ולא שכחה להם את סגירת שערי הארץ בפני פליטי הנאצים. עד ערוב ימיה התקשתה לשאת את פערי הצביעות בין שפתם היפה למעשיהם הכעורים. הרי גם הסכסוך היהודי־פלסטיני הוא במידה רבה תוצאה של עידן שליטתם פה. לא רק שמעולם לא ביקשו סליחה, בשנים האחרונות חוצפת הטיעונים המוסריים שלהם נגדנו שוברת שיאים.
המעצמה החמדנית שעדיין אוחזת בפוקלנד, בגיברלטר ובכעשרה מחוזות מרוחקים אחרים ברחבי הגלובוס, מטיפה לנו מוסר על התעקשותנו להחזיק בחבלי מולדת שהקשר בינם ובין ההיסטוריה הישראלית מעוגן עוד בספר הספרים. לא כתוב בו שלונדון שייכת לאנגלים, כן כתוב שבית־אל, שילה וחברון הן נחלת הישראלים בלבד. בכל זאת, ממשלת הוד מלכותו דורשת שנסתלק משם כפי שהסתלקנו מעזה, לשמחתה, ונאפשר לפלסטינים להפוך את כל יהודה והשומרון לרכס עלי טאהר חדש, שבעזרתו יפלשו יום אחד לשפלת החוף. שר החוץ אד מיליבנד, יהודי שמתהדר בביוגרפיית ההישרדות של הוריו מציפורני היטלר, ופועל כדי להפקיר אותנו לחסדי הנאצים החדשים, לא מבין מה שאפילו אנטישמי כמו ארנסט בווין הבין כבר ב־47'. "עבור היהודים, עקרון היסוד הוא הקמת מדינה יהודית ריבונית", אמר אז בפרלמנט. "עבור הערבים, עקרון היסוד הוא להתנגד עד תום לריבונות יהודית בכל חלק שהוא של פלשתינה".
הכי מעניין
לפי רוב הסקרים בלונדון, הממשלה הבאה שם כנראה תהיה שפויה יותר. עד אז לא יהיה מנוס מלהמשיך להבהיר לממשלה הנוכחית שאין לנו שום כוונה להיכנע. עברנו את בווין, נעבור גם את מיליבנד.
עוד כתבות בנושא
